התמכרות הינה שימוש בחומר מסויים או בהתנהגות מסויימת על אף השלכותיהם המזיקות. בעמוד הבא תוכלו לקרוא עוד על הפרעת התמכרות לחומרים ואבחונה, על הפרעת התמכרות התנהגותית ועל טיפול בהתמכרויות.
התמכרות היא הנטייה לפנייה מוגברת לשימוש בחומר מסוים או להתנהגות מסוימת, למרות השלכותיה המזיקות. זאת, בין היתר, משום שהחומר או ההתנהגות מעוררים פעילות מוגברת של מערכת התגמול המוחית, אשר מתבטאת בתחושת הנאה מועצמת, ביחס לפעילויות בשגרה. כמו-כן, לעתים קרובות, מאופיינת התמכרות בהתפתחות סבילות, כלומר, צורך המתפתח עם הזמן בכמות הולכת וגדלה של החומר או בהעלאת עצימות הפעילות הממכרת, לשם השגת אותה תחושת ההנאה. מנגנונים אלו, כמו גם אחרים, מזינים את מעגל הקסמים השלילי של ההתמכרות.
במקרים רבים, העיסוק הכפייתי במושא ההתמכרות, מוביל לנסיגה משמעותית משגרת החיים הקודמת של האדם המכור. כך, הוא עלול להתרחק מקרוביו עקב המרדף אחר החומר או ההתנהגות וכן להתקשות לתפקד בעבודה. לצד זאת, ההתמכרות עלולה לעורר תחושות כמו בושה, אשמה, חוסר אונים, חרדה או דיכאון, הקשורות הן בנסיגה התפקודית והן באי הצלחה חוזרת ונשנית לעצור את מעגל ההתמכרות.
בקרב הפרעות ההתמכרות המוכרות, נהוג להבחין בין הפרעות הקשורות בשימוש בחומרים להפרעות התנהגותיות. תחת הקטגוריה הראשונה, נמנים חומרים שונים דוגמת אלכוהול, קנאביס, סמי הזיה, חומרים נדיפים, משככי כאבים (אופיואידים), חומרי הרגעה (וכן חומרים היפנוטיים ונוגדי חרדה), חומרים ממריצים, טבק ועוד. לעומת זאת, תחת הקטגוריה השנייה, מוכרת כיום באופן רשמי הפרעת הימורים בלבד.
הפרעות התמכרות הקשורות בחומרים
הפרעות התמכרות לחומרים מאופיינות בשימוש עקבי של אדם בחומר, למרות שלל בעיות שהוא גורם לו. לפי מחקרים, קיימים הבדלים בין-אישיים במידת הסיכון להתמכר, הנובעים למשל מהבדלים ביכולת לשליטה עצמית (המתבטאת בקושי של אדם לעצור את עצמו כאשר חש דחף לפנות לחומר הממכר), או בקלות בה אדם עלול להתמכר (למשל, אם כבר לאחר שימוש בודד בחומר או רק לאחר מספר שימושים). אולם, למרות הבדלים אלה, חשוב להדגיש כי עצם הסיכון להתמכר, בתנאים אלו או אחרים, שמור לכולם.
מעבר לפגיעה של ההתמכרות עצמה בשגרת החיים, שימוש בחומרים עלול להוביל במקרים מסוימים גם להתפתחות הרעלת חומרים, המתאפיינת בין היתר בפגיעה ניכרת בתפיסה, בשיפוט ובתפקוד הפסיכו-מוטורי. לצד זאת, הפסקה פתאומית של שימוש בחומר לאחר שימוש ממושך, עלולה להוביל לתסמונת גמילה (המכונה גם "קריז"), אשר יכולה להתבטא בתחושות גופניות קשות, כדוגמת רעד, סחרחורות וחוסר שקט.
בנוסף, שימוש בחומרים עלול להשפיע על התפתחות של מגוון הפרעות נפשיות ופיזיות אחרות, ביניהן מאניה דפרסיה / הפרעה דו-קוטבית, הפרעות דיכאון וחרדה, הפרעות פסיכוטיות, הפרעות שינה, ליקויים בתפקוד המיני, דליריום (בלבול חריף) וכן הפרעות נוירו-קוגניטיביות.
אבחון התמכרות לחומרים
לפי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (ה-DSM-5), אבחון הפרעת שימוש בחומרים מתבצע על בסיס קיומם של לפחות שניים מתוך כלל הקריטריונים הבאים, במהלך פרק זמן של 12 חודשים:
1. נטילת החומר בכמויות גדולות יותר או למשך זמן ממושך יותר מהכוונה המקורית.
2. קיום רצון עיקש או מאמצים כושלים להפסיק את השימוש בחומר או להפחיתו.
3. השקעת זמן רב במאמץ להשגת החומר, שימוש בו, או בהתאוששות מהשפעותיו.
4. קיום כמיהה עזה או דחף לשימוש בחומר. הללו יכולים להתעורר בכל זמן, ובעיקר בסביבה בה האדם השיג את החומר או השתמש בו קודם לכן.
5. שימוש חוזר ונשנה בחומר מוביל לכישלון בעמידה במחויבויות מרכזיות בעבודה, בלימודים או בבית.
6. המשך שימוש בחומר למרות קיומן של בעיות חברתיות או בין-אישיות (קבועות או חוזרות ונשנות), הנגרמות כתוצאה מהשפעות החומר או מחריפות בעקבותיהן.
7. ויתור על פעילויות חברתיות, תעסוקתיות או פעילויות פנאי או הפחתת המעורבות בהן בשל השימוש בחומר.
8. שימוש חוזר ונשנה בחומר בסיטואציות בהן השימוש מסוכן פיזית.
9. המשך השימוש בחומר למרות שהאדם מודע לקיום בעיה פיזית או נפשית, שסביר כי נגרמה על ידי השימוש בחומר או הוחרפה בגללו.
10. התפתחות סבילות: אינדיקציה לקיומה היא צורך בכמות מוגברת של החומר כדי להשיג את ההשפעה הנכספת, או השפעה נמוכה מהרגיל כאשר אדם צורך את הכמות אליה הוא מורגל.
11. הופעת תסמונת גמילה ("קריז"): מתרחשת כאשר ריכוז חומר ממכר מסוים בגוף יורד אצל אדם שהשתמש בו באופן ממושך. לאחר פיתוח תסמיני גמילה, קורה תדיר כי האדם שב לצרוך את החומר לשם הקלה על התסמינים (קריטריון זה אינו מתקיים ביחס לסמי הזיה וחומרים נדיפים).
הפרעות התמכרות התנהגותיות
לפי מחקרים, הפרעות התמכרות התנהגותיות, כלומר הפרעות בהן ההתמכרות אינה לחומר אלא לפעילות מסוימת, דומות להפרעות שימוש בחומרים במגוון היבטים, ביניהם שכיחות גבוהה יותר בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים, אופי הכמיהה למושא ההתמכרות, תחושות ה"היי", התחלואה הנלווית ועוד.
כאמור, הפרעת ההתמכרות היחידה שאינה קשורה בחומרים אשר מוצגת כאבחנה מבוססת מחקרית ב-DSM-5 הינה הפרעת הימורים, בה עוסק האדם בהימורים באופן אשר מוביל לפגיעה תפקודית או למצוקה משמעותיים, וכן במקרים רבים גם לבעיות כלכליות משמעותיות. בנוסף, מציע ה- DSM-5 קריטריונים ראשוניים לאבחון הפרעת גיימינג (Internet Gaming Disorder), תוך הדגשת הצורך בהמשך מחקר לגביה.
מעבר לאבחנות אלו, מציין ה-DSM-5 את קיומן של התמכרויות שאינן קשורות בשימוש בחומרים כגון התמכרות למין, לאימונים או לשופינג. אולם, לפי המדריך, טרם ניתן לאבחן הפרעות אלו באופן רשמי, מפני שעוד לא נצבר אודותיהן בסיס מחקרי מספק.
טיפול בהתמכרות
הטיפול בהתמכרות לחומרים כולל לרוב התערבות תהליכית, המסייעת לאדם המכור לעצור את מעגל ההתמכרות ולהתייצב מבחינה גופנית. ההתערבות כוללת מספר שלבים:
1. ניקוי מהחומר: בשלב זה, הנעשה במרכזי גמילה במסגרת אשפוזית, או במרפאות ויחידות לטיפול בהתמכרויות, מתבצעת הפחתה הדרגתית של השימוש בסם, תוך שימוש בתרופות שמקלות על תסמונת הגמילה.
2. מניעת הישנות: לאחר ניקוי ראשוני מהחומר, מתמקד הטיפול במניעת החזרה לשימוש בו (במקרה של אופיואידים, מניעת השימוש בסמי רחוב). שלב זה מתבצע לעתים קרובות בקהילות טיפוליות ייעודיות המספקות טיפול נפשי אשר תומך בתהליך הגמילה הפיזיולוגי.
3. טיפול אחזקתי: יינתן במקרים כמו התמכרות להרואין או אופיואידים אחרים. שלב זה כולל מתן תחליף סם, אשר מפחית את הדחף לשימוש בלתי מבוקר בחומר אליו מכור האדם ומזיק לו פחות. זאת, לצד מעטפת שיקומית וטיפול נפשי. השימוש בתחליף הינו ממושך ולעתים אף מלווה את האדם למשך שארית חייו, ומאפשר לו לשוב בהדרגה לתפקודי החיים מהם נסוג בתקופת ההתמכרות.
ביחס להתמכרות להימורים, מחקרים מלמדים כי מעטים מהמתמודדים עם ההפרעה פונים לקבלת טיפול, בין היתר בשל החשש מסטיגמה ותחושת הבושה הנלוות אליה. עם זאת, ניתן לטפל בהפרעה ומומלץ לפנות לשם כך לעזרה מקצועית.
חשוב להדגיש כי ישנן מגוון גישות טיפול אשר נמצאו יעילות לטיפול בהתמכרויות לחומרים וכן בהתמכרויות התנהגותיות. תחת זאת, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי – CBT, עשוי לסייע למטופלים בחיזוק היכולת לזיהוי מוקדם של טריגרים הקשורים במושא ההתמכרות וטיפוח אסטרטגיות להתמודדות. גישת Motivational Enhancement Therapy (או MET), בתורה, מסייעת במקרים של התמכרות לחומרים בהתמודדות עם האמביוולנטיות סביב הפסקת השימוש בחומר. התערבויות מקובלות אחרות הן התערבויות העושות שימוש בתמריצים מוחשיים לשם קידום תהליך הגמילה (כדוגמת Contingency Management או Motivational Incentives), כמו גם התערבויות בהן הקבוצה מהווה גורם תמיכה משמעותי בתהליך, כדוגמת גישת 12 הצעדים.
מקורות
המשרד לביטחון לאומי, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי (2023, 7 באוגוסט). דרכי טיפול בהתמכרות.
משרד הבריאות, אגף בריאות הנפש (2014, 2 בספטמבר). מדיניות המחלקה לטיפול בהתמכרויות בנושא טיפול תרופתי ממושך וטיפול פסיכו סוציאלי במכורים לחומרים אופיאטיים.
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.). American Psychiatric Publishing
Grant, J. E., Potenza, M. N., Weinstein, A., & Gorelick, D. A. (2010). Introduction to behavioral addictions. The American journal of drug and alcohol abuse, 36(5), 233-241
World Health Organization. Regional Office for the Eastern Mediterranean. (2019). Addiction
