Erik Erikson - אריק אריקסון

כבר מראשית קיומה של החברה הפסיכואנליטית, התקשו רבים לקבל את טענתו הנוקשה והחד-משמעית של פרויד, לפיה פעילות של הנפש הינה ברובה בלתי מודעת וכי המשימה העיקרית של האדם לאורך חייו הינה שליטה על הדחפים הפראיים של האיד. אריק אריקסון, בתור תלמידה המסור של אנה פרויד (בתו של זיגמונד), השתייך לזרם ההוגים ששמו במוקד את החוויה המודעת ובאופן ספציפי, את התהליכים המתרחשים באגו. תרומתו הידועה ביותר של אריקסון הינה בתיאוריית ההתפתחות בשלבים שבנה, בה טען כי ההתפתחות הנפשית מתרחשת בכל מהלך החיים, ומשלבת תהליכים אישיים (מודעים ולא מודעים) עם תהליכים בינאישיים וחברתיים.

רקע

אריק אריקסון (1902-1994) נולד בגרמניה לאב ממוצא דני ולאמא יהודיה. אביו נטש את המשפחה לפני לידתו וכשהיה בן 3 התחתנה אמו מחדש עם רופא יהודי. 3 אחיותיו הקטנות היו בנותיו של אביו החורג, ולקח זמן רב עד שגילה כי אב זה אינו אביו הביולוגי. בתור ילד הוא מעולם לא הרגיש מחובר לאביו או לאחיותיו ולאורך שנותיו בבית הספר סבל ממשבר זהות, שנבע מכך שמראהו הנורדי לא תאם את מוצאו היהודי. אריקסון היה תלמיד ממוצע, אך הצטיין בתחומי ההיסטוריה והאמנות. כשסיים את התיכון בגיל 18, רצה אביו החורג שילמד רפואה, אבל הוא לא התעניין בכך ותחת זאת בילה 7 שנים בנדודים ברחבי אירופה והתקיים כאמן לעת מצוא. ב-1927 הגיע אריקסון לוינה והתחיל לעבוד כמורה לציור בבי"ס שהוקם על פי ערכי תורתה של אנה פרויד. במהלך 6 השנים הבאות הוא למד את תורת הפסיכואנליזה וכן עבר אנליזה אצל אנה.

אריקסון התקבל כחבר בחברה הפסיכואנליטית ובשנת 35', בעקבות התגברות הנאציזם באירופה, היגר עם משפחתו לארה"ב, קיבל שם אזרחות ושימש כפסיכואנליטיקאי וכאיש אקדמיה. הוא התקבל כמרצה מן המניין באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר כגון ייל וברקלי והתעמק במחקר בהתפתחות הילד על פני תרבויות שונות ומגוונות. בשנת 1950, תחת השם "אריקסון", שהמציא לעצמו (שם אביו החורג היה הומברגר) , הוא מפרסם את ספרו הראשון, "ילדות וחברה".

גישה תיאורטית

אריקסון משתייך לזרם פסיכולוגיית האגו (פסיכולוגיית האני), שעל הוגיה המרכזיים נמנים אנה פרויד, היינץ הרטמן, מרגרט מאהלר ועוד. התיאוריה הפסיכואנליטית המסורתית תיארה את האגו בתור מבנה נפשי שעיקר תפקידו הינו ייצוג המציאות, וכן ויסות הדחפים של האיד מחד, והצרת צעדיו של הסופר-אגו מאידך. הוגי פסיכולוגיית האגו, לעומת זאת, העמידו את האגו במרכז כמבנה בעל כוחות עצמאיים, הנותן משמעות להתנהלות היומיומית, משפיע על הסביבה ומושפע ממנה בדרכים מגוונות.

תרומתו העיקרית של אריקסון כהוגה באסכולת האגו, הינה בתיאורו את זהותו של האדם כמתפתחת ומתעצבת לאורך שנות חייו. התיאוריה הפסיכואנליטית וממשיכיה המסורתיים יותר כגון תיאוריית יחסי האובייקט, האמינו כי עיקר אישיותנו מתעצבת בשנות חיינו הראשונות, והיכולת להשתנות ולהתפתח מעבר לגיל הילדות הינה מוגבלת ביותר. אריקסון, לעומת זאת, טען כי אחת מהפונקציות החשובות ביותר של האני הינה יצירת של תחושת זהות ושמירה עליה לאורך כל מהלך החיים. הוא הגדיר ארבעה מרכיבים עיקריים לתחושת זהות זו:

• ייחודיות - תחושת האדם כי הוא מתקיים כיחידה אנושית ברורה ונפרדת מאחרים. סכיזופרניה, למשל, הינה הפרעה בה סובל האדם מחסך משמעותי בתחושה של ייחודיות ושל נפרדות מהאחר.
• שלמות וסינתזה - האישיות של כל אחד מאיתנו כוללת חלקים שונים ולעיתים אף מנוגדים, ואחד מהתפקידים של האגו הוא ליצור את החיבור ואת ההרמוניה ביניהם. הפרעות דיסוציאטיביות נובעות מחוסר בתחושה זו של שלמות וסינתזה של העצמי.
  
• אחידות והמשכיות - התחושה שמי שהייתי בעבר קשור למי שאני בהווה ולמי שאהיה כנראה בעתיד. אנשים שהקשר בין הזהות שלהם לאורך זמן אינו ברור להם עלולים לסבול ממשברי זהות כגון משבר אמצע החיים.
  
• שייכות חברתית - תחושה של שייכות לקבוצה חברתית מסויימת ולאידיאלים שאותם היא מקדמת, המעניקה הרגשת ביטחון. בידוד חברתי (כגון זה המאפיין הפרעת אישיות סכיזואידית) הוא תוצאה של כשלים בתחושת השייכות החברתית המרכיבה את זהותו של היחיד.

ייתכן והתרומה המרכזית ביותר של אריקסון היתה בהרחיבו את מודל ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של פרויד לתיאוריית ההתפתחות בשלבים שלו.

תיאוריית ההתפתחות בשלבים של אריקסון

אחת מתרומותיו המרכזיות של אריקסון הייתה, כאמור, הבנתו את ההתפתחות לארוך החיים. בניגוד לפרויד, שטען כי האישיות מתפתחת ומתעצבת באופן כמעט סופי עד גיל 6, גרס אריקסון שההתפתחות היא תהליך המתרחש לאורך כל מהלך החיים, וכולל השתתפות פעילה של האדם ושל הסביבה המקיפה אותו. על כן, אריקסון הרחיב את מודל ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של פרויד לתיאוריית ההתפתחות בשלבים שלו, המתייחסת לרצף של שלבים אשר כל אחד מהם מאופיין במשבר התפתחותי. התמודדות טובה עם המשבר תביא להשגת יכולת מסוימת (אותה כינה אריקסון מעלה) בעוד שכישלון בהתמודדות יביא לקשיים ומשברים שונים:

• השלב האוראלי-סנסורי: מתרחש מהלידה ועד גיל שנה והמשבר בו עוסק בהשגת אמון מול חשדנות. המעלה אליה ניתן להגיע בשלב זה היא תקווה- תחושה חיובית לגבי העתיד ולגבי האפשרות להתמודד איתו ולקחת סיכונים.
• השלב השרירי-אנאלי: שלב זה מתרחש בגילאי שנה עד שלוש ומאופיין במשבר של אוטונומיה מול בושה וספק. המעלה אותה אמור הילד להשיג היא כוח רצון.
  
• השלב הלוקומוטורי-גניטלי: שלב המתקיים בגילאי שלוש עד שש ומעורר משבר של לקיחת יוזמה מול חווית אשמה. המעלה המאפיינת שלב זה היא תחושת מטרה- היכולת להציב מטרות ולהתקדם לקראת הגשמתן, ללא רגשות אשם או חשש מעונש.
  
• שלב החביון: בגילאי 6-11 נחשף הילד לעולם החיצוני ולדרישות החברה ומתמודד עם משבר של יצרנות מול נחיתות, בסופו אמורה להיות מושגת מעלה של תחושת  יכולת.
  
• שלב ההתבגרות: בשלב זה אמור המתבגר לגבש את זהותו העצמית דרך משבר של זהות מול בלבול תפקידים. המעלה המושגת בשלב זה היא נאמנות (לתחושת העצמי).
  
• שלב הבגרות המוקדמת: שלב זה ממוקד ביצירת קשר זוגי ובהתאם, המשבר בו מאופיין באינטימיות מול בדידות והמעלה הנרכשת היא אהבה.
  
• שלב הבגרות: שלב זה ממוקד בטיפול בילדים. המשבר המאפיין שלב זה הוא פוריות מול קיפאון והמעלה המושגת בו היא דאגה- יכולת האדם לקחת אחריות לא רק על עצמו אלא גם על סביבתו.
  
• שלב הבשלות/זקנה: שלב זה מתחיל בגיל 50 ומסתיים עם מות האדם. המשבר בשלב זה מתייחס לאחידות האגו מול ייאוש והמעלה המושגת בו היא תבונה, שמשמעה התבוננות בחיים וקבלת המוות. 

בריאות ופתולוגיה על פי אריקסון

אריקסון מתייחס אל התהליך ההתפתחותי כמלווה בקונפליקטים ובאתגרים רבים, להם הוא קורא משבר זהות. פתרון חיובי של הקונפליקט מוביל לתוצאה של רכישת מעלה (virtue), ואילו פתרון שלילי יכול לגרום לפתולוגיה התפתחותית. למשל, תינוק שאמו לא נענית לו באופן מהימן ואוהב, עלול לחוש כי הוא אינו כשיר להתמודד עם העולם ולפתח חשדנות שתלווה אותו בהמשך התהליך ההתפתחותי ולאורך כל החיים. מבוגר שאינו מצליח לחוות סיפוק מהטיפול בילדיו וחש שעמום מהמטלות שלו בחיים, עלול להגיע למצב של קיפאון ולסבול ממה שאריקסון כינה משבר אמצע החיים.

כמו כן, בניגוד לפרויד, שראה את עיקר תרומתה של החברה עבור הפרט במגבלות שהיא מציבה לו בפני מימוש דחפיו האסורים, הרי שראייתו של אריק אריקסון את החברה הינה חיובית בעיקרה. החברה, לדעתו, מסייעת לאדם בכך שהיא מעודדת אותו ומכוונת אותו להתפתחות ולתפקוד הבריאים. עם זאת, ישנן חברות המציבות בפני פרטיהן ערכים שליליים כגון גזענות ואז נוצרת זהות שלילית (כדוגמת גרמניה הנאצית). בנוסף, קיימות חברות המציבות בפני חבריהן ערכים סותרים ומבלבלים, מה שעשוי להקשות על גיבוש זהותו של היחיד.

ביבליוגרפיה