התקשרות הינה מושג שפותח על ידי ג'ון בולבי, המתאר מערכת מולדת של התינוק, המכוונת ליצירת קשר בטוח וקרוב עם הדמות המטפלת העיקרית. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על תיאוריית ההתקשרות, דפוסי ההתקשרות השונים ועל התקשרות בעבודה טיפולית.
תיאוריית ההתקשרות
תאוריית ההתקשרות היא תיאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית אשר פותחה בשנים 1969-1982 על ידי ג'ון בולבי. במסגרת התיאוריה, התקשרות, או באנגלית attachment, הוא מושג המתייחס למערכת מולדת של התינוק, המכוונת ליצירת קשר בטוח ומשמעותי עם הדמות המטפלת העיקרית (דמות ההתקשרות). התיאוריה רואה בצורך של תינוקות ליצור קשר בטוח וקרוב עם הדמויות המטפלות בהם צורך בסיסי-הישרדותי, כמו הזנה. כך, מדובר למעשה בהתבוננות ביולוגית-אבולוציונית הרואה בחיפוש אחר חום ואהבה, צורך מולד וחיוני להתפתחות התקינה של הנפש.
ההתקשרות עצמה מתעצבת בעקבות חוויות של אינטראקציה הדדית בין תינוק להוריו, אשר באות לידי ביטוי בזמינות מצד ההורים והתכווננות לצרכים הפיזיים והרגשיים של התינוק. ככל שהתינוק צובר חוויות ילדות חיוביות ומפתח ביטחון רגשי, האם (או כל דמות התקשרות אחרת) הופכת עבורו ל"בסיס בטוח". כלומר, קשר ממנו הוא יכול לצאת ולחקור את העולם, ואליו הוא גם יכול לחזור על מנת לקבל נחמה בעת הצורך. בהתאם, חוסר זמינות מצד ההורים, הזנחה, נטישה או חוסר עקביות באופן הטיפול בתינוק, עלולים להוביל להתפתחות סגנון התקשרות לא בטוח.
תיאוריית ההתקשרות מציעה למעשה כי האופן בו יתפתח הקשר בין התינוק לאימו בתחילת החיים, ישפיע על ההתפתחות החברתית, הרגשית והנפשית שלו בהמשך. מחקרים שנעשו בנושא, אכן מדגימים כי אותה מערכת יחסים ראשונית מתחילת החיים מייצרת סגנון התקשרות האופייני לאדם בבגרות, אשר נוטה לעמוד בבסיס המידה בה הוא חש ביטחון רגשי במערכות יחסים לכל אורך חייו. יחד עם זאת, יש לציין כי לצד הטיפול שקיבל התינוק מהוריו, סגנון ההתקשרות שיפתח תלוי במידה רבה גם בנסיבות החיים (חשיפה לאירועים טראומטיים למשל) ובטמפרמנט (מזג) שאיתו הוא נולד.
4 דפוסי התקשרות
מחקרי המשך בעקבות התיאוריה של בולבי מצאו 4 דפוסי התקשרות מרכזיים בקרב בני אדם, על בסיס מחקרי "מצב הזר" בפעוטות. מצב הזר הוא הליך אשר פותח על ידי מארי איינסוורת' (1978) אשר כולל סיווג לסגנון התקשרות על בסיס תצפית באופן שבו תינוק מתנהל עם אדם זר בנוכחות הוריו, כאשר הוא נותר עם הזר ללא ההורים (התמודדות עם פרידה ומצב חדש), ובפגישה מחודשת עם הוריו כאשר הם חוזרים לחדר. בבגרות, ניתן לסווג סגנונות התקשרות בהתבסס על שאלוני דיווח עצמי (כדוגמת שאלוני AAI).
1. התקשרות בטוחה – מרבית האנשים מוגדרים כבעלי סגנון התקשרות בטוח. במצב הזר, דפוס התקשרות זה מאופיין בסקרנות וחקירה כאשר ההורה נוכח, מחאה בעת פרידה מההורה, והבעת שמחה ורצון בקרבה עם שובו. בבגרות, התקשרות בטוחה באה לידי ביטוי ביכולת לבטוח באחר, לבקש עזרה בעת הצורך ולשתף ברגשות על ידי שימוש במיומנויות תקשורת טובות.
2. התקשרות נמנעת – דפוס התקשרות לא בטוח בסגנון נמנע. במצב הזר, דפוס זה מאופיין באיפוק, קרירות ואף אדישות או ניתוק בעת פרידה מההורה או בעת הפגישה מחודשת עמו. בבגרות, מדובר באנשים אשר נוטים להימנע ממצבים שעלולים להוביל לדחייה, ולעיתים אף מבטלים את הצורך באחר ו"מקדשים" את העצמאות שלהם.
3. התקשרות חרדה/ אמביוולנטית – דפוס התקשרות לא בטוח בסגנון חרדתי. במצב הזר, בא לידי ביטוי בצמצום פעילות חקרנית (שדורשת להתרחק מהאם) וקושי בהתמודדות עם פרידה מהאם ועם חזרתה, המאופיין בהתנהגות אמביוולנטית – היצמדות פיזית לצד התנגדות ודחייה אקטיביים של האם. בבגרות, בעלי סגנון זה יחושו פחד מנטישה, לצד חרדה וספקות סביב יציבות הקשרים בחייהם. במערכות יחסים זוגיות, לרוב ייתפסו כבני זוג תובעניים ותלותיים.
4. התקשרות בלתי מאורגנת – סגנון התקשרות לא בטוח אשר זוהה בשלב מאוחר יותר על ידי מארי מיין (1983), ולרוב מאפיין תינוקות ובוגרים שהיו קורבן להתעללות או אובדן. בינקות, סגנון התקשרות זה מאופיין בהתנהגות לא עקבית בעת התמודדות עם פרידה ועם רגעי משבר אשר בא לידי ביטוי במעברים חדים בין היצמדות חרדתית לאם לבין התרחקות אקטיבית ממנה. בבגרות, בעלי סגנון התקשרות זה יראו קושי עז בשימור מערכות יחסים ותנודות בין חרדה ותלותיות לבין הימנעות וניתוק.
התקשרות בעבודה הטיפולית
סגנון ההתקשרות נשאר יחסית יציב במרוץ השנים, ולכן הוא נוטה לעצב את האופן בו האדם הבוגר מנהל מערכות יחסים. כלומר, תינוקות לומדים בהתבסס על מערכת היחסים הראשונה והמשמעותית עם הוריהם "מה זה יחסים?" ומתוך כך פועלים בהמשך חייהם. לצד זאת, נראה כי סגנון ההתקשרות עשוי לעבור שינויים ואדפטציות במידה מסוימת לאור חוויות חיים שונות. מצד אחד, טראומות או נסיבות חיים קשות עלולות להוביל לפגיעה וחוסר ביטחון בסגנון ההתקשרות; אך מצד שני מציאת דמות משמעותית ומיטיבה, עשויה לייצר חוויה מיטיבה. כך, תהליך עומק במסגרת טיפול נפשי, עשויים להביא לבנייה של ביטחון רגשי ולהתפתחות של דפוס התקשרות בטוח יותר.
מקורות
בולבי, ג'. (2016). בסיס בטוח: התקשרות הורה ילד והתפתחות אנושית בריאה. תל – אביב: עם עובד.
ברמן, ע. (2016). ג'ון בולבי, פסיכואנליטיקאי. שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה, 30, 117-122.
פרדס, א. (2013). בטחון ואקספלורציה בראי תיאורית ההתקשרות. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2977
Ainsworth, M. D., Blehar, M., Waters, E., & Wall, S. (1978). Patterns of attachment
Main, M. (1983). Exploration, play, and cognitive functioning related to infant-mother attachment. Infant Behavior and Development, 6, 167-174
Main, M. (1991). Metacognitive knowledge, metacognotove monitoring and singular vs. multiple models of attachment. In C.M. Parkes, J. Stevenson-Hindes & P. Marris (Eds), Attacment across the life cycle. New York:
