הזדהות השלכתית היא מונח שנטבע על ידי מלאני קליין, אשר מתייחס לתהליך בו חלקים לא רצויים בנפש עוברים פיצול ו״מוכנסים״ אל תוך האחר כאמצעי לשליטה על האובייקט מבפנים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על הזדהות השלכתית על פי קליין וביון.
הזדהות השלכתית היא תהליך בו חלקים לא רצויים בנפש עוברים פיצול ו״מוכנסים״ אל תוך האחר (אובייקט) כאמצעי לשליטה על האובייקט מבפנים. שימוש בהזדהות השלכתית נובע ממספר מניעים: רצון להיפטר מחוויות מכאיבות ומעוררות חרדה עזה; רצון לשלוט באובייקט; כדרך להימנע מתהליכי נפרדות; כצורת תקשורת דרכה ניתן להעביר את המצב הנפשי בו האדם נמצא.
הזדהות השלכתית היא תהליך נורמלי התורם להתפתחות עולמו הפנימי של הסובייקט. יחד עם זאת, שימוש תכוף במנגנון זה עשוי להוות ביטוי לקיומה של פסיכופתולוגיה.
הראשונה לטבוע מונח זה הייתה הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין. לאורך השנים, תיאורטיקנים שונים פירשו, ניסחו מחדש והרחיבו את מונח ההזדהות ההשלכתית של קליין וכיום הוא בעל משמעויות קליניות ותיאורטיות שונות.
הזדהות השלכתית על פי קליין
את המונח הזדהות השלכתית קליין טבעה לראשונה ב-1946, כהרחבה למושג ההשלכה שטבע פרויד: פרויד ראה את ההשלכה כמנגנון הגנה בו מתקיים שיוך דחפים פנימיים לאדם אחר ("הוא רוצה לפגוע בי" במקום "אני רוצה לפגוע בו"). הזדהות השלכתית, על פי קליין, היא סוג של מנגנון הגנה אותו מפתח התינוק בעמדה הסכיזופרנואידית, עמדה בה המנגנון העיקרי בו משתמש התינוק הוא הפיצול. בתהליך של הזדהות השלכתית התינוק מפצל חלקי עצמי שהוא חווה כרעים ותוקפניים, ומשליך אותם בכוח לתוך האחר. האחר, עליו מושלכים חלקי עצמי אלו, מזדהה עם החלקים המושלכים עליו וחושב, מרגיש ומתנהג בהתאם להם. כלומר, החוויה של האחר היא שהחלקים שהושלכו אליו הם למעשה שלו עצמו. מסיבה זו, חוויה של הזדהות השלכתית עשויה להיות מאוד עוצמתית. בעזרת תהליך זה האדם מרחיק מעליו את החלקים שהוא חווה כהרסניים ובלתי נסבלים, אך הם עדיין נשמרים בקרבתו כך שנשמרת לו תחושת השליטה בהם.
על פי קליין, הזדהות השלכתית היא תהליך המתרחש בפנטזיה. המניעים לשימוש במנגנון ההזדהות ההשלכתית כוללים את הרצון להיפטר מחלקים תוקפניים ובלתי נסבלים, זאת על מנת להגן על העולם הפנימי מפניהם, ואת הרצון לשלוט באובייקט מבפנים. קליין טענה כי השימוש בהזדהות השלכתית אינו מוגבל רק לחלקים תוקפניים של העצמי, אם כי ניתן לפצל ולהשליך גם חלקים טובים של העצמי.
קליין טענה כי הזדהות השלכתית היא מנגנון המהווה חלק נורמלי מההתפתחות וכי היא תורמת ליצירה של עולם פנימי וחיצוני ומאפשרת את תהליכי הנפרדות בין העצמי לאחר. מנגד, הזדהות השלכתית היא פתולוגית כאשר משתמשים בה באופן מסיבי או כשהיא שולטת על תפקוד האישיות. ההשלכות הפתולוגיות של שימוש עודף במנגנון זה כוללות תחושת ריקנות, פחדים פרנואידיים מפני האובייקט (משום שהוא מרגיש מאיים), תחושות (לרוב פסיכוטיות) שלאובייקט יש גישה לחלקי עצמי של הסובייקט ותחושת תלות באובייקט, זאת משום שהוא נחווה כמכיל חלקי עצמי בעלי ערך עבור הסובייקט. הצורה הקיצונית ביותר של הזדהות השלכתית מתרחשת כאשר כל העצמי בשלמותו מושלך לאובייקט, זאת מתוך כוונה לנכס את כל התכונות של האובייקט, לעצמי.
דוגמא לתהליך של הזדהות השלכתית היא מצב בו אדם מגיע לטיפול עקב נטייתו לאגרסיביות, אך מנגנון ההזדהות ההשלכתית מביא אותו להשלכת האגרסיביות על המטפל. במידה והמטפל מזדהה עם האגרסיביות המיוחסת לו ונוהג באגרסיביות כלפי המטופל, מתקיימת הזדהות השלכתית.
הזדהות השלכתית על פי ביון
וילפרד ביון הרחיב את המונח הזדהות השלכתית והוסיף לו ממד של צורת תקשורת, ולא רק כאמצעי לשליטה. ביון הבחין בין צורה נורמלית של הזדהות השלכתית לצורה פתולוגית שלה. הזדהות השלכתית פתולוגית היא מצב בו הסובייקט ״מפנה״ מצב נפשי כואב ומכניס אותו בכוח לאובייקט, זאת עבור תחושת רגיעה מיידית. לרוב, הוא עושה זאת גם מתוך תחושת שליטה אומנטיפוטנטית (בכוונתו לשלוט באובייקט) והוא חותר לעבר הרס המודעות למציאות.
לעומת זאת, הזדהות השלכתית נורמלית היא למעשה אמצעי תקשורת (לא ורבלית) בין סובייקט לאובייקט, בה הסובייקט מתקשר את מצבו הנפשי על ידי ״הכנסתו״ לתוך האובייקט. ביון הרחיב את ההגדרה למונח הזדהות השלכתית והוסיף לה שלב נוסף (בעקבותיו ביון מפתח גם את הרעיון של מיכל ומוכל): במצב תקין, האובייקט (האם, המטפל או כל דמות טיפולית אחרת) מעבד ומרכך את ההשלכות שהופקדו בתוכו בעזרת פונקציית ה-Reverie, ומחזיר אותן בחזרה (לתינוק או למטופל) בצורה מעוכלת ונסבלת יותר. ביון טען כי הסיטואציה הראשונה שבה תהליך זה קורה היא כאשר התינוק משליך לאם את חלקיקי הבטא שלו, אותם האם מכילה בתוך המיינד שלה בעזרת פונקציית ה-Reverie שלה, ומחזירה לו אותם בתור חלקיקי אלפא.
הרחבה נוספת של ביון למונח זה קשורה באופי החלקים שיכולים לעבור תהליך של הזדהות השלכתית. בניגוד לקליין, שסברה כי רק אובייקטים או חלקי עצמי הם שיכולים לעבור תהליך של הזדהות השלכתית, ביון טען כי גם תפקודים מנטליים (קשב, שיפוט, מודעות וכן הלאה) יכולים לעבור תהליך זה.
מקורות
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
רויטמן, מ. (1989). הזדהות השלכתית: מפתח להבנת תהליכים בין אישיים וקבוצתיים. שיחות, כרך ג', חוברת 2.
Auchincloss, E. (2012). Psychoanalytic terms & concepts. New Haven: Yale University Press
Hinshelwood, R. (1991). A dictionary of Kleinian thought. Northvale, N.J. u.a.: Aronson
Skelton, R. (2006). The Edinburgh international encyclopaedia of psychoanalysis. Edinburgh [Scotland]: Edinburgh University Press
