אובייקט חלקי הוא מונח הלקוח מהגישה הקלייניאנית, ומתייחס לחלקי אובייקט (ולא לאנשים שלמים) אליהם מכוונים דחפים חלקיים. במקור, המונח מתייחס למצבים בהם הדחף מופנה לאיבר גוף ממשי או פנטזנמטי ספציפי (פין, שד) או אל תחליפיו הסמליים. עם זאת, כיום המונח מתייחס בדרך כלל למצב בו רגש יחיד ועוצמתי כאהבה, שנאה, פחד או נקמנות מופנה אל אובייקט אשר נתפס ברגע מסוים לא כאדם שלם אשר יכול לתסכל ולספק את צרכיו של הסובייקט, אלא באופן חד מימדי בלבד. כך, למשל, כאשר פעוט צעיר נמצא בעיצומו של התקף זעם וצועק על אמו שהוא שונא אותה, הוא חווה אותה כאובייקט חלקי -ומתסכל- בלבד, ולא כאובייקט שלם, אשר מכיל חלקים מיטיבים ומספקים לצד חלקים מגבילים, מונעים ומתסכלים. עם ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית, תפיסת העצמי והאובייקט של הפעוט משתכללת והופכת אינטגרטיבית יותר, והוא יכול לכעוס על אמו מבלי לחוות אותה כרעה ומתסכלת באופן מוחלט.
כלומר, חווית האובייקט כאובייקט חלקי היא חוויה הנחשבת לחוויה נפשית פרימיטיבית ביחס לתפיסת אובייקטים שלמים. בהתאם, חווית האובייקטים כאובייקטים חלקיים ולא כאובייקטים שלמים נתפסת כאחד הסימפטומים המאפיינים ארגון אישיות גבולי כפי שקרנברג תפס אותו.
