אוקנופיליה היא מונח שטבע האנליטיקאי מייקל באלינט, בהתייחסו לאחת התגובות האפשריות של האדם בהתמקמותו בתוך מערכות יחסים שונות, אשר התבססו מתוך חוויותיו הטראומטיות באזור השבר הבסיסי.
באלינט התייחס לאזור השבר הבסיסי כאזור נפשי קדם-מילולי וקדם-אדיפלי המתאפיין ביחסים ייחודיים בין שני אנשים, התינוק והאובייקט. יחסים אלו מאופיינים בתלות מוחלטת של התינוק באובייקט, המלווה בחוויה של אהבה ראשונית כלפיו. באלינט הדגיש את רגישותו של שלב זה בהתפתחות והציע כי חסכים וחוסר התאמה לצרכיו הפיסיים-רגשיים של התינוק בתקופה זו עלולים לגרום לפגיעה אקוטית בהתפתחות, אותה באלינט כינה השבר הבסיסי.
שתיים מן התגובות האפשריות של האדם בבגרותו לחווית השבר הבסיסי הן אוקנופיליות ופילובטיות:
אוקנופיליות היא אחיזה ליבידינלית יתרה ומלאת חרדה באובייקטים: האדם המאופיין באוקנופיליות מצליח לחוות תחושות רגיעה וביטחון כאשר הוא נמצא לצד האובייקטים שלו, אך ה"חללים" בהם הוא מצוי (במרחק מאותם אובייקטים של תלות), מלווים בחרדה רבה. פילובטיות לעומת זאת, מאופיינת בהתנתקות מאחיזה ליבידינלית באובייקטים ובהישענות בעיקר על פונקציות האגו העצמיות.
מקורות
באלינט, מ. השבר הבסיסי. 2006 (1968). בעריכת פרופ' עמנואל ברמן ואילנה שמיר. סדרת פסיכואנליזה, הוצאת עם עובד.
