אבחון הפרעות קשב וריכוז נועד לזהות דפוסים הנוגעים לקשיי קשב וריכוז המשפיעים על התפקוד של האדם. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על מה זה אבחון ADHD, מתי פונים לאבחון ואיך מתבצע תהליך האבחון של הפרעות קשב וריכוז.
מה זה אבחון ADHD?
אבחון של הפרעת קשב (ADD) נערך בעזרת כלים שונים אשר מטרתם לזהות דפוס קבוע הנוגע לקשיי קשב וריכוז, אשר היו קיימים עוד בתקופת הילדות (לפני גיל 12) ומשפיעים באופן שלילי על איכות התפקוד החברתי, האקדמי או התעסוקתי של האדם. כאשר ניתן לזהות בנוסף לכך גם התנהגות היפראקטיביות ואימפולסיביות, מדובר בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).
מדובר באבחון שכיח המוערך כ-5-10% מכלל אוכלוסיית הילדים בגיל בית ספר. במקרים מסוימים האבחנה מתקיימת במקביל עם לקויות למידה (כמו דיסלקציה), הפרעות התנהגות (כמו הפרעת התנגדות) או הפרעות רגשיות (כמו דיכאון). עם זאת, כיוון שישנם מאפיינים דומים בין ADHD לאבחנות שהוזכרו, לעיתים קביעת האבחנה היא מורכבת ועל כן יש צורך בביצוע אבחון מקצועי על מנת לספק בהתאם טיפול מתאים.
יש לציין כי בעברית השתרש הכינוי 'הפרעת קשב וריכוז', אך שמה התקין של התסמונת הוא 'הפרעת קשב ופעלתנות יתר' או 'הפרעת קשב והיפראקטיביות' (attention deficit hyperactivity disorder). קשיי ריכוז נכללים כחלק מקשיי הקשב הקיימים ב-ADHD.
מתי פונים לאבחון קשב וריכוז?
הפנייה לאבחון מתרחשת לרוב מתוך זיהוי של הקשיים הכרוכים ב-ADHD על ידי סביבת המאובחן – כמו, מורים, הורים ובני ובנות זוג – או המאובחן עצמו (לרוב בבגרות). ניתן לזהות הישגים לימודיים נמוכים אשר מצויים בפער ליכולות המשוערות של התלמיד; קשיים בהסתגלות למוסכמותיה ודרישותיה של מסגרת חברתית (בית ספר, עבודה או קבוצת חברים); וקשיים בוויסות הרגשי הכוללים תנודות רגשיות ובעקבותיהן התנהגות אימפולסיבית.
אבחון בגיל הרך (שנות הגן)
ניתן להבחין בתסמינים של הפרעת קשב בגיל הרך, כמו היפראקטיביות (פעלתנות יתר), נטייה לאימפולסיביות וקושי לשמור על קשב אשר אינו תואמים את קשיי קבוצת בני הגיל. עם זאת, קשה מאוד להבחין בין קשיים קשביים לבין בעיות רגשיות והתפתחותיות אחרות בגיל הגן. על כן, על פי משרד הבריאות אבחון לא ניתן לקבוע אבחנה של הפרעת קשב והיפראקטיביות מתחת לגיל 6.
אבחון בילדות (גילאי 6-11)
עם העלייה לכיתה א׳, התלמיד נכנס לראשונה אל מסגרת לימודית בה הוא נדרש לטווחי קשב ארוכים יותר, לישיבה ממושכת בכיסא, למיומנויות חברתיות גבוהות יותר ולציית לחוקים וכללים מוגדרים. אל מול העלייה בדרישות, ניתן להבחין בקשיי התארגנות, מוסחות, תזזיתיות, קושי להתחיל ולסיים מטלות, תגובות רגשיות עזות ותנודתיות, ריבוי בקונפליקטים מול חברים ודמויות סמכות, וכן קושי בהפנמת חוקי התנהגות.
אבחון בגיל ההתבגרות (גילאי 11-18)
עם העלייה בדרישות הלימודיות והתמודדויות הרגשיות הכרוכות בגיל ההתבגרות, ניתן לראות את המאפיינים של האבחנה באופן בולט יותר וההשלכותיהם על התפקוד עשויים להיות משמעותיים יותר. הדבר נכון במיוחד כאשר הילד או הילדה אינם מראים תמונה "קלאסית" של הפרעת קשב, למשל ללא מרכיב ההיפראקטיביות שנוטה להיראות בסביבה.
על מנת להבחין בין תסמיני ADHD לבין קשיים קשביים, חברתיים ורגשיים המאפיינים את גיל ההתבגרות, האבחנה כוללת זיהוי של עדויות לכך שחלק מהתסמינים היו נוכחים עוד לפני גיל 12.
אבחון בבגרות (גילאי 18 ומעלה)
ניתן לאבחן הפרעות קשב והיפראקטיביות גם בבגרות. על אף שקשיי קשב וריכוז עשויים להתבטא באופן שונה בבגרות, הם ממשיכים להתקיים גם לאחר שנות בית הספר. הפרעת קשב שאינה מטופלת עלולה להשפיע באופן שלילי על התפקוד האקדמי, הרגשי, החברתי והרפואי.
קבלת האבחנה המאוחרת יכולה לנבוע מסיבות שונות, למשל מודעות נמוכה לאבחנה בעבר, הזנחה סביבתית או קבלת אבחנה שגויה. בנוסף, אנשים בעלי יכולות קוגניטיביות ובין-אישיות גבוהות, אשר במהלך התבגרותם הצליחו "לפצות" על קשיי הקשב והריכוז שלהם ולצלוח את שנות בית הספר מבלי שיבחינו בקשיים שהם חווים. עם זאת, פעמים רבות מבוגרים אלו ממשיכים להתמודד עם קשיים אקדמיים, קושי בוויסות רגשי ואף נטיית יתר למעורבות בתאונות דרכים, להתמכרות ולקשיים זוגיים.
אבחון הפרעות קשב וריכוז לעומת אבחון לקויות למידה
חשוב להבחין בין צורך לפנות לאבחון הפרעות קשב וריכוז לבין צורך לפנות לאבחון של לקויות למידה. על אף שבשני המקרים עשויים להתבטא בפער בין יכולתו האינטלקטואלית של הילד לבין הישגיו בפועל וטיב השתלבותו במערכת החינוכית, מדובר בהפרעות שונות שהאבחון והטיפול בהן שונה.
בניגוד להפרעות קשב והיפראקטיביות, ליקויי למידה לא יתבטאו בהתנהגות חולמנית ומפוזרת, טווח קשב וריכוז קצר ובקשיים התנהגותיים. ליקויי למידה יתבטאו בדרך כלל בקשיים הממוקדים ברכישת מיומנויות קריאה, כתיבה וחשבון בסיסיות.
בהתאם, אבחון דידקטי מתמקד בבחינה של זיהוי מיומנויות למידה ותפקודים קוגניטיביים, אבחון פסיכודידקטי יכלול בנוסף הערכת אינטליגנציה והערכה רגשית אשר יאפשרו את קביעת האבחנה. אבחונים פסיכולוגים אחרים, עשויים גם הם לקבוע אבחנה של ADHD, אך ללא שילוב של מבחנים דידקטיים הם לא יספקו מענה להשערה לגבי לקויות למידה.
איך מתבצע תהליך האבחון של הפרעות קשב וריכוז?
מי רשאי לקבוע אבחנה?
לצורך אבחון בילדים רשאים לאבחן פסיכולוגים מומחים אשר התמחו ורכשו ניסיון בטיפול בהפרעת קשב. בנוסף, מוסמך לאבחן רופא מומחה בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד, פסיכיאטר של ילדים ונוער או רופא ילדים עם ניסיון של 3 שנים לפחות כרופא התפתחותי. רופאי משפחה וֹילדים מומחים רשאים לאבחן רק לאחר הכשרה מוכרת וייעודית על ידי משרד הבריאות.
לצורך אבחון במבוגרים רשאים לאבחן פסיכולוגים מומחים אשר התמחו ורכשו ניסיון בטיפול בהפרעת קשב. במבוגרים רשאי לאבחן רופא מומחה בנוירולוגיה או פסיכיאטריה מבוגרים אשר התמחה ורכש ניסיון בטיפול בהפרעת קשב. בנוסף, רופא משפחה מומחה שעבר הכשרה מוכרת וייעודית על ידי משרד הבריאות.
שאר מקצועות הטיפול והפרא-רפואה – כמו עובדים סוציאליים, מאבחנים דידקטיים, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים או קלינאי תקשורת – עשויים לספק חוות דעת לצורך קביעת האבחון, אך לא רשאים לקבוע את האבחנה.
תהליך האבחון
על האבחון להיערך בפרק זמן סביר (45-60 דקות) על מנת לענות על מלוא הדרישות לצורך קביעת האבחנה באופן מקצועי. האבחון עשוי להיערך במסגרת אבחון פסיכולוגי או פגישת הערכה אצל פסיכולוג או רופא המוכר לאבחון הפרעת קשב.
אין בדיקה או כלי מדידה אחד אשר קובע אבחנה של הפרעת קשב, לכן על האבחון לכלול להיות מורכב משילוב בין כמה מקורות מידע, כלי אבחון והערכה. האבחון כולל איסוף מידע על תפקוד המאובחן בתחומי החיים השונים (לימודי, חברתי, רגשי), הן מדיווח עצמי והן מדיווח הסביבה (כמו משפחה או צוות חינוכי). במקביל, נערכת בדיקה רפואית שמטרתה לשלול את השפעתם של מצבים גופניים (כמו לקות שמיעה או אפילפסיה) על התפקוד.
מעבר להתרשמות של המאבחן מהמאובחן בפגישת ההערכה ואיסוף המידע, במרבית המקרים המאבחן יעשה שימוש בכלי הערכה ייעודיים כמו מבחן אינטליגנציה (IQ) על מנת לזהות פערים בין תפקודים קוגניטיביים שונים, בנוסף שאלונים מובנים אשר מעריכים את תפקודי הקשב ביחס לנורמה בקבוצת הגיל. במידת הצורך, ניתן להעמיק את ההערכה בעזרת בדיקות ממוחשבות, כמו MOXO, BRC או TOVA.
המלצה על תוכנית טיפולית
המאפיינים של ADHD וההשלכותיהם על התפקוד היום-יומי מבטאים באופן שונה ממאובחן למאובחן, ועל כן אבחון הפרעת קשב והיפראקטיביות מאפשר להתאים תכנית טיפולית מתאים לקשיים הייחודיים של כל ילד או מבוגר. תכנית זו עשויה לכלול שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכו-סוציאלי הכולל הקניית מיומנויות חברתיות, למידה של יכולת התארגנות, טיפול רגשי וכן הלאה.
האבחון יכלול המלצות גם לתחום האקדמי, כמו הוראה מותאמת למאובחן ולעיתים גם התאמה בהיבחנות (במידה שהאבחון עומד בדרישות של משרד החינוך). בילדות לרוב הטיפול יכלול גם הדרכת הורים ייעודית כדי לסייע להורים לתמוך בקשייו של ילדם.
מקורות
חטיבת הרפואה (5 דצמבר, 2021). חוזר מס': 15/2021 אמות מידה לאבחון הפרעת קשב (ADHD) בילדים מתבגרים ומבוגרים. ירושלים: משרד הבריאות. https://www.gov.il/BlobFolder/policy/mr15-2021/he/files_circulars_mr_mr15_2021.pdf
מנו, א' וטיאנו, ש' (2012). לחיות עם הפרעת קשב ADHD. הוצאת דיונון.
Faraone, S. V., Banaschewski, T., Coghill, D., Zheng, Y., Biederman, J., Bellgrove, M. A., ... & Wang, Y. (2021). The world federation of ADHD international consensus statement: 208 evidence-based conclusions about the disorder. Neuroscience & biobehavioral reviews, 128, 789-818
Wolraich, M. L., Hagan, J. F., Allan, C., Chan, E., Davison, D., Earls, M., ... & Zurhellen, W. (2019). Clinical practice guideline for the diagnosis, evaluation, and treatment of attention-deficit/hyperactivity disorder in children and adolescents. Pediatrics, 144(4)
