חרדת היבלעות היא מונח אשר טבע הפסיכיאטר רונלד לאינג, המאופיינת בחשש מכך שמגע עם אחרים יביא לאובדן הקשר עם הזהות האמיתית.
במהלך ויכוח שהתנהל בתוך קבוצה טיפולית לסכיזופרנים אותה ניהל הפסיכיאטר הבריטי רונלד לאינג, אמר מטופל אחד לשני: "אתה מתווכח איתי במטרה לנצח; אני מתווכח במטרה לשמר את קיומי". אמירה זו מייצגת את אחת החרדות האופייניות לסכיזופרנים, אותה כינה לאינג חרדת היבלעות.
לאינג תיאר בספרו "האני החצוי" מ-1960 את החרדות המרכזיות שמהן סובלים אנשים המאובחנים כסכיזואידים או עם סכיזופרניה. הוא טוען שאת החרדות הקיומיות של הסכיזופרן ניתן לחלק ל-3 סוגים עיקריים: חרדה מסוג היבלעות, היפרצות, ואיבון ודפרסונליזציה. חרדות אלו מאופיינות בחוסר ביטחון קיומי בעולם, לצד בפער הולך וגדל בין "אני אמיתי" ואותנטי לבין "אני שקרי" ומטורף.
חרדת היבלעות מאפיינת מצב בו אי הוודאות של האדם בנוגע לעצם קיומו חושפת אותו לאימה שמא יאבד בתוך מערכות יחסים בינאישיות את זהותו ואת עצמאותו. הדרך העיקרית להתמודד עם מצב זה הוא באמצעות התבודדות והימנעות מכל מגע עם אנשים אחרים, דבר המאפיין חלק מהסכיזופרנים וכן אנשים הסובלים מהפרעת אישיות סכיזואידית.
מקורות
ברמן, ע. וכספי-יבין, י. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 10: תיאוריות על האישיות). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
לאינג, ר. ד. (1978). האני החצוי. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.
