אמנזיה דיסוציאטיבית מאופיינת בחוסר יכולת לזכור או להיזכר במידע אישי חשוב באופן שאינו תואם שכחה טבעית. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מאבחנים אמנזיה דיסוציאטיבית, גורמים ודרכי טיפול באמנזיה דיסוציאטיבית.
הזיכרון שלנו אודות החוויות השונות שחווינו, האנשים שפגשנו, כמו גם הניסיון והכישורים שצברנו לאורך חיינו – כל אלה הם חלק מרכזי ממה שהופך אותנו "למי שאנחנו", וכן מהאופן אשר בו אנו תופסים את עצמנו. אדם קם בבוקר ופתאום אינו זוכר מה שמו ואיפה הוא גר, ומי האדם שלצדו התעורר. האם עדיין יחוש כי הוא "אותו אדם" או שמא חווית הקיום הבסיסית שלו תתערער?
ישנם סוגים שונים של אמנזיה, או שיכחה, והיא יכולה להיגרם מסיבות שונות. אחד הסוגים, אשר בו נתמקד להלן, מכונה אמנזיה דיסוציאטיבית. זוהי אמנזיה פסיכוגנית, כלומר כזו המופיעה בשל מצוקה נפשית.
תסמינים קליניים
המאפיין המרכזי של אמנזיה דיסוציאטיבית הוא חוסר יכולת לזכור או להיזכר במידע אישי חשוב באופן שאינו תואם שכחה טבעית. משך התקופה הנשכחת יכול לנוע מדקות ספורות לעשורים שלמים. פעמים רבות, אירועים טראומטיים או מעוררי-דחק יקדימו את הופעתה של הפרעה זו. חשוב להבחין בין אמנזיה זו ובין אמנזיה הנובעת מסיבות אחרות, דוגמת פגיעה נוירו-ביולוגית, השפעת שימוש בחומרים כאלכוהול וסמים, או שיכחה טבעית הנלווית לעלייה בגיל. אמנזיה דיסוציאטיבית נחלקת לכמה סוגים:
מקומית או ממוקמת – חוסר יכולת לזכור אירוע או אירועים מתקופה מסוימת (היכולים להתפרש בין חודשים לשנים), לדוגמא התעללות בילדות או קרב מסוים במלחמה. זוהי הצורה השכיחה ביותר של אמנזיה דיסוציאטיבית.
סלקטיבית – חוסר יכולת לזכור חלקים או היבטים מסוימים של אירועים על פני תקופה נתונה. לדוגמא, לזכור אירוע מסוים אך לא דבר-מה אשר קרה בו. סוג זה מופיע לעתים בשילוב עם אמנזיה ממוקמת.
כללית – אובדן כולל של זיכרון תולדות חייו של אדם. אמנזיה זו יכולה לכלול גם שיכחה של הזהות האישית, וכן אובדן ידע על העולם וכישורים שנרכשו. זוהי הצורה הנדירה ביתר של אמנזיה דיסוציאטיבית. היא שכיחה יותר בקרב חיילים קרביים משוחררים, קורבנות תקיפה מינית ואנשים אשר חוו מצוקה רגשית קיצונית.
סוגים נוספים של אמנזיה דיסוציאטיבית הם אמנזיה שיטתית – כאשר האדם מאבד זיכרון של מידע מסוג ספציפי, לדוגמא כל האירועים הקשורים לאדם מסוים, ואמנזיה מתמשכת – כאשר אדם שוכח כל אירוע חדש בעת התרחשותו.
אמנזיה דיסוציאטיבית עלולה לפגוע בתפקוד ובתחומי חיים שונים, וכן ביכולת ליצור ולקיים יחסים בין-אישיים מספקים. מידת הפגיעה תלויה בין היתר בהיקף האמנזיה. אנשים הסובלים מאמנזיה דיסוציאטיבית כללית לרוב יהיו בעלי לקות בכל תחומי התפקוד, וכן היכולת לשחזור זיכרונם תיוותר לקויה מאד.
המחקר מצביע על שכיחות ההפרעה בממוצע של 1.8% באוכלוסיה בוגרת, עם חלוקה של 1.0% לגברים ו-2.6% לנשים.
אבחנה על פי ה-DSM 5
לפי המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקנים, אבחנה של אמנזיה דיסוציאטיבית ניתנת כאשר מתקיימים התנאים הבאים:
א. חוסר יכולת להיזכר במידע אישי חשוב, לרוב בעל אופי טראומטי או מלחיץ, אשר אינו עולה בקנה אחד עם שיכחה רגילה.
ב. התסמינים גורמים למצוקה קלינית משמעותית או לליקוי בתפקוד חברתי, תעסוקתי או בתחומי חיים חשובים אחרים.
ג. ההפרעה בזיכרון אינה יכולה להיות מיוחסת להשפעה הפיזיולוגית של שימוש בחומרים (למשל אלכוהול סמים, ותרופות), או למצב נוירולוגי או רפואי אחר (לדוגמא התקף אפילפטי, אמנזיה גלובלית חולפת, פגיעת ראש טראומטית ועוד).
ד. ההפרעה אינה מוסברת טוב יותר על ידי הפרעת זהות דיסוציאטיבית, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, הפרעת דחק אקוטית, הפרעה סומטופורמית, או הפרעה נוירו-קוגניטיבית מתונה או מאזו'רית.
ההפרעה יכולה אך אינה חייבת לכלול תופעה של "פוגה דיסוציאטיבית" –מסע או שיטוט מבולבל המלווה בשכחת הזהות או מידע אישי משמעותי. תופעה זו היא נדירה אצל אנשים עם אמנזיה דיסוצאיטיבית ושכיחה יותר כחלק מהפרעת זהות דיסוציאטיבית.
מאפיינים נוספים
אמנזיה דיסוציאטיבית יכולה להסתכם באפיזודה יחידה או להוביל לאפיזודות חוזרות בעתיד. אפיזודה יכולה להימשך דקות ספורות ולהסתיים במהירות, לדוגמא כאשר אדם מחולץ מסיטואציה מלחיצה כגון קרב, או להימשך זמן רב. מרבית הסובלים מאמנזיה דיסוציאטיבית אינם מודעים אליה בתחילה, או מודעים באופן חלקי עד אשר הם נאלצים להתעמת עם השכחה באמצעות אנשים אחרים או נסיבות. בין אפיזודות, אדם יכול לסבול מתסמינים נלווים שונים, וכן סביר שזיכרונו ייוותר פגוע במידת מה. חלק מהפרטים שנשכחו יכולים להיזכר בהדרגה, לעתים גם שנים אחר כך, ומסגרת טיפולית יכולה לספק תמיכה משמעותית ומועילה לכך.
כאשר האפיזודה שוככת יכולה להיות מצוקה משמעותית, עם הופעה של תופעות אפקטיביות שונות דוגמת דיספוריה, אבל, זעם, בושה ואשמה. התנהגות אובדנית, של הרס עצמי או תוקפנית הן שכיחות בקרב אנשים עם אמנזיה דיסוציאטיבית. קיים סיכון מוגבר להתנהגות אובדנית כאשר אפיזודת האמנזיה חולפת וחלק מהזיכרון המודחק שב ומציף את האדם (לעתים בצורת פלאשבקים). פעמים רבות, אנשים הסובלים מאמנזיה דיסוציאטיבית מפתחים הפרעת דחק פוסט-טראומטית בשלב כלשהו בחייהם, במיוחד כאשר האירועים הטראומטיים הנשכחים עולים שוב למודעות.
חשוב לציין כי הפרעת זהות דיסוציאטיבית והפרעת דחק פוסט-טראומטית יכולות גם הן לכלול ביטויים של אמנזיה דיסוציאטיבית או חוסר יכולת לזכור אירועים טראומטיים או חלק מהם, אך האבחנה בהן נסמכת על קריטריונים שונים.
גורמים להפרעה
סביבתיים – היסטוריה של טראומה, כאירוע יחיד או חוזר, היא גורם שכיח בקרב אנשים הסובלים מאמנזיה דיסוציאטיבית (פגיעה והתעללות בילדות, אסון טבע, מלחמה, רצח עם ועוד). הסבירות להופעת הפרעה זו עולה כאשר ישנו מספר רב של חוויות ילדות שליליות, במיוחד התעללות פיזית ו/או מינית, כאשר ישנה אלימות בין אישית, וככל שהחומרה, התדירות והאלימות של הטראומה עולה.
גורמים נוספים - פגיעת ראש טראומטית מתונה יכולה להקדים אמנזיה דיסוציאטיבית. אין כיום במחקר ממצאים מובהקים על גורמים גנטיים לאמנזיה דיסוציאטיבית.
דרכי טיפול
הטיפול באדם הסובל מהפרעה זו תלוי בחומרת ובהיקף האמנזיה, ויכולים להיות לו מוקדים שונים כגון טיפול בפגיעה בתפקוד ובהשלכות השיכחה על תחומי החיים השונים, סיפוק מסגרת תומכת, וכן שיחזור הזיכרונות הנשכחים.
קיימות גישות טיפוליות שונות אשר יכולות לתת מענה לסובלים מאמנזיה דיסוציאטיבית: טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT) כולל גישות שונות המשתייכות לגל השלישי ומבוססות על מיינדפולנס דוגמת תרפיית קבלה ומחוייבות, היפנוזה, טיפול פסיכו-דינמי ועוד. נכון להיום, אין ממצאים מובהקים ליעילות הגישות השונות בטיפול בהפרעה, ורוב המחקר מבוסס על תיאורי מקרה בודדים.
לצד זאת, בשל העובדה כי לרוב המקור או הרקע להופעת אמנזיה דיסוציאטיבית, כמו גם חלק מהתוכן הנשכח, הוא אירועים טראומטיים או מעוררי-דחק קיצוני, עקרונות הטיפול יהיו דומים לטיפול בטראומה ובהפרעות טראומטיות. בתוך כך, קיים מודל לטיפול הדרגתי בהפרעה, הכולל עבודה בשלבים של פיתוח ביטחון ויציבות, העלאת הזיכרונות הטראומטיים ובחינה מחודשת ועיבוד שלהם, ולאחר מכן חתירה לחזרה לתפקוד בתחומי החיים השונים. זאת, תוך התמקדות ביחסי מטפל-מטופל ומודעות להעברה טראומטית.
שחזור הזיכרון המודחק יכול להיעשות בטכניקות שונות, ביניהן היפנוזה עם הכשרה ספציפית לטראומה ודיסוציאציה, היזכרות חופשית אסוציאטיבית ועוד. העלאת הזיכרונות צריכה להיעשות באופן מבוקר וזהיר, שכן עיסוק זה יכול להוביל לפלשבקים ואף להתייצגות של הפרעת דחק פוסט-טראומטית.
טיפול תרופתי אינו מיועד להפרעה עצמה אלא יכול להקל על תסמינים נלווים.
מקורות
מרגלית, ח., ויצטום, א. (1997), טראומה, אמנזיה ודיסוציאציה: היבטים קליניים ותיאורטיים חלק א – סקירה תיאורטית, שיחות יא (3)
Cassel, A., Humphreys, K. (2016). Psychological therapy for psychogenic amnesia: Successful treatment in a single case study. Neuropsychological Rehabilitation, 26(3), 374–391
DSM-V (2013) American psychiatric association: diagnostic and statistical manual of mental disorders, Fourth Edition. American Psychiatric Press
Loewenstein, R. J. (2014). Dissociative amnesia. In G. O. Gabbard (Ed.), Gabbard's treatments of psychiatric disorders (pp. 471–478). American Psychiatric Publishing, Inc
