Encopresis - בריחת צואה

תהליך הגמילה מחיתולים הוא תהליך משמעותי בהתפתחותו של הילד המתחיל לבסס את עצמאותו. הילד נדרש לוותר על עשיית הצרכים באופן חופשי ומשוחרר לטובת דרישות הוריו והחברה. עבור הילדים הסובלים מבריחת צואה תהליך זה מעורר קושי משמעותי אשר מביא בתורו, לעיתים, לבידוד חברתי ולאווירה מתוחה במשפחה.

תסמינים קליניים

בריחת צואה הינה הפרעת הפרשה של הילדות, המתבטאת בבריחת צואה בלתי-רצונית או מכוונת במקומות אשר אינם מתאימים לכך. ההפרעה מתרחשת בתדירות של לפחות פעם בחודש במשך כשלושה חודשים לכל הפחות, אצל ילדים בני ארבע שנים לפחות. ההפרעה עשויה להביא לדימוי עצמי נמוך, ולפגוע בהשתלבותו החברתית וביחסיו של הילד עם הוריו. בנוסף לכך, בריחת הצואה יכולה להיות ראשונית, כלומר נמשכת ברציפות מאז הלידה, או משנית - המופיעה אצל ילדים אשר בעבר הייתה להם שליטה עצמית. בנוסף לכך, חלק מהילדים הלוקים בהפרעה סובלים מעצירות ומדליפה של צואה, ומרביתם סובלים גם מבעיות הרטבה.

שכיחות ההפרעה

בריחת הצואה פוחתת עם הגיל עד לכדי היעלמות מוחלטת בגיל 16. עד גיל ארבע 95% מהילדים מגיעים לשליטה על הפרשת הצואה, ועד גיל חמש מגיעים 99% מהילדים לכך. כמו כן עולה כי ההפרעה שכיחה יותר אצל בנים מאשר אצל בנות.

אבחנה ע"פ ה-DSM

האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

• בריחה חוזרת של צואה במקומות בלתי- הולמים (לדוגמא בגדים או רצפה) באופן לא רצוני או מכוון.
  
• לפחות אירוע אחד בחודש במשך כשלושה חודשים לכל הפחות.
  
• הגיל הכרונולוגי הוא לפחות ארבע (או שלב התפתחותי שקול).
  
• ההתנהגות לא נגרמת רק בעקבות אפקט פיזיולוגי ישיר של חומר (למשל חומר משלשל), או מצב רפואי כללי (יוצא מן הכלל הוא מצב רפואי המערב עצירות).
  
• בעת הקידוד יש להתייחס לסיווגים הבאים: עם או בלי עצירות ודליפה של צואה.

גורמים להפרעה

הפרעות בחינוך לניקיון עלולות לעכב השגת שליטה על הצואה. הגורמים להפרעות אלו הינם שילוב של גורמים פסיכולוגים ופיזיולוגים:

גורמים פסיכולוגים: תיאוריות בפסיכולוגיה מציעות שמבחינה רגשית חוסר השליטה על הטלת הצואה מסמל את המאבק של הילד בהוריו על עצמאות ושליטה. כמו כן, במקרים מסוימים בריחת הצואה נובעת עקב פוביה מהשירותים, או עקב אירועי חיים מלחיצים (כלידת אח, אשפוז, גירושי הורים, מות הורה ומעבר לבית חדש) העלולים לגרום לנסיגה אצל ילד שהצליח להשיג שליטה על הטלת הצואה. בנוסף לכך ילדים אשר באופן מכוון מטילים צואה במקומות בלתי הולמים, סובלים לעיתים קרובות מהפרעות פסיכיאטריות שונות.

גורמים פיזיולוגים: במקרים מסוימים בריחת הצואה נובעת מפגם פיזי באזור פי הטבעת (למשל חוסר שליטה על שרירי פי הטבעת). בנוסף לכך, לעיתים ההפרעה קשורה להפרעות התפתחות במערכת העצבים המרכזית כגון היפראקטיביות.

טיפול

בריחת הצואה עלולה ליצור דימוי עצמי נמוך ולפגוע בהשתלבותו החברתית של הילד, ועל כן מומלץ לטפל בה מוקדם ככל האפשר. מספר טיפולים מביאים לשיפור משמעותי בתפקוד:

טיפול פסיכותרפי:לפני הטיפול בבעיה עצמה, חשוב להיעזר בטיפול פסיכותרפי על מנת להפיג את המתח במשפחה ולסייע לילד להתגבר על המבוכה בחברה. בנוסף לכך הטיפול מתמקד בשיפור הדימוי העצמי של הילד, ובפתירת המאבק סביב עצמאות ושליטה. במהלך הטיפול יש הדרכה וחינוך של המשפחה לגבי ההפרעה, על-מנת ליצור אווירה חיובית ותומכת לילד.

טיפול התנהגותי: מטרת הטיפול היא לחזק את השליטה על מתן הצואה: בכל פעם שהילד משתמש כראוי בשירותים הוא מחוזק באופן חיובי. טכניקה התנהגותית נוספת שבעזרתה לומדים להשיג שליטה היא ביופידבק: ע"י חיבור למכשירים אלקטרונים מקבל הילד משוב מיידי על רמת שליטתו בשרירי פי הטבעת, ועם הזמן הוא לומד לחזק שליטה זו.

טיפול רפואי: במידה ויש עצירות ודליפה יש להיוועץ עם רופא במקביל לטיפול בבריחת הצואה.

ביבליוגרפיה