העברה נגדית הוא מונח שטבע פרויד בהתייחסו לרגשות המתעוררים במטפל כלפי המטופל. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על השינויים במשמעותה של העברה נגדית לאורך השנים, גישות שונות להעברה נגדית ומה ניתן ללמוד מתחושות אלו במהלך טיפול.
'העברה נגדית', הנטבע על ידי אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, הוא מושג חשוב בתיאוריה הפסיכואנליטית. כמו רבים אחרים, גם מונח זה עבר לא מעט תמורות ושינויים לאורך השנים. באופן כללי, העברה נגדית מתייחסת לחוויה הסובייקטיבית של המטפל במהלך הטיפול, כלומר למחשבות ולתחושות העולות בו כתוצאה ממעורבותו בתהליך האנליטי.
העברה נגדית נגזרת ממושג מרכזי אחר בפסיכואנליזה – העברה. בקצרה, העברה בטיפול מתייחסת לתהליך טבעי המתרחש בקשר הטיפולי, בו המטופל "מעביר" אל המטפל רגשות שמקורם ביחסיו המוקדמים בילדות. לדוגמה, כאשר מתעוררות במטופל תחושות כלפי המטפל הדומות לתחושות שהרגיש כלפי אחד מהוריו, נוכל לראות זאת כחלק מיחסי ההעברה.
העברה נגדית – אז והיום
בתחילה, פרויד ראה במושג זה (כמו גם בהעברה) מכשול לטיפול. התחושות הסובייקטיביות שחש המטפל נתפסו כקונפליקטים לא פתורים, המפריעים לראות באופן "אובייקטיבי" את עולמו הפנימי של המטופל, כפי שעולה באסוציאציות החופשיות שהוא מביא. פרויד טען שבכדי להתגבר על מכשולים אלו, המטפל צריך להיות מודע לתהליך ההעברה הנגדית ולהתייחס אליו בהדרכה ובטיפול האישי.
לאורך השנים התחזקה ההבנה שהעברה נגדית, בדומה להעברה, עשויה לאפשר גישה אל חלקים בלתי נגישים בנפשו של המטופל ולמעשה להעשיר את הטיפול. כיום גישות רבות רואות בהעברה נגדית מרכיב מרכזי בטיפול, ומייחדות לו מקום חשוב בחשיבה ובהדרכה.
עם התפתחות והתרחבות הכתיבה הפסיכואנליטית, נוצרה הסכמה מסוימת לגבי הגדרת העברה נגדית, כמורכבת ממספר כוחות המשפיעים על המטפל. כוחות אלו כוללים את:
1. התפיסה וההבנה של המטפל את המטופל.
2. ההשלכות והמסרים הסמויים המגיעים מהמטופל.
3. פנטזיות, זיכרונות וקונפליקטים העולים במטפל בעקבות אותם מסרים והשלכות.
מפסיכולוגיה של אדם אחד לפסיכולוגיה של שני אנשים
היחס להעברה נגדית השתנה יחד עם ההבנה שתפקיד המטפל אינו רק נייטרלי או אובייקטיבי, כמו שהיה נהוג בפסיכואנליזה הקלאסית, ושקיימת חשיבות רבה למערכת היחסים הנוצרת בין מטפל למטופל. סאליבן, פסיכואנליטיקאי ומייסד הזרם הבין-אישי, טען עוד בשנות ה-50 שעל אף ניסיונות המטפל להישאר אובייקטיבי, הוא יותר בגדר צופה משתתף מאשר בגדר צופה נייטרלי, ולכן משפיע ומושפע באופן מודע ולא מודע בתהליך הטיפולי.
עמדות אלו ואחרות הובילו לשינוי הפוקוס מפסיכולוגיה של אדם אחד לפסיכולוגיה של שני אנשים, כלומר לדגש על האינטראקציה בין שני סובייקטים בדיאדה האנליטית. מכאן נסללה הדרך לראות בחוויות הסובייקטיביות של המטפל מקור כוח שיכול לעזור למטופל: היות והמטפל והמטופל משפיעים אחד על השני ומשנים אחד את השני בתוך המפגש הטיפולי, לתחושות המתעוררות במטפל תפקיד משמעותי להבנה של המתרחש בלא מודע של המטופל ובטיפול.
גישות שונות להעברה נגדית
עבור מטפלים דינמיים רבים התחושות והמחשבות העולות בהם במהלך הטיפול מהוות מקור מידע חשוב להבנת המטופל, אך גישות שונות מדגישות חלקים שונים בהעברה הנגדית, המכווינים את היחס אליה בתוך ומחוץ לשעה הטיפולית:
בגישת יחסי האובייקט, המייחסת חשיבות רבה להזדהות השלכתית בטיפול, רואים בהעברה נגדית חלק מהותי מהטיפול אשר מנחה רבים מפירושיי המטפל. עם זאת, מודגש הצורך להבחין בין רגשות המתעוררים בתגובה להשלכות המטופל, ובין רגשות הקשורים לקונפליקטים לא פתורים של המטפל.
בגישה ההתייחסותית, המניחה את הקשר הטיפולי במרכז, עשוי מטפל לדבר על התחושות המתעוררות בו בתגובה למטופל מתוך התפיסה שמערכת היחסים בין המטפל למטופל מייצגת מערכות יחסים אחרות בחיי המטופל.
ויניקוט ייחס משמעות רבה לשנאה המתעוררת במטפל, עליה דיבר בהרחבה במאמרו המפורסם מ-1947, "שנאה בהעברה נגדית". הוא ראה בה כחלק טבעי מטיפולים מורכבים, אשר מקורו בשנאה שאם חשה כלפי תינוקה, אך ככזה הדורש מודעות וחקירה באמצעות ההדרכה.
בגישה הלאקאניאנית, העברה נגדית נתפסת לרוב כהתנגדות של האנליטיקאי, הדורשת התייחסות מחוץ לחדר בכדי שלא תיפגע בטיפול. לאקאן מתח ביקורת על המונח, המרמז בעיניו על קיום של יחסים סימטריים בין המטפל והמטופל (העברה מצד אחד והעברה נגדית מהצד השני). במקום, הוא הציע לדבר על המעורבות של המטפל בהעברה, וכך החזיר את ההעברה למרכז התהליך הטיפולי.
האם העברה נגדית היא תמיד בעלת ערך?
העברה נגדית במשמעותה המקובלת מאפשרת הפקת ערך מתחושות שונות המתעוררות במטפל, כמו שיעמום, עייפות או שנאה. אך האם כל תחושה המתעוררת במטפל קשורה בהכרח למטופל או יכולה לקדם את הטיפול? למשל, כאשר מטפל מוצא את עצמו "מנקר" בטיפול, האם מדובר בעייפות הנובעת מהמטופל או מהקשר הטיפולי (ולכן בעלת ערך) או מעייפותו של מטפל שלא ישן מספיק בזמן האחרון?
בהכללה גסה מאוד, נוכל לומר שבמידה והמטפל חווה עייפות באופן קבוע עם מטופל מסוים, בלי קשר לשעה ביום או למצב העייפות שלו, תתחזק ההנחה שתחושה מתעוררת בתגובה למטופל או לאינטראקציה עימו, ומכאן, עשויה לאפיין דפוס שהמטופל יוצר במערכות יחסים נוספות בחייו או דינמיקה לא מודעת המתרחשת בנפשו.
דוגמא זו מדגישה את החשיבות של התבוננות מעמיקה על התחושות המתעוררות במטפל, באמצעות הטיפול האישי או ההדרכה, בשביל למנוע מצבים בהם תחושות הנובעות מהמטפל מפורשות ביחס למטופל, גם במקרים בהם אין זה כך. למשל, במידה ומתעורר במטפל כעס כלפי מטופל מסוים, כעס זה יכול להוות מפתח לעבודה טיפולית, אך עשוי גם להתגלות כנובע מאסוציאציות פרטיות של המטפל (המטופל מזכיר לו את אבא שלו, איתו יש לו מערכת יחסים מתוחה). במקרה זה, המודעות להעברה הנגדית תאפשר למטפל "לנהל" אותן, ככה שלא יפריעו לטיפול.
מקורות
אוונס, ד. (2005). מילון מבואי לפסיכואנליזה לאקאניאנית. תל אביב: רסלינג.
מיטשל, ס. א., בלאק, מ. ג., (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל אביב: תולעת ספרים.
סטור, א. (1993). פרויד. תל אביב: פפירוס.
Skelton, R. M. (Ed.). (2006). The Edinburgh international encyclopedia of psychoanalysis. Edinburgh: Edinburgh University Press
