המונח דיכאון הפך שגור בשפה היומיומית, אך המונח "דיכאון קליני" מתייחס להפרעה אקוטית במצב הרוח המלווה בתסמינים גופניים, רגשיים והתנהגותיים ופוגעת בתפקוד באופן משמעותי. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על התסמינים הקליניים, כיצד מאבחנים דיכאון ודרכי טיפול.
תסמינים קליניים של דיכאון
אדם הסובל מדיכאון קליני, בשונה מדכדוך או עצבות זמניים, חש לאורך זמן רגשות שליליים, קשיי ריכוז, עייפות, היעדר עניין, חוסר יוזמה ואומללות. בנוסף לחוויית המצוקה הסובייקטיבית, עשויות תחושות אלו להביא לקשיים תפקודיים בהיבטי חיים משמעותיים: התפקוד התעסוקתי עשוי להתדרדר עקב אובדן האנרגיות והפגיעה הקוגניטיבית, קשרים בין-אישיים נפגעים עקב אובדן ההנאה והיוזמה, ופעולות בסיסיות כגון שמירה על היגיינה הופכות מורכבות ומייגעות. סימפטומים אלו גורמים למצוקה קשה ומלווים פעמים רבות בתחושות של ייאוש, מחשבות על מוות ואף ניסיונות אובדניים.
מעבר לתסמינים הקליניים הכלליים ישנם תסמינים אשר אופניים למגדר. כך לדוגמא, דיכאון אצל נשים נוטה להיות מאופיין בחרדה, עצבנות, שינויי מצב רוח ועייפות. לעומת זאת, דיכאון אצל גברים נוטה להיות מאופיין בהימנעות מאירועים משפחתיים, עבודה במשך שעות ארוכות ללא הפסקה ואף לעיתים גילויי תוקפנות במערכות יחסים.
שכיחות ההפרעה
דיכאון קל ודיכאון קליני נחשבים כיום להפרעה הנפשית השכיחה ביותר בעולם המערבי (ההערכות הן כי כ-7% מהאנשים בארצות הברית סובלים מדיכאון בכל שנה). ישנם הבדלים גדולים בין קבוצות גיל שונות, כך ששכיחות ההפרעה בגילאי 18 עד 29 גבוהה פי 3 משכיחות ההפרעה בגילאי 60 ומעלה. ההפרעה פוגעת בנשים פי 1.5-3 אחוזים ואף יותר מאשר בגברים, ללא תלות ברמה הסוציו-אקונומית או במצב המשפחתי. כמו כן, דיכאון נפוץ יותר באזורים כפריים ואצל אנשים הנעדרים מערכות תמיכה ויחסים קרובים.
חשוב להבחין בין דיכאון קליני לבין מצבים הדומים לדיכאון קליני מבחינה סימפטומטית אך נובעים מגורמים אחרים. למשל, שימוש בסמים או בעיות בריאותיות מסוימות (כגון תת פעילות של בלוטת התריס) עשויים ליצור תמונה קלינית של דיכאון. כמו כן, מצבים של עצב עמוק לאחר אובדן, טראומה או אירוע חיים קשה (גירושים, אבחון מחלה קשה) אינם מאובחנים באופן אוטומטי כמצב של דיכאון קליני וזאת מאחר והם מהווים תגובה טבעית למצב חריג.
אבחנה לפי ה-DSM-5
A. על מנת לאבחן אדם כבעל דיכאון קליני / מז'ורי חייבים להופיע חמישה או יותר מהסימפטומים הבאים במשך שבועיים רצופים, כאשר לפחות אחד מהם הוא מצב רוח ירוד או חוסר עניין והנאה:
⦁ האבחנה לא תכלול סימפטומים שבאופן מובהק משויכים למצב רפואי אחר.
1. מצב רוח מדוכא במרבית שעות היום, כמעט בכל יום, המדווח בדיווח עצמי (תחושת עצבות, ריקנות או חוסר תקווה) או נצפה על ידי אחרים (אצל ילדים ומתבגרים יכול להיות מצב רוח עצבני).
2. הפחתה בולטת בעניין או בהנאה בכל או כמעט בכל הפעילויות במשך רוב היום, כמעט כל יום (המדווח בדיווח עצמי או נצפה על ידי אחרים).
3. ירידה משמעותית ולא מכוונת במשקל או עלייה במשקל (שינוי של 5% במשקל הגוף תוך חודש), תיאבון מופחת או מוגבר כמעט כל יום (אצל ילדים, אי הגעה למשקל המצופה לפי הגיל ומבנה גוף, יחשב כעמידה בסימפטום זה).
4. נדודי שינה או שינה מוגברת כמעט בכל יום.
5. תנועתיות מוגברת או איטיות יתר המופיעות כמעט בכל יום (נצפה על ידי אחרים, ולא מאובחן על ידי תחושה סובייקטיבית של חוסר מנוחה או האטה).
6. עייפות או חוסר אנרגיה כמעט בכל יום.
7. תחושת חוסר ערך או אשמה מוגזמת או לא מותאמת (יכולה להיות מחשבת שווא) כמעט בכל יום.
8. צמצום היכולת להתרכז או לחשוב בבהירות, או אפיון בהססנות, כמעט בכל יום (דיווח עצמי או נצפה על ידי אחרים).
9. מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (לא רק פחד ממוות), רעיונות חוזרים של התאבדות בלי תכנון ספציפי, ניסיון התאבדות או תוכנית ספציפית לבצע התאבדות.
B. אבחנת דיכאון קליני / מז'ורי תינתן כאשר הסימפטומים השונים מביאים למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או תחומי תפקוד משמעותיים אחרים.
C. האפיזודה אינה קשורה לסימפטומים פיזיולוגיים של חומרים או למצב רפואי אחר.
⦁ אובדן משמעותי (שכול, משבר כלכלי עמוק, אובדן עקב אסון טבע, מחלה קשה או נכות) עלול לכלול סימפטומים הדומים לדיכאון מז'ורי. יש להביא בחשבון כי אובדן עלול להוביל לדיכאון ועל כן יש לבחון כל מקרה לגופו, להתייחס להיסטוריה של האדם, לנורמות החברתיות של הבעת מצוקה בזמן אובדן ולבצע הערכה קלינית מעמיקה.
D. הופעת הדיכאון קליני / מז'ורי אינה מוסברת טוב יותר על ידי: סכיזופרניה, הפרעה סכיזואפקטיבית, הפרעה סכיזופורמית, הפרעה דלוזיונאלית, או הפרעות אחרות בספקטרום הסכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות.
E. מעולם לא היו אפיזודות מאניות או היפומאניות (במידה והייתה אפיזודה כמו-מאנית או כמו-היפומאנית שנגרמה ממצב פיזיולוגי או רפואי, למשל כתוצאה מנטילת סם, הדבר אינו נחשב כאפיזודה מאנית או היפו-מאנית לעניינו של סעיף זה).
בנוסף לכך, על פי ה-DSM ישנם תתי סוגים של דיכאון קליני, כלומר מאפיינים ייחודיים המלווים את האדם ונוספים לאבחנה של הפרעת הדיכאון המז'ורי:
דיכאון עם מאפייני חרדה: מצב בו תוך כדי שהאדם עונה על הקריטריונים לדיכאון הוא מאופיין גם בתסמינים של חרדה כגון חוסר מנוחה, דאגנות ופחד שמשהו נורא יקרה.
דיכאון עם מאפיינים מעורבבים: מצב בו בנוסף לאבחנה של דיכאון ישנם מאפיינים של מאניה או היפו-מאניה ואלה אינם עונים על הקריטריון להפרעה דו קוטבית.
דיכאון עם מלנכוליה: דיכאון בו ישנם מאפיינים מלנכולים כגון חוסר עניין, ייאוש ודיכאון שבולט בעיקר בבקרים.
דיכאון עם מאפיינים לא טיפוסיים: דיכאון בו מצב רוחו של האדם עשוי להתרומם בשל אירוע משמח ויש בו גם תסמינים של השמנה ועודף שינה.
דיכאון פסיכוטי: דיכאון בו ישנם מאפיינים של פסיכוזה כגון מחשבות שווא והזיות.
דיכאון קטטוני: דיכאון בו יש קטטוניה, תסמין של פגיעה תנועתית אשר נמצא על בסיס נפשי.
דיכאון אחרי לידה: דיכאון אשר מאובחן במהלך ההיריון או במהלך ארבעת השבועות שלאחר הלידה.
דיכאון עונתי: דיכאון אשר נוטה להופיע בעונה ספציפית (בעיקר בחורף).
טיפול בדיכאון
למרות תחושת חוסר האונים המלווה מצבים דיכאוניים, טיפול בדיכאון עשוי בהחלט להקל על הסימפטומים ועל המצוקה הנלווית להם באופן משמעותי. במקרים קלים יחסית, ניתן לבחור בין טיפול תרופתי מתאים (לרוב בנוגדי דיכאון) לפסיכותרפיה, ובמקרים קשים יותר כדאי לשלב בין סוגי הטיפולים השונים בכדי לאפשר הן הקלה מהמצוקה והן הקניית מיומנויות להתמודדות. במידה והפגיעה בתפקוד של האדם קשה וממושכת, או כאשר קיים סיכון משמעותי לחייו בעקבות מחשבות וכוונה אובדנית או מצב פסיכוטי, מומלץ לשקול טיפול במסגרת של אשפוז פסיכיאטרי.
מקורות
איגוד הפסיאטריה ביראל ומשרד הבריאות (1992). ICD-10 הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, הוצאת דיונון - אוניברסיטת תל-אביב.
אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.
ברנס, ד.ד. (2003). בוחרים להרגיש טוב. רמת-גן: מכון פסגות.
זיו א. (1998), פסיכולוגיה - מדע הבנת האדם. הוצאת עם עובד/ מפעלים אוניברסיטאים.
סילמי, נ. (1997), לקסיקון פסיכולוגי. הוצאת לארוס, ידיעות אחרונות.
קרסון, ר. ובוצ'ר, ג'. ומינקה, ס. (2001). פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים. כרך ב'. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Beck A. T, Rush A. J., Shaw B. F., Emery G (1979) Cognitive Therapy of Deprssion The Guilford Press N.Y
DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1994) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, seventh edition
