הפסיכואנליטיקאים פרנץ אלכסנדר ותומס פרנץ' היו בין התיאורטיקנים הראשונים אשר ניסו לגבש מודל לטיפול דינאמי קצר מועד. על פי המודל שלהם, אשר פורסם בשנת 1946, המטרה המרכזית של המטפל היא להוביל את המטופל לחוויה רגשית מתקנת, אשר מסייעת לו להשתחרר מההשפעות של אירועים טראומטיים בעברו. החוויה מתאפשרת באמצעות מספר שלבים: ראשית, המטפל מזהה את מוקד הקונפליקט של המטופל ויוצר איתו ברית טיפולית חיובית באמצעות תגובות אמפטיות, גמישות וסובלניות. בשלב הבא, המטפל מעורר מחדש בחדר הטיפול את אותם המצבים הרגשיים הבלתי נסבלים עבור המטופל, תוך שהוא נוקט בגישה שונה מאשר האדם אשר עמד מול המטופל באירוע האמיתי. בצורה הזו, מקבל המטופל הבנה מחודשת לגבי הקשיים המעסיקים אותו ולומד כי תגובותיו הרגשיות בסיטואציות הללו אינן רציונליות.
אלכסנדר ופרנץ האמינו שהחוויה הרגשית המתקנת מאפשרת לקצר את הטיפולים הפסיכואנליטיים, ולסיים את העבודה תוך מספר חודשים בלבד. במודל שהציעו מועד סיום הטיפול אינו נקבע מראש, אלא תלוי בשינויים שעורך המטופל בחייו בעקבות ההבנות הרגשיות והאינטלקטואליות אליהן הוא מגיע במהלך הטיפול.
ביבליוגרפיה
שפלר, ג. (1993). פסיכותרפיה מוגבלת בזמן: תיאוריה, טיפול, מחקר. ירושלים: י"ל מאגנס.
Crits-Christoph, P., Barber, J. P., & Kurcias, J. S. (1991). Introduction and historical background. . In: P. Crits-Christoph & J. P. Barber (Eds.). Handbook of Short-Term Dynamic Psychotherapy (pp. 1-16). New-York: Basic Books.
Eckardt, M. H. (2001). Franz Alexander. Journal of the American Academy of Psychoanalysis, 29: 105-111.
