הסצנה הראשונית היא מונח אשר טבע פרויד, המתייחס ליחסי מין בין ההורים, אליהם הילד עד במציאות או בפנטזיה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא מהי ההשפעה של הסצנה הראשונית על ההתפתחות.
הסצנה הראשונית, או הסצנה הראשיתית, היא מונח אשר טבע פרויד, המתייחס ליחסי מין בין ההורים, אליהם הילד עד במציאות או בפנטזיה. חשוב להדגיש כי החשיפה אל הסצנה הראשונית (במציאות או בפנטזיה) היא חוויה התפתחותית נורמלית וטבעית, אשר מובחנת באופן ברור מחוויות פתולוגיות בהן הילד נחשף למיניות הורי בלתי מותאמת (למשל, במצבים של פגיעה מינית).
אותה סצנה ראשונית היא חלק ממה שכינה פרויד "פנטזיות ראשיתיות" שהן חוויות ילדות טראומטיות המאורגנות כתסריטים, פנטזיות. אל המונח "סצנה ראשיתית" התייחס פרויד לראשונה כחלק מתיאור המקרה של "איש הזאבים". בתיאור זה, פרויד מתייחס לחוויית המשולש האדיפלי כחוויה קריטית בעיצוב ההתפתחות הנפשית של הילד. הוא טען כי הסצנה הראשונית מהווה מקור מרכזי לחרדה עבור הילד. שכן, הילד אינו מסוגל להסביר לעצמו את הסצנה הראשונית ולכן הוא מפרש אותה כאקט תוקפני של האב כלפי האם. כך, הסצנה הראשונית מהווה מקור לגירוי ועוררות מינית, ובו זמנית מעוררת את חרדת הסירוס.
כלומר, הסצנה הראשונית על פי פרויד מהווה רכיב מרכזי ביכולתו של הילד לפתח חרדת סירוס אשר תניע את תהליך היציאה מהתסביך האדיפלי, בו הילד ממיר את הזדהותו הראשונית עם האם להזדהות עם האב, ומפתח זהות 'גברית'.
עם השנים, רעיון הסצנה הראשונית והשלכותיו זכו לפיתוחים נוספים רבים. כיום, תיאורטיקנים רבים מדגישים את תפקידה של סצנה הראשונית בביסוס נפרדות בין האם לילד. על פי גישה זו, הסצנה הראשונית מכניסה אל דיאדת האם-תינוק הסימביוטית וההרמונית גורם שלישי אשר "מזכיר" לאם ולתינוק כי ישנה מציאות נוספת מלבד לדיאדה שלהם. זוהי הכרה מכאיבה עבור התינוק, אך היא זאת אשר מאפשרת לו להתנסות בעמדת ה"שלישי" או "הצופה מהצד" אשר חיונית להתפתחות חוויה של העצמי כסובייקט נפרד בעל עולם פנימי.
מקורות
לפלאנש, ז' ופונטאליס, ז'. (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
