אנורזיס היא הפרעה התפתחותית בילדות המתבטאת בדפוס חוזר של בריחת שתן במיטה או בבגדים, לאחר הגיל שמבחינה התפתחותית מצופה מהילד להתאפק. מרבית הילדים רוכשים שליטה על מתן שתן עד גיל 5, ולכן הופעת אירועי הרטבה חוזרים לאחר גיל זה עשויה להעיד על קושי הדורש התייחסות.
נהוג להבחין בין הרטבה לילית, הרטבה יומית והרטבה משולבת הכוללת אירועים הן במהלך היום והן במהלך הלילה. ברוב המקרים בריחת השתן היא אינה רצונית, אך לעיתים נדירות יותר היא עשויה להיות מכוונת.
כ-10% מהילדים בני השבע מרטיבים בלילה, וכ6% במהלך היום. שכיחות ההרטבות פוחתת עם העלייה בגיל ומגיעה ל-1% בלבד בגיל 15. ההפרעה שכיחה יותר בקרב בנים, ונצפית יותר בקרב ילדים עם קשיי למידה והפרעת קשב וריכוז (והיפראקטיביות) – ADHD.
מה הם התסמינים הקליניים של הרטבת לילה?
התסמין המרכזי הוא בריחה חוזרת של שתן במיטה או בבגדים, המתרחשת במהלך השינה ו/או בערות, בתדירות משתנה, החל מאירועים בודדים ועד להרטבה במספר לילות בשבוע.
הרטבה לילית מתרחשת לרוב בשליש הראשון של הלילה. במקרים רבים הילד אינו מודע להתרחשות ההרטבה בזמן אמת, ולעיתים מגלה אותה רק לאחר שהתעורר. במקרים של הרטבה יומית עשויים להופיע גם דפוסי דחיית מתן שתן, לצד תחושת דחיפות ותכיפות במתן שתן.
מעבר להיבט הפיזי, ההפרעה עשויה להיות מלווה במצוקה רגשית משמעותית, ירידה בערך העצמי, בושה, הימנעות מפעילויות חברתיות ולעיתים גם תגובות של כעס, ענישה או מתח משפחתי סביב הנושא.
אבחנה ע"פ ה-DSM-5-TR
לפי עידכון המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (DSM-5-TR), אבחון ההפרעה נסמך על קיומם של הקריטריונים הבאים:
א. בריחה חוזרת של שתן במיטה או בבגדים, בין אם באופן בלתי רצוני ובין אם באופן מכוון.
ב. לפחות שני אירועים בשבוע במשך תקופה של שלושה חודשים לפחות, או לחילופין קיומה של מצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד החברתי, הלימודי (או התעסוקתי) או בתחומי חיים משמעותיים אחרים.
ג. הגיל הכרונולוגי הוא לפחות חמש שנים, או לחלופין הילד/האדם נמצא בשלב התפתחותי שבו כבר מצופה שליטה על מתן השתן.
ד. ההתנהגות אינה מוסברת באופן מלא על ידי השפעה פיזיולוגית של חומרים (למשל תרופות משתנות), או על ידי מצב רפואי כללי אחר.
מה הם הגורמים להרטבת לילה?
על פי המחקר, הגורמים להתפתחות אנורזיס משלבים היבטים פיזיולוגיים, גנטיים, פסיכולוגיים וסביבתיים:
גורמים פיזיולוגיים: ההפרעה קשורה לעיתים לחוסר איזון בין ייצור שתן בלילה, קיבולת השלפוחית והיכולת להתעורר משינה.
גורמים גנטיים: להרטבת לילה בסיס תורשתי מובהק, עם שכיחות גבוהה יותר בקרב ילדים להורים עם היסטוריה של ההפרעה, ובפרט כאשר קיימת היסטוריה של הרטבה אצל האב.
גורמים פסיכולוגיים וסביבתיים: גורמים רגשיים והתנהגותיים אינם נחשבים לגורם מרכזי להפרעה, אך עשויים להשפיע על מהלכה או להחמיר אותה. במקרים מסוימים, עיכוב בתהליכי גמילה מחיתולים או מצבי דחק עשויים להשפיע על הופעת ההפרעה או על התמשכותה.
כיצד ניתן לטפל בהרטבת לילה?
הטיפול בהרטבת לילה מבוסס לרוב על גישה רב־מערכתית, המשלבת התערבות רפואית, התנהגותית ומשפחתית. מטרת הטיפול היא יצירת שליטה במתן שתן, הפחתת אירועי הרטבה, וחיזוק תחושת המסוגלות והוויסות של הילד:
טיפול התנהגותי: ההתערבויות ההתנהגותיות נחשבות לקו הטיפול המרכזי בהרטבת לילה. הטיפול כולל יצירת הרגלי התרוקנות קבועים, הקפדה על שתייה מאוזנת לאורך היום והפחתת שתייה בשעות הערב, לצד שימוש בחיזוקים חיוביים על הצלחות.
אחד הכלים היעילים ביותר הוא שימוש בפעמונית להרטבה, המבוססת על יצירת קשר בין תחושת שלפוחית מלאה לבין התעוררות משינה. כאשר הילד מתחיל להרטיב, הפעמונית מצלצלת ומעירה אותו, וכך נוצר בהדרגה קשר בין התחושה הגופנית לבין יקיצה.
ביו-פידבק: ביופידבק בהרטבת לילה מתייחס לאימון של שליטה ותיאום בין תחושת השלפוחית לבין פעילות שרירי רצפת האגן, באמצעות משוב חזותי או אלקטרוני. מטרת ההתערבות היא לסייע לילד לזהות תחושות גופניות הקשורות למתן שתן ולשפר את היכולת לשלוט באופן מודע על התרוקנות השלפוחית.
הדרכת הורים: הדרכת הורים מהווה מרכיב מרכזי בטיפול, ומטרתה לסייע ביצירת תגובה עקבית, לא שיפוטית ומווסתת לאירועי ההרטבה, בהפחתת ענישה או בושה, ובהגברת שיתוף הפעולה של הילד עם ההתערבויות ההתנהגותיות. תמיכת ההורים ושמירה על סביבה לא ביקורתית נמצאו כגורמים המשפרים היענות לטיפול ותוצאותיו.
טיפול רגשי לילדים: במקרים בהם קיימת מצוקה רגשית נלווית להרטבה, ניתן לשלב התערבויות פסיכולוגיות תומכות. התערבויות אלו עשויות לכלול גישות קוגניטיביות־התנהגותיות, ולעיתים גם טיפול רגשי רחב יותר, בהתאם לצורכי הילד והמשפחה. מטרתן אינה טיפול ישיר בהרטבה עצמה, אלא הפחתת מצוקה רגשית, בושה והימנעות נלווית.
מקורות
American Psychiatric Association (2022) Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 5th Edition, text revision
Arda, E., Cakiroglu, B., & Thomas, D. T. (2016). Primary nocturnal enuresis: a review. Nephro-urology monthly, 8(4), e35809
von Gontard, A., & Kuwertz-Bröking, E. (2019). The diagnosis and treatment of enuresis and functional daytime urinary incontinence. Deutsches Ärzteblatt International, 116(16), 279
