העברה ארוטית היא מונח שהגה פרויד, המתייחס לרגשות החיבה והאהבה אשר חשים מטופלים כתוצאה של הסיטואציה האנליטית, ומהווים ביטוי של התנגדות בטיפול. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על התפתחות המונח ועל העברה ארוטית בטיפול.
זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, טבע את המונח העברה המתייחס לאופן בו מביאים מטופלים לידי ביטוי דפוסי יחסים מוקדמים, לתוך חדר הטיפולים. בהתאם, העברה נגדית מתייחסת לעולמו הפנימי ולרגשותיו של המטפל, ולאופן בו הוא תופס את המטופל ואת מערכת היחסים הטיפולית. כלומר, היחסים הטיפוליים מושפעים מדפוסי היחסים ורגשות שחוו מטופלים ומטפלים בגילאים צעירים עם דמויות משמעותיות, כגון הורים ואחים גדולים. פרויד האמין כי העברה משמשת כלי עבודה משמעותי בטיפול, היות והיא הופכת את הרגשות הנסתרים והנשכחים של המטופל לעכשוויים וגלויים לעין.
הפסיכואנליזה, כמו גם תיאוריות פסיכולוגיות עכשוויות יותר, שמות משקל רב על דפוסי העברה והעברה נגדית בטיפול. בכך, הן שמות דגש על הרגשות, מחשבות ודפוסים הבאים לידי ביטוי בעולמם הפנימי של המטפל והמטופל, כפי שבאים לידי ביטוי במערכת היחסים הטיפולית המתהווה בטיפול.
את המונח העברה ארוטית (או: אהבת העברה) הגה פרויד כאשר התבונן על המקרה המפורסם של אנה או, מטופלת של חברו ועמיתו יוזף ברויאר. אנה או הגיעה לטיפול אצל ברויאר עם תסמינים של הזיות ושיתוקים היסטריים. באמצעות תהליך טיפולי אשר כלל פרקטיקה של אסוציאציות חופשיות, הצליחה אנה להעלות זכרונות מודחקים ולהשתחרר אט אט מתסמיניה. עם זאת, הטיפול של השניים נקטע בעקבות וידויה של אנה בפני ברויאר שהיא מאוהבת בו ושהיא נושאת את ילדו ברחמה. ברויאר ידע שאנה הוזה את ההריון, ובכל זאת נבהל מכך מאוד, קטע באחת את הטיפול וברח עם אשתו לוינה. מאוחר יותר העלה פרויד בפני ברויאר את הטיעון, כי התאהבותה של אנה בו נבעה מרגשות אהבה חזקים שהיא חשה כלפי אביה, והועברו אליו במסגרת היחסים הטיפוליים.
פרויד ראה בהעברה אירוטית ביטוי של התנגדות מצד מטופלים. הוא הציע למטפלים להכיר בכך שרגשות החיבה והאהבה אשר חשים מטופלים אינם נוגעים לתכונות ממשיות של המטופל אלא הם תוצאה של הסיטואציה האנליטית. יתרה מכך, הוא טען כי האתגר העומד בפני המטפל במצבים של העברה אירוטית הוא לפרש את התחושות הללו ואת המקור להם, ובכך לסייע למטופלים להתגבר על רגשותיהם העזים. באמצעות הבנה כי הם אך ורק ביטוי של העברה, יוכלו אותם רגשות להתפוגג. כך, באפשרות המטפל לסייע למטופליו להתגבר על התנגדות בטיפול ולסייע להם לוותר על הסיפוק המיידי של העונג בכדי לגייס את האנרגיה המינית הזו לטובת חיים משמעותיים מחוץ לחדר הטיפולים.
מקורות
השילוני, ס. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 12: פסיכופתולוגיה ופסיכותרפיה). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
פרויד, ז. (2005). הטיפול הפסיכואנליטי. תל-אביב: עם עובד.
פרויד, ז., וברויאר, י. (2004). מחקרים בהיסטריה. צפת: ספרים.
