מזוכיזם מוסרי הוא אחד מארבעת סוגי המזוכיזם אותם תיאר זיגמונד פרויד.
פרויד, אשר הקנה מקום רב בתיאוריה שלו להשפעת הדחפים על עיצוב האישיות, הופתע לגלות כי בניגוד להשערתו, אנשים רבים לא פעלו על פי עיקרון העונג (כלומר, בניסיון להשיג עונג ולהימנע מכאב) אלא להיפך: פעלו באופנים אשר ברור היה כי יגרמו להם סבל, מצוקה, פגיעה או השפלה. הכרה זו הביאה את פרויד להציע כי מזוכיזם אינה תופעה המתייחסת לפרקטיקה מינית בלבד, אלא לדינמיקה נפשית אשר יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים שביניהם האופן המיני. על סמך תפיסה זו הציע פרויד חלוקה של התופעות המזוכיסטיות לארבעה סוגי מזוכיזם: מזוכיזם ראשוני המהווה עירוב בין יצר החיים ליצר המוות, מזוכיזם משני המבוסס על החזרה אל העצמי את התוקפנות שהופנתה כלפי האובייקטים החיצוניים, מזוכיזם נשי המשלב בין מזוכיזם ראשוני לבין מזוכיזם משני ולבסוף- מזוכיזם מוסרי.
פרויד ראה מזוכיזם מוסרי כסוג מזוכיזם השונה מסוגי מזוכיזם אחרים בכך שהוא אינו מלווה בדרך כלל בפרקטיקה מינית מזוכיסטית.
מזוכיזם מוסרי הוא מזוכיזם הבא לידי ביטוי בעיקר בהתקפות ביקורתיות של האדם על עצמו, כאשר התקפות אלו מייצרות רגשות אשמה המביאים לצורך בלתי מודע בענישה עצמית. מצבי מזוכיזם מוסרי נוטים להוות סממן דומיננטי של האישיות, לתפוס מקום רב בעולמו של האדם ולהשפיע על התנהלותו היומיומית ועל קשריו הבין אישיים. אנשים המתמודדים עם מזוכיזם מוסרי יהיו פעמים רבות בעלי סטנדרטים מוסריים נוקשים וחמורים ורף דרישות גבוה ביותר מעצמם ולעתים קרובות גם מסביבתם. עם זאת מרבית האנשים המתמודדים עם מזוכיזם מוסרי לא יכירו בקיצוניות של דרישותיהם המוסרניות ולעתים אף להפך- יחוו את עצמם כבני אדם עליונים במוסריותם (ובכלל) ויתענגו על האופן בו האחרים ה"נחותים" גורמים להם לעוולות. למעשה, פרויד הדגיש את נטייתם של אנשים עם מזוכיזם מוסרי בולט להכחשת תחושות האשמה שלהם ואת הצורך שלהם בענישה עצמית. זאת, לטענתו של פרויד, מאחר והם מכירים לעומק את תחושת האשמה המודעת ואינם מסוגלים לשאת את האפשרות שקיימים צווים מוסריים נוספים האמורים לעורר בהם אשמה, ואליהם הם אינם מודעים.
כתוצאה מהנטייה הדומיננטית להכחשה המאפיינת מצבי מזוכיזם מוסרי, רבים מהמתמודדים איתו מארגנים לעצמם באופן לא מודע נסיבות חיים בהן יוכלו להיענש שוב ושוב. כך, למשל, פרויד מתאר כיצד סימפטומים נוירוטיים עיקשים הנותרים עמידים למאמצים טיפוליים ממושכים, נעלמים באופן פתאומי כאשר האדם מפתח "צורת ייסורים אחרת" כמחלה, אובדן רכוש או כניסה לקשר זוגי מאמלל.
פרויד הציע כי מצבי מזוכיזם מוסרי מתפתחים כתוצאה מכשלים התפתחותיים המתרחשים בשלב האדיפלי ואינם מאפשרים פתרון הולם שלו. על פי פרויד, פתרון מוצלח של התסביך האדיפלי כולל דה-סקסואליזציה שלו ואילו במצבי מזוכיזם מוסרי התסביך האדיפלי עובר סקסואליזציה מחודשת ו"זוכה לחיים מחודשים". כך התסביך האדיפלי מגולם מחדש בעולם הפנימי וכתוצאה מכך נוצרת דינמיקה פנימית בה הסופר אגו רודף באכזריות את האגו באמצעות צווים מוסריים נוקשים, ואילו האגו נכנע לדרישות באופן אקטיבי. במצב זה מתפתח דפוס של מזוכיזם מוסרי בו האדם ער לתביעות הסופר אגו ולרגשות האשמה המתעוררים כאשר אינן נענות, אך אינו מודע לעמדה המזוכיסטית בה מצוי האגו ביחס לדרישות אלו.
