טיפול משפחתי מבני הינה שיטה טיפולית של טיפול משפחתי שפותחה על ידי סלוודור מינושין. גישה טיפולית זו מבקשת להתמודד עם קשיים משפחתיים המשפיעים על התנהלות המשפחה כולה כמו גם עם קשיים אישיים של בני משפחה (הפרעות אכילה, מחלות פסיכוסומטיות, הפרעות חרדה בילדות ועוד), שלפי גישה זאת נוצרים בהקשר משפחתי מסוים, התורם להמשך הקושי או ההפרעה של בן המשפחה.
טיפול משפחתי מבני מבקש בתחילה להבין את המבנה המשפחתי, למפות את הקשרים התוך משפחתיים כמו גם את קשרי המשפחה עם המשפחה המורחבת והסביבה, לגלות מה הם הקודים המשפחתיים הלא מדוברים ותת המערכות המשפחתיות הקיימות במשפחה (למשל – אם-אב, אב-בן, אם-בנות). לאחר מיפוי הקשרים והקודים הללו, המטפל מבקש לבחון ולגלות מה מתוך המבנה, הקשרים והמערכות הללו יוצר קשיים והתנהלות המעודדת את הסימפטומים המשפחתיים או האישיים.
לאחר ההבנה של המבנה המשפחתי, המתנהלת באמצעות חקירה משותפת של המטפל והמשפחה, המטפל לוקח חלק פעיל וניהולי בסיוע למשפחה לשנות את המבנה הבעייתי שהתקבע. מתוך כך, זהו טיפול בו המטפל הינו אקטיבי מאוד, מייעץ, נותן משימות משפחתיות ואישיות לבני המשפחה גם למהלך הזמן שבין פגישות הטיפול.
מטרת הטיפול הינה שינוי המבנה הבעייתי, ויצירת מבנה משפחתי בריא ויציב יותר, שמוביל לבריאות של המערכת המשפחתית כמו גם של בני המשפחה.
מבנים משפחתיים בעיתיים
בכל משפחה ישנם קודי התנהגות לא מדוברים, שלעתים אנו אפילו לא מודעים אליהם. כמו כן, ישנן "קליקות" או קשרים שמתפקדים במצבים מסוימים בתוך המשפחה. כך למשל – זוג ההורים יכולים להוות תת יחידה או קליקה כזאת, אך יש פעמים בהן ההורים נמצאים בסכסוך ותת היחידה ההורית נפגעת. במצב כזה לעיתים אחד ההורים יוצר קשר קרוב בעל אופי חברי עם אחד הילדים ועלול להשתמש בו לשם תמיכה וקבלה. במצב כזה נוצרת תת יחידה של ההורה והילד, או שהיחידה שהייתה כבר בעבר מתקרבת. דוגמא נוספת לתת יחידה הינה אם ובנה שאוהבים לבשל ולכן מכינים יחדיו חלק ניכר מארוחות המשפחה יחדיו. האם והבן יוצרים יחידה בעלת תפקיד המתפקדת בתוך המשפחה.
לעיתים קודי ההתנהגות או תת היחידות הללו בתוך המשפחה יוצרים או משמרים קשיים משפחתיים או אישיים של בני המשפחה. כך למשל, במידה ובתוך יחידת ההורים נוצר סכסוך פעמים רבות כאשר מתיישבים לארוחת הערב, עלול להיווצר מצב בו אחד הילדים יחל להפריע בארוחה או יסרב לאכול, על מנת להסב את תשומת הלב ההורית אליו ולהפסיק את הריבים: אם ההורים רבו ובמקרה הילד לא רצה לאכול, מה שגרם להורים להפסיק לריב, להתאחד ולהקדיש מאמצים משמעותיים לשכנוע של הילד לאכול, תוך דאגה ואהבה לילד, הדבר עלול לעודד את הילד שלא לאכול גם בפעם הבאה שהוריו יריבו בזמן הארוחה.
במצב יום-יומי הקודים ההתנהגותיים ותת היחידות המשפחתיות בדרך כלל מתפקדות באופן סביר או אף טוב, ומתאימות למשפחה שיצרה אותן. עם זאת, במצב של דחק או מצוקה, כאשר מצב החיים משתנה מעט (למשל בעת מחלה של מי מבני המשפחה, בעיות בעבודתו של מי מההורים או קשיים בלימודים של אחד מהילדים), הדפוסים הללו עלולים ליצור מצב של תקיעות ותפקוד לקוי. כאשר משפחה מגיעה לתחושה של תקיעות ותפקוד לקוי, לפי גישת הטיפול המשפחתי המבני, סביר שישנו דפוס או מבנה בעייתי בתוכה.
שיטת הטיפול
במהלך הטיפול המשפחתי המבני, המטפל מנסה לגרום למטופלים לצאת מהתפקידים, הדפוסים והמבנים שהתקבעו עם השנים במשפחה. כאשר בני המשפחה מנסים עמדות ותפקידים אחרים, נוצרת תנועה המשנה את המבנה המשפחתי באמצעות צמיחה של כל בן משפחה באופן אישי ושל המשפחה כולה כמערכת. כאשר השינויים הופכים לקבועים והקשיים חולפים, הטיפול מסתיים.
למטפלים הדוגלים בשיטה המבנית או בשיטת הטיפול המערכתי – הגישה הרחבה של טיפול זה, ישנם מגוון כלים טיפוליים ליצירת שינוי במבנה המשפחתי, שכולם נוצרו על מנת ליצור במשפחה סיטואציות חדשות ולאפשר לכל בן משפחה להתנסות בתפקידים חדשים.
ביבליוגרפיה
Miller, A., Minuchin, S., Lappin, J. (2011). Instructor’s Manual for Salvador Minuchin on family therapy. Psychotherapy.net.
Minuchin, S. (1974). Families & family therapy. Cambridge, MA: Harvard University Press.
