קרה לכם פעם שהחלטתם לעשות דיאטה אבל חיסלתם חבילת שוקולד עוד באותו יום? סביר להניח שכן: פעמים רבות התנהגותנו שונה מהגישה שלנו, כוונותינו או תפיסתנו. ברור לנו שהתנהגותנו מושפעת מגישתנו, אך מסתבר שגם התנהגותנו משפיעה על גישתנו.
תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי שהציע פסטינגר גורסת שאנו בעלי מוטיבציה לשמור על עקביות קוגניטיבית אשר מתרחשת כאשר האמונה, הגישה וההתנהגות שלנו הולמות אחת את השנייה. כאשר אנו חווים אי עקביות קוגניטיבית מתעורר מתח פסיכולוגי אותו אנו מעונינים לווסת, גם אם הדבר כרוך בהתנהגות בלתי מסתגלת ובלתי הגיונית.
ישנן מספר דרכים בהן נוכל לפתור את הדיסוננס הקוגניטיבי שנוצר, כשהדרך הקלה ביותר היא שינוי הגישה:
שינוי הגישה: יתכן שעל-מנת להצדיק את התנהגותנו הלא עקבית עם החלטותינו נשנה את גישתנו לנושא. למשל, נטען שאנו בעצם לא זקוקים לדיאטה.
שינוי תפיסתנו לגבי ההתנהגות: נפרש באופן שונה את ההתנהגות, כך שתתאים לגישתנו. למשל, נאמר לעצמנו שאכילת חבילת שוקולד אחת אינה משמעותית להורדה במשקל.
הוספת מידע המציג את ההתנהגות כעקבית: "נזכר" במידע נוסף אשר יפחית את אי העקביות. למשל, נזכר בשיטת דיאטה לפיה אכילת שוקולד בריאה לדיאטה.
הקטנת חשיבות הקונפליקט: ננסח את הקונפליקט באופן שונה- למשל, נאמר לעצמנו שלא איכפת לנו מהמראה שלנו, החיים קצרים מדי.
הקטנת חופש הבחירה של התנהגותנו: למשל, נאמר לעצמנו שלא הייתה לנו ברירה, השוקולד ניתן לנו במתנה, והיינו חייבים לאכול אותו.
על אף שבדוגמת הדיאטה והשוקולד השלכותיו של הניסיון לפתור את הדיסוננס הקוגניטיבי מינוריות, עשוי הדיסוננס להביא לתוצאות קשות. כך, למשל, נער עשוי לשכנע עצמו ש"לא כל כך נורא" לנהוג בשכרות או ש"אין לו ברירה" אלא להטריד מינית נערה מכיתתו.
ביבליוגרפיה
Brehm, S.S, Kassin,S & Steven,F.(2005). Social Psychology sixth edition. N.Y: Houghton Mifflin Company.
