Jerusalem syndrome - סינדרום ירושלים

סינדרום ירושלים הוא שם כולל לקבוצת הפרעות הקשורות בפריצת הפרעות פסיכוטיות בעת הביקור בירושלים. מדובר בקבוצת הפרעות המערבות הפרעות חשיבה ו/או דלוזיות המתבטאות באמונה של האדם כי הוא דמות תנ"כית או משיחית, וכי הוא הגיע לירושלים מתוך ייעוד או משימה בעלי אופי דתי או פוליטי.

קיימים שלושה סוגים מרכזיים של סינדרום ירושלים.

סינדרום ירושלים המופיע על רקע מחלה פסיכיאטרית

הסוג הראשון של סינדרום ירושלים מתייחס לאנשים אשר התמודדו בעבר עם אפיזודות פסיכוטיות, והחלטתם להגיע לירושלים קשורה למצבם הנפשי אשר מושפע מרעיונות דתיים. בחלק גדול מהמקרים, רעיונות דתיים אלו הם בעלי גוון דלוזיוני המאופיין בצורך להגיע לירושלים כדי "לעשות משהו". אנשים המתמודדים עם סינדרום ירושלים מסוג זה נחלקים לארבעה תתי סוגים בעלי מאפיינים ייחודיים: אנשים המזהים את עצמם כדמויות תנ"כיות, אנשים המזוהים עם רעיון פסיכוטי (למשל, הרס המקומות הקדושים לאחת הדתות בירושלים), אנשים המחזיקים ברעיונות מאגיים הקשורים בקשר בין הביקור בירושלים לבין ריפוי ממחלות, ואנשים המגיעים לירושלים על רקע רעיונות פסיכוטיים הנוגעים לעניינים משפחתיים.

סינדרום ירושלים המסתבך על רקע רעיונות אידיוסינקרטיים

אנשים המתמודדים עם סינדרום ירושלים מסוג זה הם אנשים המתמודדים עם בעיות נפשיות שביניהן הפרעות אישיות ואובססיות, אך ללא רקע של מחלות נפשיות פסיכוטיות. אנשים אלו חווים מחשבות מוזרות או דלוזיוניות בעלי אופי דתי משיחי. סוג זה של סינדרום ירושלים מאפיין בדרך כלל קבוצות קטנות או כתות, ומופיע רק לעיתים נדירות בקרב יחידים.

סינדרום ירושלים המופיע ללא רקע פסיכיאטרי

הסוג השלישי והנדיר ביותר של סינדרום ירושלים הוא סוג המאפיין אנשים אשר אין להם היסטוריה של הפרעות או קשיים נפשיים אך סובלים מהתפרצות פסיכוטית עם הגעתם לירושלים. אנשים הלוקים בסוג זה של סינדרום ירושלים אינם סובלים בדרך כלל מהזיות שמיעה או ראייה, אלא מרצון עיקש להמשיך ב"משימה".

סינדרום ירושלים: גורמים וטיפול

כאשר סינדרום ירושלים פורץ בקרב אנשים המתמודדים עם הפרעות פסיכיאטריות קודמות, הטיפול יתבסס בדרך כלל על הטיפול המתאים לבעיה הפסיכיאטרית ממנה סובל המטופל עוד קודם לפריצתו של סינדרום ירושלים. הסיטואציה מורכבת ומפתיעה יותר כאשר מדובר באנשים המתמודדים עם סינדרום ירושלים מהסוג השלישי, בו הסימפטומים הפסיכוטיים אינם מופיעים על רקע הפרעות נפשיות קודמות.

הגורמים לפריצתו של סינדרום ירושלים מסוג זה אינם ברורים, אך חוקרים שונים הציעו כי הוא פורץ על רקע השינוי המשמעותי בשגרת חייהם של הלוקים בו. כך, למשל, הוצע כי הנסיעה, השהות עם אנשים זרים, תחושת הניכור וחוסר ההכרות עם המקום, בשילוב עם המשמעות הייחודית של ירושלים עבור אנשים רבים- יכולים להוות טריגר להתפרצות סינדרום ירושלים.

במרבית המקרים, תוך 5-7 ימים חלה הטבה ספונטנית במצבם של אנשים עם סינדרום ירושלים מסוג זה והם חוזרים לתפקוד נורמטיבי עם עזיבתם את ישראל. במרבית המקרים אין צורך בטיפול תרופתי, אך הרחקת האדם מהמקומות הקדושים מסייעת בתהליך ההחלמה. כמו כן, התערבות פסיכותרפויטית משברית וממוקדת, וליווי בתהליך החזרה אל הקבוצה או המשפחה מקלים על ההתאוששות.

ביבליוגרפיה