אינסומניה היא הפרעת שינה המאופיינת על ידי חסך בשעות שינה, וקשורה על פי רוב לקשיים נפשיים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על האבחנה של אינסומניה, הסוגים השונים ודרכי הטיפול.
"ארבע לפנות בוקר, לא נרדמת..." - מהי אינסומניה?
ברמה הפיזיולוגית, השינה הינה מכשיר מדידה רגיש ביותר למצבו הנפשי של האדם. שנת הלילה שלנו מושפעת ממצבי מתח וחרדה, ממצב רוחנו כמו גם מהמחשבות המעסיקות אותנו. לרוב, אינסומניה, או הפרעת נדודי שינה, מאובחנת כאשר ישנן תלונות חוזרות ונשנות על קשיי הרדמות או על שינה לא יעילה במשך זמן ממושך. שלא כמו התופעות של יתר שינה, שברובן נובעות ממקור ביולוגי, תופעות של נדודי שינה קשורות על פי רוב לקשיים נפשיים. עם זאת, בדרך כלל הגישה האבחונית דורשת שלילה ראשונית של בעיה רפואית שיכולה להסביר את המצב. אבחון ההפרעה נסמך בעיקר על תלונותיו הסובייקטיביות של האדם, וישנה חשיבות רבה לבירור מדויק של הפרטים המאפיינים את התלונות: כיצד מתבטאים קשיי השינה? מתי החלו? מהי מידת החומרה והתדירות של ההפרעה? ומה השפעתה על התפקוד היומיומי?
אבחנת אינסומניה לפי 5-DSM
על פי ה-DSM-5, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, ניתן לאבחן אינסומניה כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
A. תלונות ניכרות של חוסר שביעות רצון מכמות או איכות השינה. תלונות אלו משויכות לאחד (או יותר) מהסימפטומים הבאים:
1. קושי בהתחלת שינה (אצל ילדים, התופעה יכולה להתבטא על ידי קושי בלהתחיל שינה מבלי התערבות של דמות מטפלת).
2. קושי בשימור השינה, מאופיין על ידי התעוררות תכופה או קשיים בחזרה לשינה לאחר ההתעוררות (אצל ילדים, יכול להתבטא בקושי בחזרה לשינה מבלי התערבות של דמות מטפלת).
3. התעוררות מוקדם בבוקר מבלי יכולת לחזור לשינה.
B. ההפרעה בשינה גורמת למצוקה קלינית משמעותית או לליקויים בתפקוד החברתי, התעסוקתי, האקדמי, ההתנהגותי, או לליקויים בתפקודים משמעותיים אחרים.
C. הקשיים בשינה מתרחשים לפחות 3 לילות בשבוע.
D. הקשיים בשינה מתרחשים לפחות 3 חודשים.
E. הקשיים בשינה מתרחשים למרות הזדמנויות המספקות זמן לשינה.
F. האינסומניה אינה מוסברת טוב יותר על ידי הפרעת שינה-ערות אחרת, ואינה מתרחשת באופן בלעדי בזמן הפרעת שינה-ערות אחרת.
G. האינסומניה אינה מיוחסת לתסמינים הפיזיולוגיים של שימוש בסמים או תרופות.
H. הפרעות נפשיות או רפואיות קיימות, אינן מסבירות באופן מספק את התלונות הניכרות של אינסומניה.
קשיי שינה כרוניים - 3 סוגים מרכזיים
לקשיי שינה כרוניים יש נטייה אכזרית להתגבר ככל שמתגברים התסכול והעייפות המתמדת המתלווים למחסור בשינה. כך עלול להיווצר מעגל קסמים מתסכל, בו המחסור בשינה מגביר את המצוקה הנפשית, שמגבירה בתורה את הקושי לישון. במקרים בהם מצב זה נמשך תקופה ארוכה, האדם עלול לעבור תהליך של התניה, בו הוא "לומד" לא לישון, וחש במצוקה ועוררות מוגברת ככול שמתקרב מועד שנת הלילה.
קשיי שינה כרוניים יכולים להופיע בצורות שונות, אך שלוש הצורות הנפוצות הן קשיי הרדמות, יקיצות מרובות ויקיצה מוקדמת:
קשיי הרדמות
אינסומניה, או הפרעת אל-שינה (כפי שהיה נהוג לתרגמה לעברית בעבר) המאופיינת בקושי בהרדמות למרות תחושה של עייפות ומחסור בשעות שינה, קשורה בדרך כלל לאי-שקט נפשי ולחרדה.
יקיצות מרובות
אינסומניה של יקיצות מרובות נוטה לאפיין אנשים הסובלים מסיוטי לילה, ולכן מתקשרת לעיתים לתסמונת פוסט-טראומטית (PTSD).
יקיצה מוקדמת
אל-שינה של יקיצה מוקדמת מאפיינת יותר מכול מצבים של דיכאון.
קשיי שינה מצביים
בנוסף לקשיי שינה כרוניים, ישנם קשיי שינה מצביים, המופיעים בתקופות של מתח מוגבר, כמו משבר משפחתי או כלכלי, או מצב של מלחמה. לעיתים ישנן סיטואציות מסוימות שמעוררות באופן קבוע הפרעות בשינה, כמו למשל נסיעות ארוכות, תקופות מבחנים או שירות מילואים. כאשר יש טריגר ברור, מדובר באינסומניה מצבית, ולרוב ההתוויה הטיפולית (דרך הטיפול) תהיה שונה מאשר במצבים של אינסומניה כרונית.
בנוסף לכך, קשיי שינה עלולים גם להופיע כבעיה משנית, ולהתלוות לשימוש בתרופות, להפרעה נפשית אחרת או למצב רפואי-פיזיולוגי כלשהו. במצבים אלו, הטיפול המרכזי יהיה כמובן במוקד המצוקה ולאו דווקא באינסומניה, כתלות בצרכי המטופל.
עוד חשוב לציין כי כ-25% מתוך המקרים של תלונות על אינסומניה הם ללא ממצאים מעבדתיים או עדות לפגיעה תפקודית או מצוקה משמעותית (כלומר בדיקה חיצונית של האדם לא מעידה שאכן יש אינסומניה). אלו הם מקרים של נדודי-שינה מדומים, המבטאים תחושה סובייקטיבית של מחסור בשינה אך לא הפרעת שינה ממשית.
להתחיל לספור כבשים? טיפול באינסומניה
הטיפול באינסומניה הוא מורכב ומאתגר. ראשית כול, במצבים כרוניים של נדודי-שינה, בהם קיים מוטיב של התניה המוסיף ללחץ ולעוררות, הניסיון הראשון לטיפול הוא ביטולה של ההתניה. לשם כך, אם השינה מתחילה לנדוד לאחר מספר דקות במיטה, האדם הנוטה לנדודי שינה צריך לקום ממיטתו ולעסוק במשהו אחר. המטרה בטקטיקה זו היא שהמיטה והסיטואציה כולה תתנתק מן ההקשר שנוצר בינה לבין אי היכולת לישון. לעיתים, גם החלפת המיטה או החלפת חדר השינה הם אמצעים יעילים לביטול ההתניה.
בנוסף, לימוד של שיטות להרפיה עצמית ודמיון מודרך יעילות אף הן, במיוחד כאשר חוסר השינה קשור למתח גופני ולחץ נפשי.
טיפול פסיכולוגי: עבור אנשים בעלי עוצמות גבוהות יותר של חרדה ואי-שקט, אשר בדרך כלל יסבלו גם מסימפטומים נפשיים נוספים ולא רק מאינסומניה, האסטרטגיה המועדפת לטיפול תהיה פנייה לפסיכותרפיה. במצבים אלו הטיפול הפסיכותרפי יכול להתרחש במגוון שיטות ביניהן טיפול דינמי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
טיפול תרופתי: טיפול תרופתי מקובל מאוד בהפרעות שינה. בתוך כך, מקובל לרשום לסובלים מקשיי שינה תרופות ממשפחת הבנזודיאזיפינים, אך יש צורך לעבור תהליך רפואי של התאמת התרופה לאדם הספציפי.
תרופות שינה נמדדות בזמן הספיגה שלהן בגוף, ובמשך ההשפעה (זמן מחצית החיים של התרופה). זמן הספיגה של רוב התרופות הוא מהיר (20-45 דקות) אך משך ההשפעה מגוון - משעה וחצי-שעתיים ועד ל-8 שעות השפעה ואף יותר. שימוש בתרופות בעלות השפעה ארוכת טווח עלול לפגוע בתפקוד ביום המחרת, לגרום לעייפות, בלבול ואיטיות. תרופות בעלות השפעה קצרה מדי עלולות להיות לא יעילות. לפיכך, התרופות המומלצות בדרך כלל הן בעלות זמן מחצית חיים של 4-6 שעות.
בנוסף לכך, חשוב לציין כי קיימת תופעה של פיתוח סבילות לתרופות שינה אשר עשויה להוביל להתמכרות - כלומר, עם הזמן, השפעת התרופה נחלשת והאדם זקוק לכמות גדולה יותר מן התרופה בכדי להשיג את האפקט הרצוי. עלייה מתמדת במינון התרופות עלולה להחמיר את ההפרעה בשינה ואת התלות בתרופות, לפעמים עד כדי צורך בגמילה.
היגיינה של השינה: הקניית כללים התנהגותיים פשוטים יכולה לעזור לסגל הרגלי שינה נכונים. למשל: הימנעות מקפה, ניקוטין ואלכוהול לפני השינה והימנעות מפעילות גופנית מאומצת כשעתיים לפני מועד השינה, הימנעות מארוחות כבדות לפני השינה, ובמיוחד הימנעות מסוכר.
כמו כן, יש להקפיד על סדירות וקביעות בשעות השינה והיקיצה, כמו גם לא להתאמץ להירדם בכוח אלא לנסות שלא לחשוב על השינה (זה הוא בדיוק היתרון של שיטות כגון מיינדפולנס, דמיון מודרך ואפילו ספירת כבשים).
מקורות
פ. לביא (1993), עולמה הקסום של השינה , הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד.
פ. לביא, י.דגן (1987) המימד הפסיכולוגי בהפרעות שינה, מתוך "שיחות" כרך 1, חוברת 3, יוני 87'.
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1997) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders: DSM-5. Washington, DC: American Psychiatric Association
