התחלה חדשה הוא המונח שטבע האנליטיקאי מיכאל באלינט בהתייחס להתפתחות בסוג יחסי האובייקט אותם מסוגל המטופל ליצור בסיומו של תהליך טיפולי שבמוקדו עומדת הרגרסיה לרמת השבר הבסיסי.
באלינט הניח כי יחסיו הינקותיים המוקדמים של התינוק עם ההורה המטפל בו הם יחסי אובייקט פרימיטיביים אשר במרכזם עומדת השאלה האם צרכיו של הפיסיים והנפשיים של התינוק יסופקו או יתוסכלו. כאשר קיימת אי התאמה משמעותית בין צרכי התינוק לבין הטיפול לו הוא זוכה, למשל במקרים של הזנחה, התעללות או טיפול קר או אדיש להיבטי החיים הרגשיים, מתרחש השבר הבסיסי.
השבר הבסיסי הוא שבר אישיותי אשר יכול להתקיים בצורה אקנופילית (דבקות יתר באובייקט) או פילובטים (דבקות יתר בפונקציות אגו עצמאיות, על חשבון יחסים בין אישיים). באלינט ראה בטיפול האנליטי אפשרות להתגבר על השבר הבסיסי ולהתחיל לקיים יחסי אובייקט ברמה בשלה ובוגרת יותר. זאת, באמצעות רגרסיה לרמת השבר הבסיסי בה המטופל יקיים עם המטפל יחסי אובייקט ברמה פרימיטיבית אך הפעם, בניגוד לינקותו, צרכיו יענו. שהות ברמת השבר הבסיסי וחוויה בה הצרכים נענים ומסופקים על ידי האובייקט המשמעותי תאפשר התחלה חדשה: מצב בו המטופל, בדומה לתינוק הרך, אינו נזקק עוד ליחסי האובייקט הפרימיטיביים ויכול להתחיל לקיים עם האובייקטים שלו יחסים בוגרים ומורכבים יותר.
ביבליוגרפיה
באלינט, מ. השבר הבסיסי. 2006 (1968). בעריכת פרופ' עמנואל ברמן ואילנה שמיר. סדרת פסיכואנליזה, הוצאת עם עובד.
