רומניציה היא חשיבה שלילית מעגלית וחזרתית, על היבטים כואבים ומעוררי מצוקה בחיים, הגורמת להשלכות שליליות רבות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על המאפיינים וההשלכות של רומינציה, גורמים ודרכי טיפול ברומינציה.
כולנו עסוקים לפעמים באירועים כואבים מהעבר, או חוזרים לאותן מחשבות על היבטים שאיננו אוהבים בחיינו. יכול להיות שאף נדמה לנו כי חשיבה מעמיקה על הנושא תסייע לנו להפיק תובנה משמעותית או לגבש פתרון. אך כאשר העיסוק בנושאים שליליים הופך לחזרתי, אינו מוביל לפתרון ומגביר את המצוקה, סביר שמדובר ברומינציה – דפוס חשיבה בעל השלכות שליליות רבות וגורם מנבא לדיכאון, כמו גם להפרעות נפשיות נוספות.
יש לציין כי רומינציה אינה מהווה אבחנה נפשית בפני עצמה, אלא דפוס חשיבה בלתי אדפטיבי הנלווה להפרעות שונות. כמו כן, חשוב להבחין בינה ובין הפרעת אכילה של הילדות הנושאת שם דומה באנגלית (Rumination Disorder) ומכונה בעברית הפרעת העלאת גירה.
מאפיינים והשלכות
המונח רומינציה מתייחס לדפוס חשיבה שלילי, מעגלי, מתמשך וחזרתי, אשר נוטה להתמקד ברגשות, אירועים או היבטים בחיים או בעצמי, אשר הינם מעוררי מצוקה ומכאיבים. כך לדוגמא, אדם יכול לחשוב שוב ושוב על עימות שהיה לו עם בת זוגו, או על כך שהוא תמיד חש נחיתות מול אחרים. לכך נוספת הגדרה ספציפית של "רומינציה דיכאונית" הכוללת חשיבה חזרתית על תסמינים, גורמים, השלכות ומשמעויות של מצב רוח דיכאוני ומצוקתי (לדוגמא: למה אני אף פעם לא שמח?).
פעמים רבות, חשיבה על נושא מסוים נובעת דווקא מההנחה כי הדבר יכול להביא לבהירות ומודעות, ולספק תובנות ופתרונות. ואכן, חשיבה בריאה ואדפטיבית יכולה להוביל לדברים אלה, או מאפשרת להרפות ולעבור הלאה. לעומת זאת, על פי מחקרים החשיבה הרומינטיבית דווקא מובילה ל"הינעלות" על אותן מחשבות, אובדן פרספקטיבה והתמקדות בהיבטים שליליים. כך, במקום לייצר פתרונות, הרומניציה מעכבת או מונעת אותם. בהקשר זה מתבקש לציין כי המשמעות המילולית של המונח רומינציה באנגלית היא העלאת גרה, והיא מדמה את האופי החזרתי וחסר התכלית של העיסוק באותם התכנים שוב ושוב.
בנוסף להיותה דפוס חשיבה לקוי ובלתי מסתגל, הרומינציה מובילה להשלכות שליליות משמעותיות שונות כגון הגברת מצב רוח שלילי וחשיבה פסימית, פגיעה בחשיבה אינסטרומנטלית וביכולת לפתרון בעיות, פגיעה בערך עצמי וביחסים חברתיים, וכן הגברת הנטייה לרומינציה עצמה (כלומר דפוס החשיבה יוצר מעגל שמגביר את עצמו). בנוסף להיותה גורם מנבא ומרכיב מרכזי בהתפתחותו של דיכאון, רומינציה מהווה גם גורם מנבא ומתווך של חרדה לסוגיה, הפרעת אכילה, שימוש בחומרים, ופגיעה עצמית. כמו כן, מחקרים רבים בשנים האחרונות מצביעים על השפעתה על הפרעות נפשיות נוספות, וכן על מצבים רפואיים כרוניים שונים ובריאות לקויה.
גורמי השפעה
מחקרים מראים כי גורמים ביולוגיים-תורשתיים וגורמים סביבתיים שונים משפיעים על רגישות או נטייה לרומניציה. בין הגורמים הסביבתיים ניתן לציין היסטוריה של התעללות מינית ורגשית בילדות, סגנון הורות לא מיטיב (היעדר תמיכה חיובית, שליטת יתר, פולשנות, מודל הורי פאסיבי, שיח רגשי שלילי וביקורתי במשפחה ועוד), נסיבות גידול וחיים קשות, אירועים משבריים, מצוקה סוציו-אקונומית, היסטוריה של הפרעות נפשיות במשפחה, ועוד.
בנוסף, תהליכי חיברות והפנמת ציפיות חברתיות-תרבותיות משפיעים על רגישות מוגברת לרומינציה. כך למשל, מחקרים מראים כי הפנמת הציפיות המגדריות הסטריאוטיפיות של נשים, כרגישות ונטייה לורבליות, משתקפת בנטייה מוגברת לרומינציה (יותר מגברים).
בין הגורמים הביולוגיים הקשורים בנטייה לרומינציה נכללת פעילות וקישוריות של כמה איזורים במוח, בעיקר אלה היוצרים את רשת ברירת המחדל (Default Mode Network). מערכת זו, האמורה לפעול בזמן מנוחה וכאשר האדם אינו ממוקד במטלות או גירויים חיצוניים, נמצאת בפעילות מוגברת אצל אנשים בעלי נטייה לרומניציה.
דרכי טיפול
התמודדות עצמית
כאשר נדמה כי מתפתחת רומינציה, כדאי לפעול באופן אקטיבי כדי להפחית אותה ולמנוע או להקטין את ההשלכות הרבות הנלוות אליה. להלן כמה הנחיות בסיסיות שניתן ליישם באופן עצמאי:
• שימוש בטכניקות של מיינדפולנס, המפנות תשומת לב ומפתחות מודעות לחוויות הרגע (נשימה, תחושות פיזיות וכו'), ובכך משמשות תגובת-נגד להתמקדות המרובה במחשבה הרומניטיבית. בנוסף, הן מעודדות קבלה והתבוננות לא שיפוטית במחשבות.
• פנייה לפעולות להסחת דעת חיובית בעת רומניציה (להקשיב למוסיקה, לצאת לריצה, לפגוש חברים, להכין רשימה של דברים טובים בחיים, לעשות מדיטציה או הרפיית שרירים ועוד).
• חתירה לפתרון בעיות נקודתי באמצעות מעבר מחשיבה מופשטת המתמקדת בהיבטים שליליים לחשיבה קונקרטית ומוכוונת מטרה. למשל, מציאת דבר מה שניתן לעשות כדי לשפר את המצב הקיים אשר בו אתם טרודים.
טיפול מקצועי
פעמים רבות קשה להתמודד עם רומינציה לבד או שהטכניקות העצמאיות מובילות להתנהגות נמנעת ונוקשה ("בכל פעם שעולה לי מחשבה שלילית עליי לצאת לרוץ"). במקרים כאלו מומלץ לפנות לעזרה מקצועית. קיימים כיום טיפולים יעילים שונים להפחתת רומניציה והשלכותיה, כאשר טיפולים הממוקדים ברומינציה ומבוססים על עקרונות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נחשבים ליעילים במיוחד.
בין טיפולים אלה ניתן לציין את הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הממוקד רומינציה (Rumination-focused CBT). שיטה זו מעוגנת בקונטקסט קוגניטיבי-התנהגותי בשילוב עם עקרונות נוספים, כהפעלה התנהגותית. טיפול זה רואה ברומינציה הרגל בלתי יעיל, ולכן מכוון לזיהוי טריגרים לרומינציה, חשיפה לטריגרים אלה, ותרגול תגובות יעילות יותר אליהם. בנוסף, הטיפול מכוון לעידוד חשיבה קונקרטית. הוא משמש כטיפול מניעתי גם לדיכאון וחרדה.
טיפול ממוקד נוסף הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מבוסס מיינדפולנס (Mindfulness-Based Cognitive Therapy). טיפול זה מועבר במסגרת קבוצתית ומשלב עקרונות של טיפול CBT עם תרגול מדיטציה ומיינדפולנס. זאת במטרה להפנות תשומת לב לנשימה, מחשבה ורגש, באופן מודע, מתוך קבלה ומבלי להפעיל שיפוטיות. הטיפול מכוון ליצירת תגובות אלטרנטיביות למחשבות ורגשות שליליים, ובתוך כך לשחרור מהרגל הרומינציה. הוא פותח במקור כטיפול בדיכאון, אך נחשב למענה יעיל גם לרומניציה.
אפשרות נוספת היא פנייה לטיפול הנותן מענה כללי יותר. אפשרות זו מוכחת גם היא כיעילה מחקרית ואף מתאימה יותר בחלק מהמקרים, כאשר הרומינציה היא חלק מהתמודדות נפשית אחרת או כאשר נלווים לה תסמינים נוספים. כך לדוגמא, באם הרומינציה היא רומינציה דיכאונית או כזו הכרוכה בתסמינים נוספים של דיכאון, ניתן לטפל בה במסגרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בדיכאון.
בנוסף, קיימת אפשרות לפנות לפסיכותרפיה דינמית אשר תסייע הן בהתמודדות עם נושא הרומינציה הספציפי בו האדם עסוק, והן עם הנטייה הכללית לשקוע ברומינציה. טיפול זה יסייע להשגת הבנה רגשית מעמיקה של הנושאים המעסיקים את האדם באופן רומינטיבי, ולבניית היכולת להתבוננות פנימית רגשית ויעילה, אשר תהווה תחליף לשקיעה ברומינציה.
מקורות
Nolen-Hoeksema, S., Wisco, B. E., & Lyubomirsky, S. (2008). Rethinking rumination. Perspectives on Psychological Science, 3(5), 400–424
Watkins, E. R., & Roberts, H. (2020). Reflecting on rumination: Consequences, causes, mechanisms and treatment of rumination. Behaviour Research and Therapy, 127, Article 103573
