אבחון נוירופסיכולוגי הוא אבחון פסיכולוגי הבוחן ביטויים התנהגותיים, קוגניטיביים או מנטליים אשר נגרמו כתוצאה מגורמים או ליקויים במוח ובמערכת העצבים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא מתי פונים לאבחון נוירופסיכולוגי, ועל מרכיבי ומטרות האבחון.
יש המכנים את הפגיעה המוחית ״הפגיעה הבלתי נראית״, שכן במצבים רבים המטופל מדווח על קשיים בתפקוד הקוגניטיבי או הרגשי אשר אינם מתבטאים בבדיקות הרפואיות. תפקודים פסיכולוגיים, כמו יכולות שפתיות, זיכרון או קשיים רגשיים, מתגלים באופן חלקי בלבד על ידי כלים רפואיים כמו אמצעי דימות מוחי. מכאן, מטרתו של אבחון נוירופסיכולוגי היא להשלים את התמונה החסרה ולבחון את ביטוייה של הפגיעה המוחית באמצעות כלים פסיכולוגיים.
מה זה אבחון נוירופסיכולוגי?
אבחון נוירופסיכולוגי הוא אבחון פסיכולוגי אשר בוחן ביטויים התנהגותיים, קוגניטיביים או מנטליים אשר נגרמו כתוצאה מגורמים או ליקויים במוח ובמערכת העצבים. אבחון זה עושה שימוש בכלים פסיכולוגיים על מנת להעריך פגיעה בתפקודים פסיכולוגיים כגון קשב, זיכרון, אוריינטציה, תפיסה ותפקוד רגשי, אשר לרוב אינה ניתנת לגילוי בעזרת בדיקות רפואיות.
האבחון מתבצע על ידי פסיכולוג מתחום הנוירופסיכולוגיה – תחום אשר מצוי בין התחום הרפואי-נוירולוגי, העוסק במוח ובמערכת העצבים, לבין תחום הפסיכולוגיה. ההתמחות אשר עוסקת בתחום הנוירופסיכולוגיה בישראל היא התמחות שיקומית. פסיכולוג שיקומי עובר הכשרה הנוגעת באבחון וטיפול במצבים נוירופסיכולוגיים שונים. לצד זאת, ניתן למצוא גם פסיכולוגים בעלי התמחות אחרת, כמו למשל פסיכולוגים קליניים, אשר התמקצעו בהעברת אבחונים נוירופסיכולוגיים.
מתי פונים לאבחון נוירופסיכולוגי?
א. מצבים רפואיים בהם קיימת פגיעה מוחית או עצבית מובהקת – כמו אפילפסיה, חבלת ראש בעקבות תאונה או פציעה, מחלות נוירודגנרטיביות (למשל אלצהיימר), או לאחר התערבות כירורגית במוח. במקרים אלו, מטרתו של האבחון היא להעריך את היקף הפגיעה הקוגניטיבית וכן את השלכותיה על תפקודו של האדם. כאשר מדובר באירוע רפואי אשר הסתיים (כמו תאונה או ניתוח), האבחון יערך לאחר תקופת התאוששות מן האירוע ולא בסמוך אליו (לרוב כ-6 חודשים ואילך מסיום האירוע).
ב. מצבים רפואיים בהם תיתכן השפעה מוחית או עצבית והאדם מדווח על שינויים פסיכולוגיים-קוגניטיביים – כמו מחלות סיסטמיות (למשל טרשת נפוצה), תסמונות כרוניות (למשל עייפות כרונית) או התמודדות ממושכת עם מצב פסיכיאטרי אשר לו פוטנציאל להשפעה על תפקודים קוגנטיביים (למשל התמכרות או סכיזופרניה). מצבים אלו עשויים לגרום לליקויים בתפקוד המוחי אשר יתבטאו בתלונות כמו קשיי זיכרון, שינוי בלתי מוסבר באישיות או בהתנהגות החברתית, קשיי קשב וריכוז, בעיות שפה, שינויים ביכולות ויזו-מרחביות, בלבול ועוד.
מרכיבי האבחון
1. איסוף מידע – הפסיכולוג המאבחן יאסוף מידע על תפקודו של האדם לפני האירוע, וכן מאז הפגיעה ועד לאבחון. המידע על עברו של החולה חיוני לצורך הערכת יכולותיו מלפני הפגיעה, על מנת שניתן יהיה להעריך את מידת הפגיעה בתפקוד בעקבות המצב הרפואי. הפסיכולוג יאסוף מידע על סמך דיווחים של הנבדק ושל בני משפחתו, וכן באמצעות איסוף תעודות ומסמכים המעידים על הישגיו האקדמיים ותפקודו הקוגניטיבי הקודם של המאובחן.
2. מבחנים קוגניטיביים – חלק מהותי מהאבחון מתבסס על הערכת יכולות קוגניטיביות אשר נפגעו כתוצאה מהמצב הרפואי הנידון, ובחינתן אל מול יכולות אשר נותרו תקינות. הערכתן של היכולות הקוגניטיביות נעשית בעזרת מבחני אינטליגנציה ומבחנים ויזו-גרפו-מוטוריים. הביצועים הקוגניטיביים מושווים אל היכולת הממוצעת באוכלוסייה, וכאשר קיימות עדויות מתאימות (כמו אבחון אינטליגנציה קודם), גם אל היכולות הקוגניטיביות הקודמות של הנבדק.
3. הערכה רגשית – חלק משמעותי נוסף מן האבחון הנוירופסיכולוגי כולל הערכה של קשיים רגשיים. התפקודים הרגשיים והמוחיים משפיעים זה על זה ביחסי גומלין מורכבים, ופגיעה באזורים מסוימים במוח עלולה להוביל לקשיים כמו התקפי זעם או מצבי רוח משתנים. בנוסף לכך, ההתמודדות עם השלכות של מצב רפואי מסוכן או אירוע טראומטי אשר הוביל לפגיעה, עלולים להוביל לקשיים פסיכולוגיים שונים כמו דיכאון קליני או PTSD. ההערכה הרגשית נעשית על ידי כלים כמו מבחנים השלכתיים, שאלוני דיווח עצמי וכלים נוספים.
4. מבחנים נוירופסיכולוגיים – בעוד מבחנים קוגניטיביים מהווים סקירה רחבה של יכולות קוגניטיביות שונות, מבחנים נוירופסיכולוגיים מאפשרים לבחון לעומק תפקודים אשר מקושרים לאזורי מוח מסוימים אשר בהם ידוע או משוער כי ישנה פגיעה (למשל שפה, זיכרון, קשב וריכוז וכדומה). מבחנים אלו נערכים בצורות שונות, כולל מבחנים ממוחשבים כדוגמת BRC.
5. מבדקי אמינות – במצבים מסוימים קיימת מוטיבציה או תקווה מצד המאובחן, באופן מודע או לא-מודע, לרווח משני מהמצב הרפואי, למשל קבלת פיצויים כספיים בתביעת נזיקין. לכן, עומדים לרשות הפסיכולוג האמבחן כלים שונים לבדיקת הנטייה להפריז בחומרתם של תסמינים ואף איתור של מצבי התחזות.
מטרת האבחון הנוירופסיכולוגי
• איתור ואפיון ליקויים מוחיים אשר אינם נראים תחת אמצעי הדמיה – כאמור, לא בכל המקרים ניתן לראות התאמה בין האזור הפגוע הנראה באמצעי הדמיה (כמו MRI או CT) לבין התלונות של המטופל. מעבר לכך, גם כאשר האזור הפגוע נראה בהדמיה, האבחון מאפשר לשקלל ולהגדיר את יחסי הגומלין בין הפגיעה המוחית לבין התפקודים הפסיכולוגיים המתהווים כתוצאה ישירה או עקיפה של הפגיעה.
• אבחנה מבדלת – האבחון עשוי לסייע להכריע כאשר ישנה התלבטות בין שתי אבחנות אשר מתבטאות באופן דומה אך מקורן ודרכי הטיפול בהן שונות. למשל, התלבטות בנוגע לשאלה האם המקור לתלונותיו של מטופל מסוים על קשיי ריכוז וזיכרון נובע משינוי בתפקודים קוגנטיביים בעקבות תאונה שעבר או פועל יוצא של דיכאון קליני ממנו הוא סובל. בחלק מן המקרים, האבחון יצביע על פגיעה המהווה תוצאה של אינטראקציה בין התפקוד הקוגניטיבי לתפקוד הרגשי של האדם.
• בניית תוכנית שיקום – אבחון נוירופסיכולוגי מאפשר להתוות תכנית שיקומית שתסייע למטופל לממש את מלוא הפוטנציאל התפקודי שלו ולהשתקם ככל הניתן מן הפגיעה. לשם כך, על האבחון לאפיין הן את התפקודים הלקויים והן את התפקודים השמורים (אלו שלא נפגעו ועשויים לשמש כמנגנון פיצוי על הפגיעה) של הנבדק. ההמלצות השיקומיות מתייחסות בדרך כלל ל-3 היבטים מרכזיים:
1. היבטים טיפוליים – פנייה לטיפולים מתאימים כמו למשל פסיכותרפיה, ריפוי בעיסוק או קלינאית תקשורת.
2. היבטים תעסוקתיים – מסגרות תעסוקה מתאימות לפי רמת התפקוד, למשל עבודה בשוק הפתוח או מסגרת מוגנת.
3. היבטים לימודיים – מסגרות לימוד מתאימות לפי רמת התפקוד, למשל חינוך מיוחד או רגיל במקרה של הפרעות התפתחותיות.
• חוות דעת משפטית – אבחון נוירופסיכולוגי עשוי להעריך פגיעה פסיכולוגית או נוירופסיכולוגית הנלוות לתאונה, פגיעה גופנית או מאורע כלשהו, לצורך תביעת נזיקין או קביעה של אחוזי נכות במוסדות שונים (כמו ביטוח לאומי או משרד הביטחון).
מקורות
בלוך, א' ורן מ' (2016). אבחון נוירופסיכולוגי בישראל – נייר עמדה של הועדה המקצועית לפסיכולוגיה שיקומית. מתוך אתר ויקירפואה. https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title= אבחון_נוירופסיכולוגי_בישראל_-_נייר_עמדה
וקיל, א' (2011). אבחון נוירופסיכולוגי: עקרונות, רציונל ואתגרים. מתוך: יסודות ברפואה שיקומית. הוצאת דיונון.
Evan, J. (2010). Basic concepts and principles of neuropsychological assessment. In The Handbook of Clinical Neuropsychology. Oxford University Press
