Object - אובייקט

אובייקט, בהקשרו הפסיכולוגי, הוא אדם המהווה מושא לרגשות, פנטזיות, משאלות ודחפים עבור הסובייקט- כלומר, כל אדם אליו מופנות אנרגיות נפשיות-רגשיות. לכל אדם ישנם אובייקטים, כאשר האובייקטים הראשוניים הם ההורים (או דמויות מטפלות אחרות) ועם הזמן הולך ומתרחב מעגל ההתקשרויות ומתווספים אליו אובייקטים נוספים: גננת, חבר, בת זוג, פסיכולוג. מונח האובייקט נתפס באופנים שונים בתיאוריות השונות, ועם הזמן הפך לבסיס לפיתוחם של מונחים תיאורטיים נוספים.

תפקיד האובייקט בחיי הנפש

אובייקט, כאמור, הוא אדם אליו הסובייקט קשור בזיקה רגשית, אך בכך לא מסתכם תפקידו. זרמים תיאורטיים שונים הציעו פרספקטיבות שונות להבנת תפקיד האובייקט בחיי הסובייקט, אך נקודת המוצא של כולם היא כי האובייקט וטיב היחסים עמו מהווים מושא להזדהות וכי הזדהות זו מעצבת באופן משמעותי הן את אישיותו של האדם והן את תבנית יחסיו הבין אישיים.

השפעה זו של האובייקט על הנפש והיחסים מתאפשרת באמצעות תהליך ההזדהות. פרויד ראה את ההזדהות כצורה הראשונה של היקשרות לאחר והציע כי דרכה מאמץ הילד את תכונותיו של האובייקט. אימוץ תכונות זה מתרחש באופן אוטומטי ועוצמתי בתהליך ההזדהות- כפי שאנו רואים כאשר ילד קטן ומחונך היטב ממלמל "שיט" בדיוק כמו אביו בפקק תנועה... כך, האובייקט אינו נותר בגדר ישות חיצונית בלבד אלא הופך לחלק אינטגרלי מהסובייקט באמצעות תהליך של הזדהות והפנמה. תהליך זה מאפשר לילד לאמץ עם הזמן די ערכים, איסורים פנימיים ותפיסות עולם אשר יאפשרו לו לצאת אל העולם מבלי להזדקק לליווי צמוד של האובייקטים שלו.

האובייקט על תכונותיו אינו האלמנט היחיד עמו הסובייקט מזדהה ואותו הוא מפנים. הסובייקט, החל מלידתו, מפנים גם את דפוס היחסים עם האובייקט. קרנברג הציע כי כל מערכת יחסים משמעותית מופנמת על ידי הסובייקט כקונסטלציה של ייצוג עצמי, ייצוג אובייקט ואפקט המחבר ביניהם. המשגה זו משמעותית ביותר מאחר והיא מציעה כי ההפנמה אינה רק של דמות האובייקט אלא של מערכת בין אישית רגשית שלמה, אשר מעצבת את האופן בו נתפסים יחסים בין אישיים. לדוגמא, קונסטלציה שילד עשוי להפנים היא אובייקט אמהי נדיב ואוהב, עצמי אהוב (ולכן גם מוצלח ובעל ערך) וחוויה רגשית של חום וקרבה. לצד קונסטלציה זו יכולה להיות מופנמת קונסטלציה של אובייקט אבהי נוקשה ותוקפני, עצמי חסר אונים וחסר ערך וחוויה רגשית של חוסר אונים ופחד. כמובן, זוהי דוגמא פשטנית בלבד מאחר וחוויותיו של הסובייקט עם האובייקטים שלו הן מורכבות ורבות פנים. עם זאת, מכלול הקונסטלציות שיפנים הסובייקט הוא שיעצב את אישיותו (כאדם חשדן, בעל/חסר ערך, חם, תוקפני) ואת דפוס יחסיו בבגרות (יחסים אינטימיים, נצלניים, מרוחקים וכד').

אובייקט בתיאוריה הפרוידיאנית

המונח אובייקט נטבע לראשונה על ידי פרויד אשר התייחס לאובייקט כאל מושא לסיפוק הדחף (המיני). הגדרה זו מבוססת על עקרון העונג המניח כי האדם פועל במטרה להמנע מאי עונג ולספק עונג אשר מקורו בדחפים. מתוך עקרון זה, הניח פרויד כי התינוק הצעיר חווה את הוריו, ובעיקר את האם, כאובייקטים המספקים עונג וצרכים (רעב, חום, מגע) ומתוך תפיסתם ככאלו, מתבסס הקשר העמוק שלו עמם. כלומר, התינוק מגיע לעולם עם דחפים השרדותיים, מיניים ותוקפניים מולדים אך מושאי דחפים אלו יקבעו על ידי ההיסטוריה האישית שלו- האובייקטים עמם גדל. בהתפתחות התקינה, תושג השלמה עם העובדה שהאובייקטים ההוריים אינם יכולים לספק את כל צורות העונג (למשל, עונג וסיפוק מיני) ובגילאי ההתבגרות והבגרות הסובייקט פונה לבני גילו והופך אותם לאובייקטים מספקי דחפים- ולכן גם משמעותיים עבורו. עם זאת, בכל סובייקט נטבעת חווית היחסים עם האובייקטים מספקי הדחפים הראשונים ולאורך השנים הוא יחפש אובייקטים המזכירים אותם- לטוב ולרע. כך, למשל, ילד שגדל עם אם חודרנית ומפנקת יתר על המידה עשוי להימשך בבגרותו בעיקר לנשים שתלטניות.

גישתו של פרויד ספגה ביקורת על תפיסה זו אשר שמה במוקד ההתקשרות את סיפוק הדחף: פסיכולוגים התפתחותיים וקלינאים מגישת יחסי האובייקט הניחו כי התינוק מגיע לעולם עם צורך מולד בהתקשרויות אנושיות אשר אינו מבוסס רק על צורך בסיפוק דחפים וצרכים אלא על צורך בקשר אנושי העומד בפני עצמו.

אובייקט בתיאוריה הקלייניאנית

מונח האובייקט זכה לפיתוח והעמקה משמעותיים במסגרת עבודתה של מלאני קליין- מממשיכות דרכו של פרויד אשר עבודתה היוותה את הבסיס לזרם יחסי האובייקט.

קליין הציעה את מושג האובייקט המופנם (או: אובייקט פנימי) והקנתה לו תפקיד משמעותי יותר מהתפקיד מספק הדחפים שהקנה לו פרויד. קליין ראתה בהשלכות וההפנמות המתרחשות בקשר עם האובייקטים הראשוניים את הבסיס להתפתחות הנפשית התקינה המאפשרת לתינוק לווסת ולהתמודד עם איזורים נפשיים בלתי נסבלים כדחף המוות והתוקפנות שלו עצמו. התינוק מפצל אובייקטים וחלקי אובייקטים ל'טובים' ו'רעים', משליך החוצה את ה'רע' ומפנים את ה'טוב' וכך בונה דימוי עצמי חיובי ובעל ערך. עם הזמן נצברות חוויות חיוביות עם האובייקט והתינוק מסוגל לנוע לעבר עמדה נפשית אינטגרטיבית יותר אשר אינה מבוססת על פיצול אלא על חווית עצמו והאובייקטים שלו כישויות מורכבות, שלמות ולא חד צדדיות.

על אף שקליין תמכה בהנחותיו של פרויד לגבי תפקיד האובייקט כמספק דחפים, היא הרחיבה באופן דרמטי את תפקיד האובייקטים בחיי הנפש מאחר וראתה בהם לא רק מספקי דחפים שהסובייקט לומד לחקות, אלא אובייקטים המאפשרים לתינוק הצעיר לעצב את חוויתו העצמית ולהכיל גם את איזורי הנפש הקשים. כך, קליין הניעה את תפיסת הנפש מתפיסה ממוקדת דחף לתפיסה ממוקדת יחסים. תנועה זו היוותה את הבסיס לתיאוריית יחסי האובייקט ופיתוחיה הנוספים ואף פתחה פתח לשינויים מהותיים בטכניקה הטיפולית.

אובייקט בתיאוריית יחסי האובייקט

בעוד שחלק מתומכיה של קליין נותרו נאמנים לרעיונותיה, חלקם חלקו על האופן בו היא תפסה את התינוק ואת המאפיינים אשר הוא מביא עמו לעולם. קליין הניחה כי התינוק נולד עם מוכנות לאינטראקציה בין אישית אך הדגישה את תפקידם של התוקפנות ושל יצר המוות בחוויתו, ואילו המתנגדים לה הדגישו דווקא את מכוונותו של התינוק להתקשרות הרמונית וחיובית, אשר נקטעת על ידי התנסויות שליליות עם אובייקט שתפקודו ההורי לקוי.

השינוי המהותי שהובילו תיאורטיקנים וקלינאים מזרם יחסי האובייקט היה הדגש על אינטראקציות ממשיות ולא על עולם הפנטזיה, כנהוג בתיאוריה הקלייניאנית. בתיאוריה הקלייניאנית, הדגש הוא על האופן בו הילד חווה, מפנטז ומדמיין את האובייקטים שלו: מאפיינים מולדים הקשורים בעוצמת דחף המוות, התוקפנות וההתקנאות עושיים לצבוע גם חוויות חיוביות או נייטרליות באור שלילי, למשל. תיאורטיקנים מזרם יחסי האובייקט כפיירברן, ויניקוט ובולבי יצאו מהנחה כי התינוק מגיע פתוח לאינטראקציות אלו אך טראומות בקשרים הראשוניים (הזנחה, התעללות, אמהות שאינה טובה דיה) מעוותים את התפתחות העצמי הנוטה באופן טבעי להיות חיובית, יצירתית ומכוונת ליצירת קשרים אנושיים. כלומר, הפנמת האובייקטים הפכה להפנמה המבוססת על חוויה מציאותית ולא על חוויה פנימית בלבד כדחפים (פרויד) או פנטזיות (קליין). דוגמא הממחישה את השוני ביחס לעבודתה של קליין היא תפיסתו של פיירברן אשר הניח כי אובייקטים מופנמים מתקיימים רק כאשר קיים חסך בקשר עם האובייקטים הממשיים, אשר גורם לילד להישען על עולם הפנטזיה והאובייקטים הממלאים אותו. עם זאת, חשוב להדגיש כי גם תפיסה זו אינה שמה במרכז את היחסים הממשיים אלא את האופן בו הופנמו יחסים אלו, והשפעותים על חיי הנפש של הפרט.

ביבליוגרפיה