במשך שנים ארוכות "הוזנח" חקר גיל ההתבגרות מתוך תפיסה כי תהליכי גיבוש האישיות המשמעותיים מתרחשים בתקופת הילדות.
למרות זאת, עבודתו הקלינית והתיאורטית של האנליטיקאי פטר בלוס התמקדה בתהליכי עיצוב וגיבוש האישיות המתעצבים במהלך גיל ההתבגרות. עבודתו של בלוס תרמה רבות להבנת התהליכים הבריאים והפתולוגיים בהתבגרות והאופן בו הם משפיעים על ההתפתחות הנפשית בבגרות.
רקע
פטר בלוס נולד בשנת 1903 ב- Karlsruhe שבגרמניה והיגר בשנת 1934 לארה"ב, שם נפטר בשנת 1997.
ראשית דרכו האקדמית של בלוס היתה בתחום החינוך, ועבודת הדוקטורט שלו היתה בתחום הביולוגיה. מפגשו המשמעותי הראשון של בלוס עם אוכלוסיית בני הנוער הייתה במסגרות החינוכיות בהן לימד, אך תרומתו המרכזית לתחום הפסיכואנליזה התהוותה בשנים בהן שהה בוינה, שם קיבל את הכשרתו כפסיכואנליטיקאי.
בשיתוף עם אנה פרויד, אריק אריקסון, אוגוסט איקהורן ודורותי ברלינגהם, הקים בלוס את בית הספר הנסיוני ושם העמיקו התעניינותו והבנתו בתחום העבודה הטיפולית עם בני נוער. בשנת 1965 התמנה בלוס לחבר בחברה הפסיכואנליטית בניו יורק ושימש כמורה, מדריך ומנחה בתוכנית ללימודי האנליזה של הילד במכון הניו-יורקי לפסיכואנליזה.
בלוס נפטר בגיל 94 והותיר אחריו אישה, שני ילדים, ארבעה נכדים ושלושה נינים.
תהליך ההתבגרות על פי בלוס
התיאוריה הפרוידיאנית הקלאסית הדגישה את חשיבות תהליכי ההתפתחות בילדות ואת השפעתם על האופן בו מתעצבת האישיות הבוגרת. עם זאת, חלק ממשיכי דרכו של פרויד, כאנה פרויד ואריק אריקסון, זיהוי גם את חשיבות התהליכים המתרחשים בתקופת גיל ההתבגרות. בלוס, בדומה לתיאורטיקנים אלו, הציע כי תקופת ההתבגרות היא תקופה התפתחותית קריטית בה מתעצבת האישיות הבוגרת. עבודתו התמקדה ב'תהליך האינדיווידואציה השניה' אותו תפס כמשימה המרכזית בתקופת ההתבגרות ובאופנים בהם מתרחש או נכשל תהליך זה.
תהליך האינדיווידואציה השניה (Second individuation process)
בלוס ראה את תקופת ההתבגרות כ'תהליך אינדיוידוציה שני', הממשיך את תהליך האינדיווידואציה הראשוני המתרחש בילדות, לטענתה של התיאורטיקנית מאהלר.
תהליך האינדיווידואציה הראשוני מתרחש בגילאי חצי שנה עד שנתיים וחצי-שלוש ובמהלכו מפנים הפעוט את ההבנה כי הוא אדם נפרד מאמו ומתחיל לפעול באופן עצמאי יותר ולהרחיב את חקירתו את העולם החיצוני. תנועה זו מהיחסים הסימביוטיים עם האם אל ההכרה בנפרדות ממנה מאפשרת לפעוט לגבש את זהותו הייחודית.
בגיל ההתבגרות, לטענתו של בלוס, מתרחש תהליך המזכיר את האינדיווידואציה הראשונית: המתבגר מתנתק מהיחסים הראשוניים התלותיים ונוטש את מצבי האגו הינקותיים המאופיינים בהזדהות מוחלטת עם ההורים. תהליך זה מאפשר לו לגבש את זהותו האישית ולבסס קשרים בין אישיים משמעותיים עם הסביבה החיצונית ולא רק עם הוריו. כאשר תהליך זה מתרחש באופן תקין, המתבגר בשל בסופו להשתלבות בחברה הבוגרת.
בדומה לתהליך האינדיווידואציה שתיארה מאהלר, גם תהליך האינדיווידואציה השניה הוא תהליך מורכב המלווה בו זמנית בהבשלה נפשית משמעותית ובפגיעות מוגברת של מבנה האישיות המתגבש והמשתנה. תקופה זו מאופיינת בכוחות אגו חלשים יחסית: המתבגר מוצף בדחפים מיניים ותוקפניים, ובמקביל הולך ומתנתק מתמיכת האגו ההורי, אשר היה נגיש עבורו באופן תמידי במהלך יחסי התלות של הילדות.
מרכיב מרכזי בתהליך האינדיווידואציה הוא היחסים של בן הנוער עם קבוצת השווים (בני גילו). בעוד שבתהליך האינדיווידואציה הראשוני בילדות הפעוט פונה להוריו להשגת תמיכה ונחמה בדרכו לאוטונומיה, הרי שבהתבגרות מביאה השאיפה להתנתקות מההורים דווקא לפנייה לקבוצת בני הגיל. ההשתייכות לקבוצה חברתית מרככת את רגשות האשם והחרדה המתעוררים במתבגר המתרחק מהוריו. כמו כן, ההשתלבות בקבוצת השווים מאפשרת למתבגר להתנסות בתפקידים והזדהויות בלתי מחייבים ולגבש את זהותו החברתית, האישית והמינית.
תהליכים רגרסיביים בתקופת ההתבגרות
תהליך ההתבגרות הנורמטיבי מלווה ברמה מסוימת של רגרסיה לדפוסים נפשיים מוקדמים. כפי שילדים צעירים עשויים להגיב ברגרסיה התנהגותית (חזרה להרטבה והיצמדות להורה, למשל) לנוכח משימה ההתפתחותית מאיימת, כך עשויה להתרחש רגרסיה גם בהתבגרות.
'רגרסיית אגו מוגבלת' המאפיינת בני נוער נורמטיביים היא תהליך משמעותי בהתבגרות מאחר והיא מאפשרת החייאה של קונפליקטים ומצבים ילדיים והשגת פתרון שלם יותר שלהם. כך, למשל, נטייתם של בני נוער להערצת כוכבים מהווה שחזור של הערצת הילד להוריו בגילאים המוקדמים. מאחר ובמקביל לתהליך הרגרסיבי מתרחשת גם הבשלה לעבר התנתקות מההורים, המתבגר אשר יצליח לחוות יחסים אמיתיים עם בני גילו יוותר בסופו של דבר על ההערצה האינטנסיבית ל'סלבריטי'.
מאפיין רגרסיבי נוסף של תקופת ההתבגרות היא הנטייה לחזור ל'שפת פעולה' על חשבון תקשורת מילולית. כך, לדוגמא, בני נוער רבים עשויים להתלונן על סימפטומים סומטיים ותנודות במצבי הרוח. גם מצבים רגרסיביים אלו הם נורמטיביים ועשויים להביא, בסופו של דבר, לגיבוש יכולות של התבססות על העצמי, שליטה בסביבה ומימוש משאלות.
יכולת זו לנוע למצבי אגו רגרסיביים תלויה בחוזקו ובשלותו של האגו. כאשר מדובר באגו תקין וחזק, יאפשרו כוחותיו את המשך התפקוד התקין במקביל לנטיות הרגרסיביות. כאשר מדובר באגו פגוע וחלש, עשויה הרגרסיה להביא להתקעות במצב רגרסיבי ופרימיטיבי.
קשיים ופתולוגיה בתקופת ההתבגרות
תהליך התבגרות נורמטיבי כולל התנתקות מאובייקטים ינקותיים (ההורים) ומיחסי התלות המשפחתיים, אשר מביאה בסופו של דבר לרכישת אינדיווידואציה וזהות עצמית בוגרת בתחום הרגשי, החברתי, הקוגניטיבי והמיני. בהתאם, קשיים בתהליך האינדיווידואציה עשויים להביא לחוסר הבשלה של מיומנויות חיוניות לחיים הבוגרים. קשיים אלו, לטענתו של בלוס, עשויים לנבוע מחוסר יכולת של האגו להתמודד עם האתגר שמציבים מצבי האגו הרגרסיביים וקושי בהתנתקות מיחסי התלות עם ההורים.
אחד הכשלים האופייניים לתהליך האינדיווידואציה השניה הוא המרת ההתנתקות הנורמטיבית מהאובייקטים הינקותיים בהתנתקות פיסית מההורה ומאופני ההתנהגות להם הוא מצפה מהמתבגר.
"מתיחת גבולות" ופניה להתנהגויות קונקרטיות אשר לא תואמות את הסגנון המשפחתי (לבוש, אימוץ תחומי עניין מסוימים) מסייעים לרבים מהמתבגרים לבסס את תהליך האינדיווידואציה. עם זאת, חלק מן המתבגרים מאמצים התנהגויות קיצוניות כבריחה מהבית, גניבות ושימוש בסמים מתוך אשליה שההתרחקות מבית ההורים ומהאידיאולוגיות שלהם מהווה מעבר ממשי לעצמאות ונפרדות. כך, ההתרחקות הפיסית מאפשרת למתבגר לדלג על התהליך האמיתי של ההתנתקות הרגשית הדרוש להשלמת האינדיווידואציה. יש לציין כי פעמים רבות התנהגויות אלו חולפות באופן טבעי, אך בחלק מן המקרים הן עשויות להפוך לאורח חיים קבוע.
כאמור, גם מצבים רגרסיביים של האגו עשויים להוות בסיס לפתולוגיה כאשר מדובר באגו פגוע וחלש. כך, למשל, בעוד שרגרסיה ל'שפת הפעולה' אצל מתבגר בריא עשויה להביא לנטייה מסוימת לסומטיזציה (תלונות גופניות) בלבד, הרי שאצל המתבגר בעל האגו הפגוע עשויה להתפתח הפרעת אכילה. בדומה, רגרסיה המכוונת לשחזור ההתמזגות הראשונית עם ההורים עשויה להתבטא אצל המתבגר הבריא בהתמזגות עם ערכים פוליטיים או הנאה רבה מאסתטיקה, בעוד שהמתבגר בעל האגו החלש יפנה לחוויות התמזגות באמצעות שימוש בסמים והמרת דת פתאומית.
בסיכומו של דבר, ניתן לומר כי תהליך ההתבגרות מושתת על מתח דיאלקטי בין נסיגה למצבים רגרסיביים לבין שאיפה להשגת מובחנות ועצמאות. מתח זה יוצר עומס רב על האגו ועשוי להתבטא במגוון סימפטומים קליניים ופסיכיאטריים. בעבודה עם בני נוער, על המטפל להבחין בזהירות בין ביטויים נורמטיביים של רגרסיה ומובחנות לבין ביטויים בלתי אדפטיביים או כאלו היוצרים אשליה ריקה של נפרדות.
מספריו של פטר בלוס
The adolescent personality : a study of individual behavior / for the Commission on Secondary School Curriculum, New York : Appleton-Century-Crofts, c1941.
On adolescence : a psychoanalytic interpretation, New York : Free Press, 1966.
ביבליוגרפיה
Blos, P. (1979). "Second individuation process". In The Adolescent passage: developmental issues. pp. 141-170. New York: International press.
Maron, R.C (1999), A reexamination of Peter Blos's concept of prolonged adolescence, Adolescent Psychiatry.
