הפרעת אישיות פרנואידית מאופיינת בחוסר אמון וחשדנות כלפי אחרים, הכולל פירוש של כוונותיהם כפוגעניות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מאבחנים הפרעת אישיות פרנואידית, גורמים ודרכי טיפול.
היכולת לבטוח באדם אחר ולתת אמון בתוך קשר עלולה להיות אתגר עבור אנשים רבים, אך עבור המתמודדים עם הפרעת אישיות פרנואידית, מתן אמון באחר עלול להיות קשה במיוחד. זאת, בשל נטייה לצפות לתגובות עוינות מהסביבה במצבים רבים. הציפייה ליחס פוגעני או משפיל מאחרים מובילה את המתמודדים עם ההפרעה לחוש חשדנות ודריכות בתוך אינטראקציות בין-אישיות, ולעיתים אף להגיב באופן תוקפני בניסיון להגן על עצמם. לרוב, המתמודדים עם הפרעת אישיות פרנואידית יתקשו להשתלב בחברה ולנהל מערכות יחסים אינטימיות בשל חשש תמידי כי מאחורי מעשיהם של אחרים ישנה כוונה לפגוע בהם או לנצל אותם.
אבחנה לפי ה-DSM5
לפי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM) אבחנה של הפרעת אישיות פרנואידית ניתנת כאשר מתקיימים שני הקריטריונים הבאים:
א) דפוס קבוע של חוסר אמון וחשדנות כלפי אחרים, הכולל פירוש של כוונותיהם כפוגעניות, אשר מתחיל בבגרות המוקדמת ומתבטא במגוון סיטואציות ב-4 (או יותר) מהאופנים הבאים:
1. חשד שאינו מבוסס דיו בכך שאחרים מנסים לרמות, לנצל או להסב נזק.
2. עיסוק רב בספקות שאינם מבוססים דיים בנוגע לנאמנותם ואמינותם של חברים או קולגות.
3. חוסר מוכנות לשתף אחרים בפרטים אישיים מתוך פחד שאינו מבוסס דיו שמא יעשו שימוש זדוני במידע.
4. זיהוי משמעויות נסתרות, בעלות אופי מזלזל או מאיים, באמירות או אירועים אשר נתפסים כניטרליים בעיני הסביבה.
5. נטייה לנטור טינה וקושי לסלוח על פגיעות או עלבונות שנחוו בעבר.
6. נטייה לחוות אמירות או מעשים של אחרים כמתקפות על אופיו של האדם או על המוניטין שלו (כאשר הסביבה אינה חווה זאת כך), ולהגיב במהירות בכעס או בתוקפנות.
7. חשדות חוזרים ונשנים שאינם מבוססים דיים בנוגע לנאמנותם של בני זוג או פרטנרים מיניים.
ב) אבחנת אישיות פרנואידית תינתן רק במידה והתסמינים אינם מופיעים במקביל לאבחנה של סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת, ולא ניתן לייחס אותם להשפעות פיזיולוגיות של מצב רפואי אחר.
שכיחות, התפתחות והפרעות נלוות
שכיחותה של הפרעת אישיות פרנואידית באוכלוסייה נעה בין 2.3% לבין 4.4% והיא אחת מבין הפרעות האישיות הנפוצות ביותר. במדגמים קליניים נראה כי הפרעה זו מאובחנת יותר אצל גברים בהשוואה לנשים.
בדומה להפרעות אישיות נוספות, לרוב התסמינים המעידים על קיומה של ההפרעה מופיעים לראשונה בבגרות המוקדמת, אך הם עלולים להופיע גם בילדות או בנעורים. לצד הסימפטומים שהוזכרו לעיל, לרוב תהיה גם נטייה להתבודדות, מעט קשרים עם בני אותו הגיל, חרדה חברתית, מוטיבציה נמוכה בלימודים ועוד. קיימים ממצאים המצביעים על ירידה של כ-46% בתסמינים מהנעורים ועד לבגרות המוקדמת, אך יש צורך לשחזר ממצאים אלה כדי לבסס את אמינותם. ככלל, לא קיימים מחקרים רבים אשר עוקבים אחר התפתחות הסימפטומים של המתמודדים בטווח הארוך, ולכן לא ידוע הרבה מעבר לממצא זה על התפתחות ההפרעה.
כ-75% מהמתמודדים עם הפרעת אישיות פרנואידית מאובחנים גם עם הפרעת אישיות נוספת, לרוב מדובר בהפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות נרקיסיסטית או הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. כמו כן, המאובחנים עם ההפרעה נוטים להתמודד גם עם התמכרות לחומרים, הפרעת חרדה והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).
גורמים להפרעה
קיימים מספר מודלים אשר מנסים להסביר מה הם הגורמים להתפתחותה של הפרעת אישיות פרנואידית, אך נראה כי הממצאים המשמעותיים ביותר, אשר שוחזרו במספר הגדול ביותר של מחקרים, מצביעים על גורמים סביבתיים כמנבאים החזקים ביותר להתפתחות ההפרעה.
גורמים סביבתיים: טראומה בילדות, הזנחה והתעללות בילדים בפרט (פיזית או מינית), נמצאה כגורם סיכון משמעותי להתפתחותה של ההפרעה. נראה כי רבים מהמתמודדים עם הפרעת אישיות פרנואידית חוו בילדותם סביבה שהייתה מאופיינת בחוויות של השפלה, בושה ופגיעה מתמשכת. מנקודת מבט זו, ניתן להבין טוב יותר את הקושי של המתמודדים לתת אמון באחר ולנהל מערכות יחסים קרובות.
גורמים גנטיים: נמצא כי קרובי משפחה של אנשים אשר מאובחנים עם הפרעה דלוזיונלית או הפרעה סכיזו-אפקטיבית הם בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעת אישיות פרנואידית או להפגין תכונות המאפיינות את ההפרעה.
גורמים ביולוגים: נמצא כי אצל המתמודדים עם הפרעת אישיות פרנואידית ישנן רמות גבוהות יותר של הורמון ה-CHR, אשר מופרש בגוף במצבי לחץ וחרדה ונמצא קשור להתנהגות המאופיינת בנסיגה מאינטראקציות חברתיות.
טיפול בהפרעת אישיות פרנואידית
האתגר הניצב בפני המתמודדים עם הפרעת אישיות פרנואידית לתת אמון באחרים וליצור קשר, מקשה עליהם במיוחד לפנות לטיפול, וייתכן כי זו אחת הסיבות לכך שלא קיים מחקר רב אודות הטיפול בהפרעה. אי לכך, הטיפול המקובל כיום דומה לטיפול המומלץ עבור הפרעת אישיות גבולית, בשל שכיחותה הגבוהה כהפרעה נלוות. השילוב בין טיפול תרופתי לבין טיפול פסיכותרפי עשוי לסייע בהתמודדות עם הקשיים הבין-אישיים והתעסוקתיים של המטופלים ולשפר את איכות חייהם.
טיפול תרופתי: כאשר ההפרעה מלווה בחרדה או דיכאון ניתן להשתמש בתרופות נגד חרדה או תרופות נגד דיכאון ומייצבי מצב רוח. במקרים בהם החשיבה הפרנואידית מאופיינת בדלוזיות, ניתן להשתמש גם בתרופות אנטי פסיכוטיות בניסיון להקל על הסימפטומים.
טיפול פסיכודינמי: הטיפול בבעלי הפרעת אישיות פרנואידית יתמקד בפיתוח היכולת לתת אמון באחר, ועל כן ביסוסו של הקשר הטיפולי הוא חלק חשוב ומהותי בטיפול. המטפל מקפיד לשמור על עמדה סבלנית ומכבדת ביחס לפחדיו וחשדותיו של המטופל, בניסיון להתקרב יחד אל מקורם ולהכיר ברגשות הקשים אשר עומדים בבסיסם. הטיפול עשוי לתמוך במטופל בניסיונות לבנות קשרים בין-אישיים קרובים בחייו ולחזק את תחושת הערך העצמי אשר לעיתים נותרת פגועה בעקבות אירועים טראומטיים בילדות.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): טיפולים מסוג זה עשויים לסייע בהגמשת האמונות והמחשבות הפרנואידיות, ובפיתוח מיומנויות חברתיות והיכולת למנטליזציה (היכולת להבין או לשער מה האחר מרגיש או חושב). בין הטיפולים הבולטים בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית; טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT), טיפול ממוקד העברה (TFP) וטיפול מבוסס מנטליזציה (MBT).
טיפול פסיכולוגי קבוצתי: בשל הקושי המרכזי של המתמודדים עם הפרעת אישיות פרנואידית לבטוח באחרים ולפתח מערכות יחסים קרובות, הם עשויים להיתרם משילוב בין טיפול פרטני לבין טיפול קבוצתי. טיפול זה נעשה בליווי של מטפלים מנוסים ויכול לספק סביבה תומכת ובטוחה כדי להתנסות באינטראקציות חברתיות ולרכוש כלים כדי להתמודד עם הקשיים אשר עלולים לעלות בהן. קיימות שיטות טיפול פרטניות, כמו DBT, אשר מציעות גם מודל לטיפול קבוצתי.
מקורות
DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1994) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, seventh edition
Dimaggio G., Catania D. Impoverished Dialogical Relationship Patterns In Paranoid Personality Disorder. American-Journal-of-Psychotherapy. Vol 59(3) 2005, 247-265
Sastre M. Tereza M, Forgivingness and the paranoid personality style, Personality-and-Individual-Differences, Vol 38(4) Mar 2005, 765-772
Lee, R. J. (2017). Mistrustful and misunderstood: a review of paranoid personality disorder. Current behavioral neuroscience reports, 4(2), 151-165
Carroll, A. (2009). Are you looking at me? Understanding and managing paranoid personality disorder. Advances in psychiatric treatment, 15(1), 40-48
