הבלעה היא מנגנון פסיכולוגי פנטזמטי אשר באמצעותו הסובייקט לוקח אל תוכו אובייקט ומשאיר אותו בתוכו. הבלעה נחשבת למנגנון המאפיין את השלב האוראלי, אך יש לראות בו לא רק מנגנון נקודתי אלא גם דפוס המאפיין את יחסי האובייקט המוקדמים.
במקור, פרויד זיהה את המנגנון של הבלעה והציע כי בינקות פעולות של הבלעה מערבות דחפים מיניים ותזונתיים בו זמנית: הוא הציע כי באמצעות הבלעה התינוק לא רק מזין את עצמו אלא גם מסב לעצמו עונג על ידי החדרת האובייקט אל תוכו, הורס אותו ומטמיע את תכונותיו של האובייקט.
על אף שהבלעה היא מנגנון פרימיטיבי המבוסס על החוויה הגופנית, היא אינה מוגבלת רק לפעילות האוראלית של ההזנה אלא מהווה אבטיפוס למנגנונים מתוחכמים יותר כמו הפנמה והזדהות. כלומר, דרך החוויה הגופנית של לקיחת דברים טובים של האובייקט פנימה (למשל, את חלב האם) הילד מבסס חוויה של לקיחה פנימה של "דברים טובים של האובייקט" כתכונות, רעיונות, יכולות וכן הלאה.
