מחלת האלצהיימר היא הפרעה ניוונית המשפיעה בעיקר על הזיכרון והתפקוד הקוגניטיבי. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא מה מאפיין את מחלת האלצהיימר, כיצד מזהים אותה, וכיצד אפשר לטפל ולתמוך באדם המתמודד עם המחלה.
מחלת האלצהיימר הינה הפרעה נוירו-דגנרטיבית המשפיעה על מיליונים ברחבי העולם, ונותרה אתגר מתמשך בתחום הרפואה. עם ההתקדמות וההשפעה ההרסנית שלה על אנשים ויקיריהם, הבנת המורכבות של מחלה זו הופכת לחשיבות עליונה. רובנו מכירים את מחלת האלצהיימר כמחלה שפוגעת בזיכרון, אבל ה"גנב השקט" הזה לא רק לוקח זיכרונות אלא גם גוזל עצמאות, שוחק מערכות יחסים ומעצב מחדש את התפיסה של מה זה אומר לטפל באחר.
מהי מחלת אלצהיימר?
מחלת אלצהיימר היא הפרעה ניוונית במוח המשפיעה בעיקר על הזיכרון והתפקוד הקוגניטיבי. בתור הצורה הנפוצה ביותר של דמנציה, היא מהווה אתגר חברתי ובריאותי עצום. כמחלה ניוונית, ההשפעה על המוח הולכת ומחמירה עם הזמן, כאשר היא מאופיינת בירידה הדרגתית בזיכרון, בחשיבה, בהתנהגות ובכישורים החברתיים.
השכיחות של מחלת האלצהיימר עולה עם הגיל. כיום מוערך שכ-6.5 מיליון בני אדם בארצות הברית, בני 65 ומעלה, מתמודדים עם אלצהיימר (רובם מעל גיל 75). הסימנים המוקדמים כוללים שכחה או בלבול של אירועים או שיחות, כאשר עם הזמן בעיות הזיכרון מחמירות עד לאובדן היכולת לבצע משימות יומיומיות. לא קיימת כיום דרך לריפוי אלצהיימר, אך תרופות וטיפול עשויים לשפר או להאט את ההתקדמות, כאשר המחקר וההבנה של המחלה הולכים ומתקדמים מיום ליום.
אבחנה על פי ה-DSM-5-TR
בגרסה האחרונה של מדריך האבחנות האמריקאי שונה השם דמנציה להפרעה נוירו-קוגניטיבית מז'ורית (Major Neurocognitive Disorder). כאשר מאבחנים הפרעה נוירו-קוגניטיבית יש לציין את הגורם להפרעה, כאשר אלצהיימר הינה אחד הגורמים האפשריים. הגורמים מובחנים זה מזה ועל כן קיימת אבחנה שונה לכל גורם.
קריטריונים לאבחון של הפרעה נוירו-קוגניטיבית הנגרמת על ידי אלצהיימר:
א. מתקיימים כל הקריטריונים להפרעה נוירו-קוגניטיבית מאז'ורית או מתונה.
ב. ישנה התחלה והתקדמות הדרגתית של פגיעה בתחום קוגניטיבי אחד או יותר (לפחות שני תחומים עבור הפרעה מאז'ורית).
ג. מתקיימים קריטריונים עבור מחלת אלצהיימר (לפחות אחד מהשניים הבאים):
• עדות למוטציה גנטית של מחלת אלצהיימר, מתוך היסטוריה משפחתית או בדיקות גנטיות.
• כל שלושת הקריטריונים הבאים קיימים:
1. עדות ברורה לירידה בזיכרון ובלמידה, וירידה בלפחות תחום קוגניטיבי אחד נוסף (מבוסס על אבחון מקיף על ידי פסיכוגריאטר או פסיכולוג שיקומי).
2. ירידה הדרגתית ועקבית בקוגניציה, מבלי תקופות ארוכות של עצירה.
3. אין עדות לסיבות אחרות היכולים לתרום לירידה הקוגניטיבית (למשל, כמו מחלה נוירו-דגנרטיבית אחרת).
ד. לא ניתן להסביר את ההפרעה הנוירו-קוגניטיבית טוב יותר על ידי מחלת כלי דם מוחיים, מחלה נוירו-דגנרטיבית אחרת, השפעה של חומרים או כל הפרעה אחרת.
סימפטומים ומהלך המחלה
כאמור, מחלת האלצהיימר מתקדמת בהדרגה וגורמת לדמנציה קשה יותר ויותר, עד למוות. משך החיים הממוצע לאחר אבחנה הוא כ-10 שנים, אך זמן זה משקף את הגיל המתקדם של רוב האנשים ולאו דווקא את האלצהיימר. למשל, ישנם אנשים שיכולים לחיות עם המחלה גם 20 שנים.
הסימפטומים מופיעים בדרך כלל בגילאי 70-90, כאשר יש אנשים שמופיעים אצלם סימפטומים קלים בגילאים מוקדמים יותר, אפילו בין 40-60. ככל שהסימפטומים מופיעים בגיל מאוחר יותר, נעשה מסובך יותר לאבחן עקב הסבירות המוגברת למחלות נלוות.
היות והטיפול מבוסס על עיכוב מהלך המחלה, גילוי והתערבות מוקדמים ממלאים תפקידים מכריעים בניהול האלצהיימר. בשלב מוקדם של מהלך המחלה, אובדן זיכרון, חוסר התמצאות ותסמיני מצב רוח משפיעים לרעה על העצמאות ויוצרים חששות בטיחותיים משמעותיים (למשל, סביב נהיגה, הליכה לאיבוד או תאונות בבית). ככל שהמחלה מתקדמת, אנשים הופכים ליותר ויותר מוגבלים בפעילויות יומיומיות מורכבות ופשוטות, ונעשים בהדרגה תלויים באופן מלא באחר. מעבר לליקויים הקוגניטיביים שתוארו, עלולים להופיע בשלב מוקדם או מתקדם תסמינים נוירו-פסיכיאטריים כגון עצבנות וחוסר שקט, אדישות, דיכאון, דלוזיות, הפרעות שינה ועוד.
גורמי סיכון
בעוד שהגורמים המדויקים למחלה עדיין אינם מובנים במלואם, גורמי הסיכון המשמעותיים ביותר הם גיל וגנטיקה. גורמים נוספים שזוהו כוללים השכלה אקדמאית נמוכה, יתר לחץ דם באמצע החיים, השמנת יתר, אובדן שמיעה, עישון בסוף החיים, דיכאון, חוסר בפעילות גופנית, בידוד חברתי וסכרת. חלק מגורמים אלו תורמים למחלה באופן השפעתם על כלי הדם במוח.
טיפול ותמיכה
למרות שאין כיום טיפול המרפא או עוצר אלצהיימר, ישנן גישות טיפול שונות שיכולות לסייע בניהול תסמינים, להאט את התקדמות המחלה ולשפר את איכות החיים. בין העקרונות החשובים ניתן לציין:
• יצירת סביבה בטוחה ותומכת עבור החולה ומשפחתו – תוך התמקדות בביסוס וחיזוק הרגלי שגרה וכן צמצום במשימות הדורשות הישענות על הזיכרון (למשל, שמירת חפצים חשובים במקומות קבועים, הרחקת חפצים מסוכנים, יצירת מנגנון תשלום חשבונות אוטומטי, התקנת תוכנת מעקב מיקום על הטלפון וכדומה). כמו כן, חשוב לשמור על חפצים משמעותיים ותמונות היכולים לגרות את הזיכרון.
• פעילות גופנית סדירה – היכולה לסייע בשיפור מצב הרוח ובשמירה על בריאות הגוף, ובקידום שינה רגועה.
• תזונה – אנשים עם אלצהיימר עשויים לשכוח לאכול או לאבד עניין בארוחות כתוצאה מדיכאון. על כן, חשוב להקפיד על תזונה מאוזנת ושתייה מספקת.
• מעורבות חברתית ופעילויות – בכדי לתמוך בכישורים וביכולות שנשמרו, לשפר מצב רוח ולהניע את הגוף. למשל, האזנה למוזיקה, בילוי עם בני משפחה או עבודה בגינה.
חשוב לציין שמחלת האלצהיימר קשורה בסיכון בינוני להתאבדות גם שנים רבות לאחר האבחנה, לפיכך, חשוב להעריך באופן עקבי את מצב הרוח של המטופל ולשים לב לסימפטומים של דיכאון. האובדנות נמצאה קשורה לפרוגנוזה השלילית של המחלה ולהשפעתה על הסביבה, אך גם לפגיעה בכישורים ניהוליים כמו קבלת החלטות והפחתת העיכוב הקוגניטיבי המאפיינים את המחלה.
טיפול תרופתי
טיפול תרופתי יכול להשפיע על הסימפטומים הקוגניטיביים, למשל על הזיכרון. תרופות כמו מעכבי כולינאסטארז או ממנטין פועלות להגברת רמות התקשורת בין התאים במוח, ובכך יכולות להראות שיפור מתון בתסמינים הקשורים לזיכרון ולהתנהגות. תרופות נחקרות אחרות פועלות על האטת הירידה הקוגניטיבית על ידי מניעת התקבצות של פלאקים עמילואידים במוח.
לעיתים ניתן גם טיפול תרופתי נוסף המיועד להקלה בסימפטומים נלווים של המחלה, למשל לטיפול בדיכאון או בסימפטומים התנהגותיים. בנוסף, קיימת תעשייה ענפה של רפואה אלטרנטיבית ותוספי תזונה עבור חולי אלצהיימר, כאשר רק מקצתם מבוססים מחקרית כתורמים עבור האטה או מניעה של תסמיני אלצהיימר. על כן, מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לפני התחלה של תרופות או תוספים.
תמיכה למטפלים ולמשפחה
הטיפול באדם המתמודד עם דמנציה כתוצאה מאלצהיימר הוא תובעני פיזית ורגשית, ומשפיע על כלל המשפחה. לפעמים, עצם הכעס המתעורר על החולה מעורר אשמה רבה שהמטפל העיקרי נמנע מלבטא, ולכן ממשיך להתמודד איתה לבד. עבור אנשים המטפלים בקרובים עם אלצהיימר, מומלץ לשים לב לרווחה האישית שלהם, לקחת הפסקות ולדאוג לשבץ פעילויות מהנות לאורך היום. חשוב לזכור שהטיפול באלצהיימר עשוי לקחת זמן רב, ולכן חשוב לבסס שגרה שתאפשר גם למשפחה להמשיך בשגרת חיים, גם אם שונה מזו שהתרגלו אליה.
לאורך זמן האדם החולה באלצהיימר הולך ונעלם, וקרוביו נאלצים להתמודד לצד הטיפול בו עם תהליכי פרידה ואבל. בחלק מהמקרים כדאי למשפחה, ובעיקר למטפלים העיקריים בחולה, לשקול ללכת לטיפול אישי או להצטרף לקבוצת תמיכה שתוכל להקל על הקושי המתעורר ועל חוויית הבדידות שיכולה לעלות.
מקורות
Alzheimer's Association. (n.d.). Alzheimer's disease and dementia. Retrieved from https://www.alz.org
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.; DSM-5-TR). American Psychiatric Publishing
Mayo Clinic. (n.d.). Alzheimer's disease. Mayo Clinic. Retrieved from https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/alzheimers-disease/symptoms-causes/syc-20350447
National Institute on Aging. (n.d.). Alzheimer's disease & related dementias. Retrieved from https://www.nia.nih.gov/alzheimers
