אידאליזציה ודה-וולואציה הן הגנות נפשיות אשר מסייעות לאדם לא לבוא במגע עם האימה שמעוררת הכרה במוגבלות, או בערך, של אנשים או דברים מסביבו. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על פעולת האידיאליזציה ודה-וולואציה.
אידאליזציה ודה-וולואציה הן סוגים של מנגנוני הגנה, אשר בבסיסם עומד מנגנון הפיצול. אידאליזציה משמעותה תפיסה של אדם או דבר באופן אידאלי, תוך הכחשת המאפיינים השליליים שבו. מנגד, משמעות הדה-וולואציה, היא תפיסה שמאופיינת בביטול כל ערך או איכות חיובית של אדם או דבר.
השימוש באידאליזציה ודה-וולואציה כמנגנון הגנה, יבוא לידי ביטוי כאשר האדם יתפוס אנשים או דברים בעולם באחד משני האופנים – כמושלמים או כחסרי ערך לחלוטין – ללא יכולת לחוות את הטווח הרחב הקיים באמצע שבין השניים. דוגמא מוכרת ובריאה למצב של אידאליזציה היא תקופת ההתאהבות – שלב ביחסים בו ניתן לראות באחר רק את הדברים הטובים, ללא יכולת להחזיק בו בזמן את ההיבטים המורכבים או השליליים שבו.
כמו יתר מנגנוני ההגנה, גם אידאליזציה ודה-וולואציה פועלים באופן לא מודע, במטרה להגן על האדם מפני מפגש עם תכנים אשר מאיימים על קיומה של חוויה נפשית מאוזנת. במקרה של מנגנון זה, פעמים רבות התוכן המאיים אשר כנגדו פועלת ההגנה, הוא עצם קיומם של היבטים מורכבים הקיימים במציאות, אשר השלמה עמם עשויה לעורר חרדה. למשל, הכרה בחסרונות של דמויות משמעותיות בחיינו, דוגמת הורים, בני זוג, מטפלים ועוד.
מי שהתייחסה בהרחבה למנגנון זה הייתה הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין. היא ייחסה את התנועה שבין אידאליזציה ודה-וולואציה למנגנון הפיצול, בו נוקט התינוק בראשית חייו, כאשר הוא מצוי בעמדה הסכיזו-פרנואידית.
פעולת האידאליזציה-דה-וולואציה
השימוש במנגנון יכול להתבטא באופן רגעי, במצבים מסוימים בהם ההגנה פועלת כנגד החרדה שעשויה לעורר תפיסה של דברים כמוגבלים, או להיפך, כבעלי ערך. מצבים כאלו עשויים להיות מוכרים לכולם. למשל, הנטייה המוכרת של ילדים לתפוס את הוריהם כמושלמים – הכי טובים, הכי חזקים, כל יכולים. תפיסה זו למעשה משרתת את הילד, שכן היא מאפשרת לו לחוש מוגן בעודו תלוי בהוריו. כך, האידאליזציה פועלת בשירות ההתפחות, שכן היא מאפשרת לילד חוויה של מוגנות וביטחון, מעצם התפיסה של הוריו כמושלמים ובלתי פגיעים. במהלך ההתפתחות הילד לומד כי העולם מורכב, וכי גם הוריו, טובים ככל שיהיו, אינם מושלמים.
מצבים מוכרים של דה-וולואציה עשויים להתקיים למשל לאחר ומישהו פגע בנו, כאשר בתגובה אנו נוהגים להפחית מערכו. כך, אנו מגנים על עצמינו מפני מפגש עם הפגיעה, שכן אם אותו אדם אינו בעל ערך או אינו משמעותי, הפגיעה נתפסת כחמורה פחות.
כמו כן, במצבים מסוימים אידאליזציה ודה-וולואציה מעצבות את חווייתו הנפשית של האדם באופן נוקשה וקבוע, ולא בצורה גמישה, כהגנה רגעית אל מול מצבים המאיימים על האיזון הנפשי. כאשר הנטייה לשימוש באידאליזציה ודה-וולואציה היא נוקשה, האדם יצליח לתפוס ולחוות אך ורק אחד משני המצבים כלפי בני האדם הסובבים אותו, או כלפי דברים אחרים בעולם – דוגמת מוסדות, ערכים ועוד. הוא ינוע ביניהם בחדות ואף במהירות. נוקשות של המנגנון מזוהה עם הפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות נרקסיסטית.
אצל האדם הנרקסיסט, האידאליזציה תתבטא פעמים רבות כלפי אנשים מהם הם שואבים סיפוק נרקסיסטי, והם יעריכו אותם יתר על המידה. מנגד, כלפי אלו אשר לא מספקים להם צרכים נרקסיסטיים, או אלו שסיפקו צרכים אלו בעבר והפסיקו, הם עשויים להתייחס בבוז כחלק מדה-וולואציה. את מנגנון האידאליזציה ודה-וולואציה ניתן לזהות גם באופן בו יחווה הנרקסיסט את עצמו. פעמים רבות המופע הנרקסיסטי ייראה כאידאליזציה של העצמי המתבטאת בגרנדיוזיות, ואל מול זאת, כאשר האדם יכשל בדבר מה, ולו הקטן ביותר, המופע האידאלי יתחלף באופן חד בחוויה של דה-וולואציה, אשר תתבטא בתחושת נחיתות וחוסר ביטחון.
הסיבה למעבר החד אשר מאפיין שימוש נוקשה במנגנון היא כי המציאות אינה כה דיכוטומית כמו החוויה שמייצרת ההגנה. אם האדם שנתפס עד כה כחסר כל פגם מתנהג באופן אשר נתפס כפחות ממושלם, האדם אשר נשען על המנגנון יעבור במהרה למצב של דה-וולואציה, שכן אין ביכולתו להכיל מצב שבו קיים ״גם וגם״, גם מאפיינים טובים וגם מאפיינים רעים.
מקורות
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
Kernberg, Otto F. Borderline conditions and pathological narcissism , New York: J. Aronson, 1975
