כמעט כל אחד מאיתנו נושא עמו זיכרון ילדות בו ההורה לעג לו ("איך הכל תמיד נופל לך מהידיים?!") או הטיל ספק בכישוריו ("לי בגילך כבר היו שלוש חברות, ואתה עדיין משחק כדורגל בשישי בערב...!"). כל הורה פוגע לעיתים ברגשות ילדיו אך כאשר פגיעות אלו הן עוצמתיות, חוזרות על עצמן ופוגעות באופן משמעותי, ייתכן ומדובר בהתעללות רגשית.
מהי התעללות רגשית?
התעללות רגשית היא התנהגות הרסנית שיטתית וחוזרת של ההורה אשר מעוותת, חוסמת או הורסת התפתחות חיובית של תחושת זהות והערכה עצמית, ומחבלת בתפקוד הרגשי ו/או אינטלקטואלי של הילד ובסיכוייו ליצור קשרים בין אישיים בהווה ובעתיד. התעללות רגשית עשויה להתבטא במספר אופנים שונים:
דחייה ו/או התעלמות: התנהגות הורית הגורמת לילד לחוש שאינו חלק מהמשפחה ואינו אהוב, והבעת הסתייגות מתמדת מהתנהגותו ומעשיו.
הפחתת ערך: הבעת ביקורת נוקבת והרסנית, לעג, הבעת אי שביעות רצון מהילד (מראהו, יכולותיו, דבריו וכד'), הבכתו או השפלתו.
הפחדה: שימוש באלימות מילולית ואיום לפגיעה פיסית או נפשית.
בידוד: ניתוק הילד ומניעת יצירת קשרים עם בני משפחה אחרים, בני גילו וכן הלאה.
השחתה/הדחה: חינוך הילד להתנהגות שאינה מקובלת חברתית או התעלמות מכך שהוא עוסק בהתנהגות זו (למשל, שידול לשימוש בסמים, התעלמות מגניבות).
ניצול רגשי: הכוונת הילד לסיפוק צורכי ההורה ע"י יצירת רגשות אשם ("הנה, תראה כמה אמא חולה. אם היית מתנהג יפה זה לא היה קורה").
מניעת גרייה מספקת: ההורה מונע מהילד חשיפה לגירויים אינטלקטואליים ורגשיים חיוניים להתפתחותו כמשחק, שיחה וכן הלאה.
הורות בלתי עקבית: העלאת דרישות מנוגדות או דו ערכיות אשר אינה מאפשרת לילד לחוות תחושת משפחתיות יציבה ולהבין מהי התנהגות מתאימה.
חשיפה לאלימות במשפחה: גם אם האלימות אינה מופנית כלפי הילד אלא כלפי אח או אחד ההורים מערערת החשיפה אליה את בטחונו של הילד.
הגנת יתר קיצונית: התנהגות הגנתית המתבטאת בהשתלטות על עולמו של הילד וחדירה קיצונית לחייו.
כאמור, הגבול בו מתחילה התנהגות ההורה להיחשב להתעללות רגשית אינו ברור. חשוב להדגיש כי אף הורה אינו פנוי וסבלני לילדו 24 שעות ביממה במשך 365 ימים בשנה, וכי התעללות רגשית מזוהה כאשר מדובר בפגיעה שיטתית ומשמעותית.
סימני זיהוי להתעללות רגשית
אלימות פיסית, פגיעה מינית ולעיתים אף הזנחה מתבטאים לא פעם בסממנים חיצוניים. התעללות רגשית, לעומת זאת, לא תמיד נראית לעין ולא תמיד ניתנת להגדרה. יחד עם זאת, ישנם מספר סממנים קליניים והתנהגותיים העשויים לעורר חשד לכך שהילד סובל מהתעללות רגשית. סממנים אלו אינם מעידים בהכרח על התעללות רגשית, והיעדרם אינו מעיד על כך שהילד אינו סובל מהתעללות רגשית.
סימנים קליניים: הפרעות תקשורת, ליקויים בהתפתחות השפה והמוטוריקה, בעיות בריאות ומחלות פסיכוסומטיות ודימוי עצמי נמוך העשוי להתבטא בפסיביות וחוסר אמון ביכולת להצליח.
סימנים התנהגותיים: הפרעות אכילה ודימוי גוף לקוי, פגיעה עצמית, הפרעות שינה, התנהגות עבריינית, כפייתית או אובדנית, חרדה, היפוכונדריה, הרטבה, קשיים לימודיים וחברתיים.
גורמים להתעללות רגשית
הורים מתעללים רגשית סבלו בילדותם, פעמים רבות, מיחס דומה. ההורה מזהה בילדו את הילד חסר האונים שהיה הוא עצמו והילד הופך לתזכורת חיה לתחושות ההשפלה, הכאב והפגיעות שחווה ההורה. תזכורת זו מביאה את ההורה להתנהג אל הילד כפי שהתנהגו אליו. כמו כן, הורים מתעללים נוטים להיות אימפולסיביים, בעלי סף תסכול נמוך, נעדרי מיומנויות בין אישיות וחסרי ידע בסיסי בתחום ההורות (למשל, מאיזה גיל מותר לילד להתקלח/להישאר לבד וכן הלאה). שימוש בסמים ואלכוהול נפוץ אצל הורים מתעללים אך גם הורים אמידים ומשכילים עשויים להתעלל רגשית בילדיהם; התעללות זו תתבטא בד"כ בהשקעה חומרית ולימודית אך הפגנת התנהגות לעגנית, קרה ומאיימת. מלבד מאפיינים הקשורים בהורה, עשויים דפוסים משפחתיים מסוימים להגביר את הסיכוי להתעללות. לעיתים, קשיים זוגיים מתועלים אל הילד כדי להתחמק מעימות בין ההורים; משפחות בהן הגבולות בין תפקידי הילד לתפקידי ההורה אינם ברורים נוטות להעמיס על הילד תפקידים שאינם תואמים את גילו ויכולותיו, ולדחות או להאשימו כאשר אינו עומד בהם. כמו כן, משפחות המתמודדות עם קשיי אבטלה, שינוי סטטוס חברתי או כלכלי, הגירה וכן הלאה עשויות להקטין את מידת הפניות של ההורים לילדיהם.
בנוסף לגורמים אלו, נראה כי ילדים הסובלים מנכויות, בעיות התפתחותיות והפרעות קשב וריכוז פגיעים יותר להתעללות עקב צורכיהם הרבים והלחץ הנובע מהטיפול בהם.
השפעות ההתעללות הרגשית
באופן כללי, ילדים הסובלים מהתעללות רגשית נוטים להיות חרדים, מדוכאים וחסרי מנוחה באופן תמידי, הפוגע ביכולתם לתפקד ולהתפתח בהתאם לגילם. עם זאת, השפעותיה של ההתעללות משתנות בקבוצות הגיל השונות:
ינקות: בתקופה זו עשוי התינוק לסבול מהיעדר שגשוג (אי הגעה למשקל המצופה) ולפתח הרגלים התנהגותיים כהטחת הראש בקיר, התנדנדות מונוטונית ונשיכות. התינוק לא יפתח התקשרות תקינה להורה ויכולתו לחקור את סביבתו תפגע. התנהגות זו עשויה להביא לפגיעה בהתפתחות הקוגניטיבית ובהתפתחות השפה.
ילדות: בגיל הילדות עשויה ההתעללות להביא לביטחון עצמי ירוד ורגשות אשם ("אני טיפש ורע, זה מגיע לי"). הילד מבסס דימוי עצמי ירוד ו"רע" וחווה עצמו כחסר אונים ויכולות. תחושות אלו עשויות להביא לחרדה, דיכאון, פגיעה עצמית ואובדנות, בעיות הרטבה וקשיים חברתיים.
התבגרות: השפעותיה של ההתעללות הרגשית בגיל ההתבגרות עשויות להתבטא בשתי צורות מרכזיות, הקשורות בין השאר למשך ההתעללות. מתבגר אשר חווה התעללות כבר מילדותו עשוי לשמר את הדימוי העצמי השלילי אשר נבנה בילדות, ולסבול מדיכאון, אובדנות, הפרעות סומטיות והפרעות אכילה. כמו כן, אופייניים הסתגרות והיעדר קשרים עם בני הגיל והמשפחה.
במקרים בהם מתחילה ההתעללות הרגשית בהתבגרות עשוי המתבגר לחוות אותה כלא צודקת ולפנות להתנהגות מרדנית הכוללת התקפי זעם, אלימות, ונדליזם, בריחה מהבית ושימוש בסמים ואלכוהול.
ביבליוגרפיה
לדבר את השתיקה/ שמואל גולדשטיין, עמותת אשלים 2005.
