האינסטינקט, לפי התיאוריה של פרויד, הוא הכוח המניע של הנפש אשר מבטא את צרכיו הדחפיים של האדם. בעמוד הנוכחי תוכלו לקרוא על מרכיבי האינסטינקט, על אינסטינק החיים ואינסטינקט המוות ועל מקומו של האינסטינק בלא-מודע.
זיגמונד פרויד, מייסד הפסיכואנליזה, פיתח את מושג האינסטינקט כחלק מהמודל התיאורטי שלו להבנת הפסיכולוגיה האנושית. בניגוד למשמעות המקובלת של "אינסטינקט" במדעי הביולוגיה – דחף מולד להתנהגות מסוימת – פרויד השתמש במונח באופן רחב יותר כדי לתאר כוחות פנימיים שמניעים את האדם, תוך חיבור בין הביולוגי לנפשי.
הגדרת האינסטינקט אצל פרויד
פרויד ראה באינסטינקט את הכוח המניע של הנפש, המגשר בין הגוף לנפש. האינסטינקטים, לפי תורתו, הם ביטויים של צרכים גופניים המוליכים למתח, והאדם שואף להפחית מתח זה על ידי סיפוק הדחף. במילים אחרות, האינסטינקטים הם הכוחות היסודיים שמעצבים את ההתנהגות האנושית.לפי פרויד, לכל אינסטינקט ארבעה מרכיבים עיקריים:
1. מקור – האזור הפיזיולוגי בגוף שבו נוצר המתח (למשל, רעב שמתעורר מהקיבה).
2. מטרה – ההפחתה של המתח שנגרם מהאינסטינקט (למשל, אכילה להפחתת רעב).
3. אובייקט – הדבר שבאמצעותו מושגת המטרה (למשל, מזון מסוים).
4. עוצמה – מידת הכוח של הדחף, הקובעת עד כמה הוא דורש סיפוק.
מאינסטינקטים מיניים לתיאוריית הדחף
בתחילת דרכו, פרויד סיווג את האינסטינקטים בעיקר כדחפים מיניים (ליבידו), הנתפסים כמנוע העיקרי של ההתפתחות הנפשית וההתנהגות האנושית. אך עם הזמן הרחיב את התיאוריה שלו, בעיקר עם פרסום מעבר לעקרון העונג (1920), שבו הציג את הדיכוטומיה בין שני סוגי אינסטינקטים מרכזיים:
1. אינסטינקטים של חיים (Eros) – כוללים את כל הדחפים השואפים לשימור החיים, לצמיחה, ליצירתיות ולרבייה. הדחף המיני הוא הדוגמא הבולטת ביותר.
2. אינסטינקטים של מוות (Thanatos) – דחפים הרסניים ואגרסיביים, המתבטאים בשאיפה לפרוק מתח דרך תוקפנות, הרס עצמי או חזרה למצבי חוסר חיים.
שני כוחות אלו פועלים יחד בדינמיקה מורכבת בתוך הנפש. למשל, פרויד ראה את היצירתיות האנושית ואת הדחף להתרבות כתוצאה של ארוס, בעוד שתוקפנות, הרס עצמי ומלחמות הם ביטויים של תנטוס.
האינסטינקט בעבודת הלא-מודע
האינסטינקטים אינם מתבטאים ישירות אלא עוברים דרך המערכת הנפשית, בעיקר הלא-מודע. דחפים מודחקים יכולים למצוא ביטוי דרך חלומות, סימפטומים נוירוטיים והתנהגות בלתי מודעת. פרויד תיאר את המנגנונים שבהם האינסטינקטים מושפעים ממבנה הנפש – האיד (Id), האגו (Ego) והסופר אגו (Superego). הסתמי מכיל את האינסטינקטים הבסיסיים ביותר, האני מתווך בין הדחפים לבין המציאות, והאני העליון מציב גבולות מוסריים וחברתיים.
ביקורת והשפעה
התיאוריה של פרויד על האינסטינקטים זכתה להדים רבים, אך גם לביקורת. הוגים מאוחרים, כמו קרל יונג ואריך פרום, פיתחו גישות אלטרנטיביות לתפיסת הדחפים, וטענו כי פרויד הדגיש יתר על המידה את ההיבט המיני והתוקפני של הנפש האנושית. עם זאת, תפיסת האינסטינקט ככוח נפשי בסיסי ממשיכה להשפיע על פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, תיאוריה של מוטיבציה ותחומי מחקר רבים נוספים.
מקורות
Freud, S. (1915). Instincts and their vicissitudes
Freud, S. (1920). Beyond the pleasure principle. London: The
Laplanche, J., & Pontalis, J. B. (2018). The language of psychoanalysis. Routledge
