כמות הגירויים והמידע אליהם אנו נחשפים מדי רגע היא עצומה: אנחנו הולכים ברחוב סואן ונחשפים לאינסוף קולות, ריחות, מראות וקטעי שיחות אשר מעוררים בנו אסוציאציות ומחשבות. אנחנו נכנסים למכולת ומלבד למחיר השוקולד שרצינו לקנות, נחשפים גם לצבע חולצתה של המוכרת, לריחות הזיתים, לפיסת רכילות על השכנה ולפרטי מידע נוספים רבים. אילו היינו מתעכבים על כל אחד מפריטי מידע אלו, מתעמקים בו ומעבדים אותו, סביר להניח שלעולם אל היינו מצליחים לתפקד באופן אפקטיבי מאחר והיינו קורסים תחת עומס המידע. לכן, המוח שלנו מפתח, מבלי שנשים לב לכך, מגוון מנגנונים קוגניטיביים המכוונים לייעול תהליכי עיבוד המידע שלנו.
אחד מתהליכים אלו הוא התהליך של אינדוקציה - תהליך הסקת מסקנות מן הפרט אל הכלל. השימוש בתהליך של אינדוקציה הוא תהליך יעיל וחסכוני אשר מאפשר לנו להסיק מסקנות ולהתנהל על פיהן גם מבלי שנחשפנו לכל הפריטים הרלוונטיים. כך, לדוגמה, סביר להניח שאחרי שניתקל מספר פעמים בגרעיני התפוז- נסיק כי לתפוזים יש גרעינים וכל כן מוטב להיזהר כאשר אנו אוכלים אותם. כלומר, השימוש בתהליך של אינדוקציה מאפשר לנו ללמוד מהניסיון ולנהוג באופן זהיר ומסתגל גם אם לא טעמנו את כל התפוזים בעולם ואיננו יודעים אם אכן יש בכולם גרעינים. לצד היעילות והחיסכון הקוגניטיבי המתאפשר באמצעות שימוש במנגנון של אינדוקציה, חשוב להצביע גם על מחיריו. אינדוקציה מבוססת, בסופו של דבר, על תהליך של הכללה גסה למדי. בהתאם, אינדוקציה פגיעה מאוד לטעויות, ועלולה להוות בסיס לסטיגמות. לדוגמה, שתי היתקלויות או ויכוחים בלתי נעימים בעת טיול בארץ זרה עשויות לגרום לנו להניח כי "כל ה.... הם אגרסיביים/ אנטיפתיים/רמאים". כך, השימוש בתהליך של אינדוקציה מאפשר לנו להיות זהירים יותר אך בו זמנית גורם לנו לחטוא בהכללה גסה.
