מנטליזציה היא היכולת לשער אודות התנהגות נצפית של עצמי ושל האחר, במונחים של עולם פנימי ומצבים מנטליים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על התפתחות יכולת המנטליזציה, ממדים מרכזיים וכשלים של מנטליזציה.
מנטליזציה הינה מונח שטבע הפסיכולוג והפסיכואנליטיקאי פיטר פונגי, ומשמעותה היא היכולת לשער אודות התנהגות של העצמי ושל האחר, במונחים של עולם פנימי ומצבים מנטליים. כלומר, היכולת להניח מה הם המניעים וההסברים הנפשיים, הסמויים מן העין, להתנהגות של אדם מסוים. לפי פונגי, היכולת למנטליזציה הינה מולדת, אוניברסלית ומתפתחת לאורך השנים.
יכולת המנטליזציה מאפשרת לנו להרהר ולגבש השערות ביחס להתנהגות הגלויה במונחים של מצבים מנטליים – רגשות, מחשבות, אמונות, כוונות, עמדות, של העצמי (״למה אני עצבנית עכשיו?״), של אחרים (״למה הילד שלי לא רוצה לאכול היום?״), וכן של ההשפעות ההדדיות בין אנשים (״למה אני ובן זוגי רבים דווקא בשעות הבוקר?״). גם אם איננו מודעים לכך, רובנו עוסקים בתהליכי מנטליזציה באופן יום-יומי כיוון שיכולת זו קשורה להיבטים כמו ויסות רגשות וקיום תקשורת בין-אישית.
יש להבחין בין מנטליזציה לבין שני מושגים סמוכים – 'תפקוד רפלקטיבי' (מנגנון ספציפי דרכו יכולת המנטליזציה של היחיד באה לידי ביטוי) ו-"Theory of Mind" (ההבנה כי התודעה של האחר שונה מאשר התודעה של העצמי).
התפתחות יכולת המנטליזציה
היכולת למנטליזציה היא מולדת, אך כדי שתתפתח באופן מיטבי דרוש קשר עם אחר בעל יכולת למנטליזציה (הורה או דמות מטפלת) אשר מסייע לילד להכיר את עולמו הפנימי ואת רגשותיו – ובכך למעשה מלמד אותו כיצד לבצע מנטליזציה. במובן זה, התפתחות מנטליזציה אצל הילד תלויה ביכולתו של ההורה לעסוק במנטליזציה בעצמו מול ילדו – מנטליזציה הורית (למשל להצליח לזהות מתי הילד כועס ומדוע).
מנטליזציה הורית מתייחסת ליכולתו ונכונותו של ההורה להתייחס לילדו כבעל תודעה ועולם פנימי משלו (נפרד מזה של ההורה), וכן לשער אודות המצבים המנטליים העומדים בבסיס התנהגותו הגלויה. כאשר ההורה חושב על התנהגותו של ילדו במונחים מנטליים ומגיב אליו בהתאם, הוא מסייע לו בוויסות וארגון החוויה הפנימית, וכן בהפנמה הדרגתית של יכולת המנטליזציה.
התנסויות מסוג זה חיוניות להתפתחותו של הילד בכלל ולהתפתחות יכולתו למנטליזציה בפרט, במיוחד כאשר הן מתקיימות במצבים מעוררים רגשית אצל הילד. כך, לדוגמה, כאשר הורה אומר לילד "אני רואה שאתה כועס, אבל אסור לך להרביץ" הוא מסייע לילד ללמוד הן על רגשותיו והן על הקשר ביניהם לבין התנהגותו.
כאשר היא מתפתחת כראוי, יכולת המנטליזציה נקשרת למספר תפקודים מרכזיים:
• ויסות רגש – תהליכי מנטליזציה מאפשרים לנו לתת משמעות לתגובותינו לאירועים שונים בעזרת דיבור פנימי (״רגע, למה בעצם אני לחוצה כל-כך?״), במיוחד אל מול אירועים מעוררים רגשית. כך, החוויה הפנימית הופכת מאורגנת ומעובדת יותר, ופחות מציפה.
• שליטה עצמית – כאשר אנו מצליחים לעצור ולחשוב על המצב המנטלי שלנו בעת אירוע מעורר רגשית, אנו מאפשרים לעצמנו יותר בחירה ושליטה לגבי האופן בו נפעל ונגיב, במקום להיות מופעלים ממנו בצורה אוטומטית.
• יחסים בין אישיים – תהליכי מנטליזציה מאפשרים לנו לקיים אינטראקציות חיוביות ומשמעותיות עם אחרים (לדוגמה, לשים לב שחברה לא מתקשרת ולשאול לשלומה כי אולי קרה משהו). בנוסף לכך, מנטליזציה מסייעת לנו להימנע מקונפליקטים הנובעים מפרשנויות חד-משמעיות ושליליות בנוגע לכוונותיהם של אחרים (לדוגמה, "החברה לא מתקשרת כי לא אכפת לה מהחברות שלנו").
משום שיכולת המנטליזציה מתפתחת בתוך היחסים הראשוניים בין ההורה לילד, היא שלובה גם בדפוס ההתקשרות של ההורה ובדפוס ההתקשרות של הילד. הורה בעל התקשרות בטוחה, סביר יותר כי יתייחס אל הילד באופן מותאם ורגיש למצבו המנטלי, מה שבתורו יאפשר הפנמה של מנטליזציה ויצירת התקשרות בטוחה גם אצל הילד. יחד עם זאת, בעוד שמחקרים מלמדים כי דפוס ההתקשרות אשר נוצר בילדות הוא גורם קבוע ויציב לאורך זמן, מנטליזציה היא יכולת הניתנת ללמידה גם בשלב מאוחר יותר בחיים.
4 ממדים מרכזיים למנטליזציה
מנטליזציה היא מיומנות מורכבת, המצריכה תנועה על פני 4 ממדים או צירים מרכזיים:
1. אוטומטית (Implicit) לעומת מכוונת (Explicit) – מנטליזציה אוטומטית מתרחשת ללא כוונה או מודעות, ולעיתים מתבטאת בטון הדיבור או בשפת הגוף של האדם. למשל, מנטליזציה הורית גופנית (parental embodied mentalizing) הינה סוג של מנטליזציה אשר זוהה בקרב אימהות המתקשרות באופן לא-מילולי עם הפעוטות שלהן על ידי שפת גוף. לעומת זאת, מנטליזציה מכוונת מערבת תהליכים של חשיבה ומודעות, והיא בדרך כלל מתווכת על ידי יכולות מילוליות.
2. ממוקדת חוץ לעומת ממוקדת פנים – מנטליזציה נעה ברצף שבין ה'חוץ' (התנהגות וסיבתיות), לבין ה'פנים' (מצבים מנטליים כמו רגשות ומחשבות). במובן הזה, מנטליזציה היא פרשנות המתייחסת למצבים מנטליים, אך היא גם מחוברת למציאות ולהקשר החיצוני של ההתנהגות.
3. ממוקדת חשיבה לעומת ממוקדת רגש – מנטליזציה מסתמכת הן על ידע וחשיבה (למשל ידע לגבי ההיסטוריה של האדם), והן על היכולת לדמיין ולשער בנפשנו מה האחר מרגיש (למשל הבנה כי הבעת פנים מסוימת מבטאת עצב).
4. ממוקדת עצמי לעומת ממוקדת אחר – בתוך קשר עם האחר, מתקיימת תנועה חשובה בין הרהור לגבי המצב המנטלי של העצמי לבין זה של האחר, תוך כדי הבנת ההשפעות ההדדיות בניהם (למשל הבנה כי בתקופת מבחנים הלחץ של חברי ללימודים מלחיצה גם אותי).
כשלים במנטליזציה
כשלים במנטליזציה קשורים בקשר דו-כיווני לקשיים פסיכולוגים. כך, כשלים עקביים במנטליזציה עלולים להוביל לדוגמה לקושי בוויסות העצמי, מה שבהמשך עלול להתפתח להפרעת חרדה. מנגד, קשיים רגשיים (קבועים או מצביים בעקבות אירועים מעוררים רגשית) עלולים להוביל בתורם לכשלים במנטליזציה, למשל אירוע מלחיץ שלא מאפשר לאדם לעצור ולהתבונן על המצב המנטלי שלו.
באופן ספציפי, מנטליזציה נמוכה נקשרת גם אל קשיים בתחום הבין-אישי, הפרעת אישיות גבולית, ובקרב ילדים להורים עם קשיי מנטליזציה נמצא סיכוי גבוה יותר להתפתחותן של בעיות התנהגות.
4 סוגי כשלים
1. מנטליזציה נמוכה\חסרה (Under-mentalization) – מצב בו המיקוד של האדם הוא התנהגותי וחיצוני, ללא ניסיון להבין את המצב המנטלי העומד מאחורי ההתנהגות. למשל, מצב בו ההתנהגות מוסברת על ידי תכונות אישיות ("היא מפונקת") או תנאים מצביים בלבד (״אני עייפה״).
2. היפר-מנטליזציה (Hyper-mentalization) – מצב בו ישנה נטייה לעיסוק יתר במצבים המנטליים של האחר ושל העצמי (בשפה פשוטה, 'חפירות'), תוך נטייה לפרשנות נחרצת באופן המתרחק מן המציאות (״הם באמת רצו להזמין אותי למסיבה? למה? מישהו הכריח אותם?״).
3. פסאודו-מנטליזציה (Pseudo-mentalizing) – שימוש בהסברים הכוללים מונחים מנטליים אך שטחיים ותבניתיים, כך שאינם משקפים תהליך מנטלי מעמיק (״אני יודע בדיוק מה הוא צריך – הוא עוד לא מבין שזה מה שטוב בשבילו״).
4. מנטליזציה מעוותת (Distorted Mentalizing) – ייחוס כוונה מעוותת, שלילית ואף זדונית העומדת בפער משמעותי להתרחשויות הממשיות (״היא בטח אמרה לי שהג׳ינס הזה מחמיא כי היא רוצה שאעשה מעצמי צחוק מול כולם״).
כאשר כשלים אלו מקיימים, אחת הדרכים לטפל בהם היא באמצעות טיפול מבוסס מנטליזציה. למעשה, בכל גישות הטיפול קיים מרכיב של הרחבת היכולת למנטליזציה – כלומר, פיתוח היכולת לחשוב במונחי עולם פנימי ומצבים מנטליים. אפילו פונגי עצמו, ההוגה של המונח, אמר כי ״אין שום דבר חדש במנטליזציה״. יחד עם זאת, טיפול זה ממוקד בשיפור יכולת המנטליזציה מתוך מחשבה כי המצוקה או הסימפטומים של המטופל נובעים משימוש מועט או לא מקדם ביכולת זו.
מקורות
Asen, E., & Fonagy, P. (2012). Mentalization? based therapeutic interventions for families. Journal of Family Therapy,34(4), 347-370
Górska, D., & Marsza?, M. (2014). Mentalization and theory of mind in borderline personality organization: exploring the differences between affective and cognitive aspects of social cognition in emotional pathology. Psychiatria polska, 48(3), 503-513
Sharp, C., & Venta, A. (2013). Mentalizing problems in children and adolescents. In Minding the child (pp. 49-67). Routledge
Fonagy, P., Steele, M., Steele, H., Moran, G. S., & Higgitt, A. C. (1991). The capacity for understanding mental states: The reflective self in parent and child and its significance for security of attachment. Infant mental health journal, 12(3), 201-218
Luyten, P., Fonagy, P., Lowyck, B., & Vermote, R. (2012). Assessment of mentalization
