הנחת המוצא של פרויד לגבי התפקוד הנפשי המניע את ההתנהגות האנושית היתה שאנו מונעים על ידי עקרון העונג המכוון לפריקת מתחים דחפיים כרעב ומין, אך מווסתים על ידי עקרון המציאות אשר דורש מאתנו לחפש דרכי פורקן המותאמות למגבלות המציאות החיצונית.
פרויד אימץ את הצעתה של האנליטיקאית ברברה לואו לפיה קיים גם עקרון הנירוונה- עקרון המבטא את השאיפה הנפשית להפסקה, או הפחתה משמעותית, של הגרייה והמתח הדחפי. עיקרון הנירוונה מתייחס לדחף להפחתת התגובתיות והעוררות הפנימית הן לגירויים פנימיים והן לגירויים חיצוניים. פרודי קישר את עקרון הנירוונה לדחף המוות, מאחר והגשמה מוחלטת של עקרון הנירוונה משמעה נסיגה מוחלטת מהצרכים הפנימיים (מין, רעב) ומהגירויים שיוצר המפגש עם העולם החיצוני.
