'זמן רצפה' היא התערבות טיפולית בה ההורה או המטפל מצטרף לפעולה הספונטנית של הילד תוך התמקדות בעידוד אינטראקציות רגשיות משמעותיות ביניהם. בעמוד הנוכחי תוכלו לקרוא עוד על ההתערבות, עקרונותיה ומסגרתה הטיפולית.
מה זה זמן רצפה?
'זמן רצפה' (floortime) היא התערבות טיפולית אשר מתמקדת ביצירה של אינטראקציות רגשיות משמעותיות בין המטפל או ההורה לבין הילד, ומהווה רכיב ליבה במודל DIR.
שמה של הגישה לקוח מתוך עקרונותיה; מדובר בזמן בו ההורה או המטפל מצטרפים לפעילות הספונטנית של הילד (המתרחשת לרוב "על הרצפה"), ומרחיבים ומפתחים את החשיבה, התקשורת והחשיבה הסימבולית של הילד (משחק, מחוות ושפה). זאת, באמצעות יצירת הנאה משותפת, ביטחון והתאמה לפרופיל האינדווידואלי של הילד.
ההתערבות מוכרת בעיקר לטיפול בקרב ילדים מאובחנים על הרצף האוטיסטי והוריהם, אך מתאימה לקשיים או עיכובים התפתחותיים נוספים. היא פותחה על ידי סטנלי גרינספן וד"ר שרינה וידר בארה"ב. היא מכונה גם "זמן יחד" בחלק מהתרגומים לעברית.
מסגרת הטיפול
ֿהאינטראקציה בין ההורה או המטפל לילד ב'זמן רצפה' נמשכת כ-20-30 דקות, בתדירות של בין 6-8 פעמים ביום. כאשר מדובר במסגרת של טיפול דיאדי (הורה-ילד), המטפל נוכח במפגש ומסייע בקיום אינטראקציה רגשית משמעותית בין ההורה לילדו.
ניתן ליישם את העקרונות של ההתערבות הטיפולית במהלך פעילויות אחרות ובמהלך היום, אך בטיפול מבוסס Floortime ההורה או המטפל מתמקדים בהנחיות ובעקרונות הטיפוליים של הגישה. המודל או חלקים מעקרונותיו מיושמים גם במסגרות החינוכיות.
חשוב לציין כי במהלך "זמן רצפה" מטלות תפקודיות, שפתיות והתנהגותיות נוספות אשר בהן הילד מתקשה (למשל ספירה או הגייה נכונה) מונחות בצד, ומקבלות מענה במסגרת התערבויות טיפוליות נפרדות בזמן אחר.
עקרונות הטיפול
• הצטרפות לילד – אחד הקשיים המאפיינים ילדים עם בעיות תקשורת וקשר הוא היזימה. מכאן כי על המטפל לזהות את היזימה או את העניין של הילד ולעודד אותם על ידי הצטרפות אליו. הגישה רואה את המשחק החזרתי (כמו סידור מכוניות או הסעת מכונית הלוך ושוב) כדרך להכיר ולהיכנס אל עולמו של הילד. כאשר המשחק הוא חזרתי, בשלב הראשון המטפל או ההורה מצטרף אליו דרך חיקוי או משחק מקביל.
• הנכחת המטפל בטיפול: על פי הגישה על המטפל להרחיב ולהיות שותף למשחק אותו הילד יוזם ולא רק ללוות אותו. ההשתתפות במשחק עשויה להתבטא ברמות הפשוטות של המשחק (למשל התמסרות בכדור) ועד הרמות המורכבות יותר (למשל דיאלוג).
• הרחבת היכולת של הילד: בעזרת המשחק או הפעילות על המטפל לעבוד על הרחבת הטווח הרגשי, להעמיק את ההתנסות ולעורר רעיונות, תהיות ומחשבות. למשל, הרחבת הבעה וחקירה של רגשות של שמחה, חיבה ואהבה אל רגשות מורכבים או קשים יותר להבעה, כמו כעס ואכזבה.
• התאמה לשלב ההתפתחותי בו הילד נמצא: על המשחק להתקיים בהתאם לרמה ההתפתחותית בה הילד מצוי. אחת השגיאות הנפוצות של מטפלים והורים במהלך משחקם עם הילד היא עבודה ברמה התפתחותית גבוהה מדי, כזו שאולי תואמת גם גילו הכרונולוגי של הילד אך לא לרמתו ההתפתחותית והרגשית.
• הרחבת מעגלי התקשורת: מעגל תקשורת הוא אינטראקציה בין-אישית אשר כוללת מיומנויות תקשורתיות וקוגניטיביות חשובות להעברת כוונות תקשורתיות. על ההורה או המטפל לעודד את הילד ליזום מעגלי תקשורת, להרחיב אותם ולהתנסות במגוון של מעגלים. חשוב שמעגלי התקשורת יהיו מלאי אפקט ובעלי חוויה משמעותית לילד.
• דגש על משחק והנאה: אינטראקציות רגשיות משמעותיות, הכוללות הנאה וביטחון – הם רגשות המצויים בבסיס הקשר בין הילד לדמויות המטפלות. הם מהווים את המצע עליו הקשרים הראשוניים עשויים להתפתח בשלבים מאתגרים יותר. במקרים רבים, ההזמנה והעידוד של המטפל או ההורה להשתתף במשחקו של הילד עשויים להיחוות על ידו כחודרניים ומפריעים, בעיקר אם מדובר בילד שנוטה להיסגר בעולמו. מכאן כי על המטפל או ההורה לאפשר, להתמיד ולהרחיב את המשחק ככל שהילד מגלה מעורבות רגשית בו, גם אם מדובר במשחקים ראשוניים כמו מחבואים וקוקו.
• התאמה לפרופיל התחושתי-תנועתי האינדיווידואלי של הילד: על מנת לאפשר לילד להישאר באינטראקציה למשך זמן ארוך יותר, יש לדעת ולחשוב מוקדם על מה גורם לילד הנאה, מה מרגיע אותו, איך להתגבר על מוסחות ונתקים וכדומה. למשל, אם לילד ישנו קושי בעיבוד מידע דרך השמיעה, המטפל או ההורה יכולים לדבר אליו בקצב התואם את יכולתו.
• הזדמנויות לחשיבה ופתרון בעיות: במהלך המשחק המטפל מציב הזדמנויות לפתירת בעיות בהתאם לרמת היכולת של הילד להתמודד עימן. למשל הוא יכול לשלב במשחק ”טעויות” או להתנהג באופן “חדשני” או מפתיע על מנת לעודד חשיבה. המטרה היא לתמוך ביכולתו של הילד לחשוב באופן עצמאי על אתגרים אשר מוצבים בפניו.
• משחק סימבולי וחשיבה מופשטת: היכולות הסימבוליות והמופשטות (כמו שפה, משחק ומחוות ידיים) הן הכרחיות על מנת לנהל אינטראקציה בין אישית והן משמשות לחקירה והבעה רגשית. כדי לעזור לילד לפתח יכולות אלו על המטפל לעודד את הילד לכך במהלך הטיפול, בהתאם לרמה בו הוא נמצא.
מקורות
ויג, ע. (2007). מודל ה-DIR מתאוריה למעשה. בתוך: ס. לוינגר [עורכת], קישורים – טיפול בילדים עם בעיות תקשורת: גישות אינטראקטיביות. "אח" הוצאת ספרים.
Greenspan, S.I. & Wieder, S. (2006). Engaging autism: The Floortime approach to helping children relate, communicate and think. Canbridge, MA: Perseus Books
