כמעט כולנו השתתפנו לפחות פעם אחת בחיינו בהימורים, בין אם מדובר בהתערבות על ארוחה הטובה עם חבר, קניית כרטיס לוטו או ביקור חד פעמי בקזינו בלאס וגאס. אם השתתפת באחד מהימורים אלו, בוודאי זכורים לך ההתרגשות שטרם קבלת תוצאות ההימור, חווית ה"יש לי הרגשה שבפעם הבאה זה שלי" וכמובן- ההנאה העצומה שבזכייה גם כאשר מדובר ברווח פעוט. תחושות אלו מוכרות היטב לא רק למהמרים האקראיים אלא גם ל"מהמרים כפייתיים" או "מהמרים פתולוגיים", עבורם הופכים ההימורים למרכז החיים, אך גם לגורם המכלה אותם.
הימורים- בין נורמה חברתית לפתולוגיה
הימורים אינם המצאה של החברה המודרנית והופיעו כבר במצרים העתיקה. מאז ועד ימינו ניכר יחס דו משמעי למוסד ההימורים: מצד אחד, הדתות הגדולות (יהדות, נצרות ואיסלאם) אוסרות על השתתפות בהימורים ומדינות רבות (וישראל ביניהן) חוקקו חוקים נגד הפעלת מתקני הימורים. מצד שני, במדינות רבות התקיימו ועדיין מתקיימים מוסדות הימורים מאורגנים כמרוצי סוסים, תחנות לוטו ופיס וכן הלאה.על אף יחס דו משמעי זה, התחום הפסיכיאטרי מציעה נקודת חיתוך המבחינה בין שימוש נורמטיבי לשימוש פתולוגי בהימורים.
הימורים פתולוגיים נחשבים לחלק מהפרעות השליטה בדחף ומאובחנים כאשר מתקיים דפוס הימורים בלתי מסתגל חוזר ונשנה, אשר גורם לבעיות כלכליות ופגיעה משמעותית בתפקוד האישי, החברתי ו/או התעסוקתי. דפוס זה יתבטא בעיסוק מוגבר בהימורים, עלייה בסכומי הכסף המושקעים כדי לשמר את אותה רמת הריגוש, נסיונות חוזרים וכושלים להפסיק או להגביל את ההימורים, שימוש בהימורים כאמצעי לבריחה מהתמודדות עם בעיות או פיצוי על הפסדים כספיים, שימוש בשקרים במטרה להכחיש את המעורבות בהימורים, ביצוע מעשים פליליים למימון ההימורים, פגיעה או אובדן יחסים מקצועיים/אישיים בעקבות ההימורים והשענות על אחרים למימון ההימורים או חובות שנצברו בעקבותיהם.
כלומר, עיסוק בהימורים נחשב לפתולוגי ולחורג מהנורמה החברתית כאשר הוא מביא לפגיעה בתחומי חיים משמעותיים- כלכליים, חברתיים, בין אישיים ורגשיים. באופן לא מפתיע, נטייה להימורים מופיעה פעמים רבות במקביל לקשיים נפשיים או אישיותיים כהפרעות מצב רוח (דיכאון, מאניה דפרסיה), הפרעות קשב וריכוז (במיוחד כשאלו מופיעות בילדות), הפרעות אישיות (גבולית, אנטי סוציאלית, נרקסיסטית) והפרעות נוספות בתחום השליטה בדחפים. עם זאת, 3-5 האחוזים באוכלוסיה המכורים להימורים עשויים לבוא מכל רקע סוציו-אקונומי או תעסוקתי.
הימורים- גורמים וטיפול
על אף שהתשובה הפשוטה לשאלה 'למה להמר' היא 'כדי להרוויח כסף', ההסבר להתמכרות להימורים מורכב הרבה יותר וכולל גורמים חברתיים, פסיכולוגיים וביולוגיים.פרויד הציע כי מהמרים כפייתיים הם בעלי תשוקה בלתי מודעת לאבדון, וכי הם מהמרים כדי להשתחרר מתחושת אשמה בלתי מודעת. תיאוריות חלופיות הציעו כי ההימור מהווה תחליף לאוננות הנחווית כאסורה, או ביטוי של אישיות נרקסיסטית המביאה לאמונה גרנדיוזית ביכולת לשלוט בתוצאות ההימור. תיאוריות מתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית, לעומת זאת, הציעו הסבר פשוט יותר המתמקד בחוסר היכולת לשלוט בדחפים. להסברים אלו נוספו זוויות פסיכו-סוציאליות אשר הצביעו על קורלציה בין התמכרות להימורים לבין מאפיינים משפחתיים כשכיחות גבוהה של שימוש בחומרים (בעיקר אלכוהול), הורה מכור להימורים ו/או מבנה משפחתי תחרותי וחומרי, המדגיש את חשיבותו הרבה של הכסף. בנוסף לגורמים הפסיכולוגיים והפסיכו-סוציאליים הצביעו מספר מחקרים על קשר בין הימורים פתולוגיים לחוסר איזון נוירו-כימי במוח הקשור בפגיעה בעכבות הטבעיות.
למרות הפגיעה המשמעותית באיכות החיים לה מביאים הימורים פתולוגיים, מעטים מהמהמרים בלבד פונים לטיפול באופן עצמאי. מרביתם יפנו לטיפול רק עקב לחץ משפחתי כבד, סיבוכים עם מערכת החוק או בעיות פסיכואטריות אחרות. הטיפול יתבסס בדרך כלל על מרכיבים ושלבים שונים הכוללים השתתפות בקבוצת תמיכה, פסיכותרפיה, טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות ובמקרים מסוימים אף אשפוז קצר מועד למניעת המשך ההימורים. מספר מחקרים הוכיחו את יעילותם של טיפולים תרופתיים כאנטי דכאוניים ומייצבי מצב רוח, אך טרם נאספו נתונים מספקים להוכחת יעילותם.
