הכחשה היא מנגנון הגנה הגורם לאדם לא להכיר בהתרחשויות או פרטים במציאות, במטרה לשמור מפני מפגש עם תוכן אשר עשוי לערער את האיזון הנפשי של האדם. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על פעולת מנגנון ההכחשה.
הכחשה היא סוג של מנגנון הגנה – פעולה נפשית המתרחשת באדם באופן לא מודע, במטרה להגן עליו מפני מפגש עם תכנים רגשיים אשר עשויים לאיים עליו, ולגרום לחוויה רגשית בלתי מאוזנת. ההגנה שמייצר מנגנון ההכחשה, היא באמצעות סוג של "התעלמות" מהתרחשויות או פרטים במציאות, שהיא לא מודעת או מכוונת. כך, דברים מסוימים המתחוללים במציאות לא זוכים להכרה מצד האדם. התוכן המאיים כמו "לא נתפס" על ידו, והוא יכול שלא להתמודד עם השלכותיו והשפעותיו על חייו. כך, שלא במודע, הוא נמנע מחוויה של קונפליקט או מפגש עם תוכן המאיים על יציבותו הנפשית.
ההתייחסות למנגנוני הגנה כחלק מן הפעילות הנפשית, נעשתה לראשונה על ידי זיגמונד פרויד. הוא טען כי לרשות האגו עומדת מערכת של מנגנוני הגנה הפועלת בכדי לשמור על האדם מפני מפגש עם תכנים שהם קשים מנשוא עבור הנפש. מי שהמשיכה את חקר תחום מנגנוני ההגנה הייתה בתו, אנה פרויד, אשר חלק מהותי מעבודתה התיאורטית נגע לתיאור מנגנוני ההגנה השונים ואופן פעולתם.
פעילות מנגנוני ההגנה היא חיונית לשם שמירה על חוויה נפשית מאוזנת ויכולת האדם לתפקד באופן מסתגל אל מול אירועי המציאות וחוויות מאיימות. שימוש מסתגל ואדפטיבי במנגנוני הגנה הוא כאשר האדם משתמש במגוון מנגנונים שונים, באופן גמיש ותלוי מצב. לעומת זאת, השימוש במנגנונים אלו אינו אדפטיבי, כאשר האדם נשען על הגנות באופן נוקשה וקיצוני ללא תלות בסיטואציה מסוימת בה הוא מצוי. עבודה עם הגנות בתוך טיפול, תכלול ניסיון לראות את מנגנוני ההגנה בהם משתמש המטופל ולפתח מודעות אליהם, במטרה לסייע להגמיש את השימוש בהם. כך, ימנע מצב של דפוס התנהגות הגנתי נוקשה ובלתי יעיל.
פעולת ההכחשה
פעולת מנגנון ההכחשה גורמת לאדם להתנהג כאילו משהו לא קורה – תוך התעלמות מפרט, התרחשות, אירוע או ידיעה מסוימת שמקורה בעולם החיצוני. לשם המחשה, ניתן לחשוב על אדם נשוי אשר מוצא בביתו מכתב שקיבלה אשתו מגבר זר, אולם ממשיך לומר כי "זה שום דבר", לא לעסוק בגילוי כלל ובהתאם – לא להתמודד עם חוויה רגשית של עלבון או פגיעה.
דוגמא נוספת לשימוש במנגנון זה היא כאשר אדם מתמודד עם בעיה רפואית כלשהי, אך נמנע מלהכיר בכך, ובהמשך לכך לבדוק את הדבר או לטפל בו. אדם שיכחיש דבר שכזה לא ינקוט בכל פעולה לבירור העניין גם אם יקבל תגובות על אותו סימפטום או שינוי בגוף מהסביבה. ההכחשה תגרום לכך שעל אף שאמור להיות ער לדבר ומודע אליו – הדבר לא נכלל בחווייתו המודעת, כדי לשמור עליו מפני מפגש עם המשמעויות המאיימות שעשויות להיות לדבר.
מנגנון ההכחשה נחשב למנגנון הגנה פרימיטיבי ולא יעיל, מאחר והוא מונע התמודדות עם המציאות באופן שעשוי להיות הרסני. למשל במקרה של התמודדות עם מחלה – הכחשה של המצב בו מצוי הגוף עלולה להיות מסוכנת. דוגמא נוספת למקרים בהם הכחשה פועלת באופן קיצוני שעשוי לסכן את האדם היא במצב של מאניה – אז האדם מכחיש את מגבלות הגוף, דוגמת הצורך בשינה.
העובדה שמנגנון ההכחשה נחשב למנגנון פרימיטיבי, נובעת מכך שמדובר במנגנון שמאפיין את האדם בתחילת חייו, טרם נעשית התפתחות פסיכולוגית משמעותית. כך, ניתן לראות ילדים שנוקטים בהכחשה – אולם בשלבי החיים המוקדמים השימוש במנגנון הוא נורמטיבי וטבעי. בעבודתה, זיהתה אנה פרויד את האופן בו משתמשים ילדים במנגנון זה, כאשר הילד "מטיל היפוך על עובדות שאינן רצויות".
מקורות
אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית/ מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג, תל-אביב: תולעת ספרים, 2006.
