טיפול בילד מאפשר לו לעבד את חוויותיו ורגשותיו, ומקנה לו כלים ומיומנויות להתמודדות עם נסיבות החיים או הקשיים הרגשיים הגורמים לו סבל. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מזהים כי הילד זקוק לטיפול, אבחון מוקדם ומהן הגישות השונות לטיפול בילדים.
מעניין לחשוב שעד יחסית לא מזמן, ילדים נתפסו כ"מבוגרים קטנים", בני אדם שעדיין לא הגיעו למימוש מלא של יכולותיהם. עברנו דרך ארוכה מאז, ועם השנים התחזקה מאוד ההבנה שלילדים צרכים ייחודיים ושונים מאלו של המבוגרים. בהתאם לכך, הורים רבים כיום עסוקים בבריאות הנפשית של ילדיהם.
ספרים, סדנאות, כתבות וקבוצות פייסבוק לרוב מכינים אותנו להורות טובה שתוביל להתפתחות תקינה ולמימוש הפוטנציאל. אבל מה עושים כשמשהו "לא עובד"? כשילד נעשה מסוגר פתאום, לא מצליח ללמוד או לרכוש חברים? איך נדע האם מדובר בשלב זמני וטבעי או בסיטואציה שדורשת התערבות טיפולית? לא כל עצב מתפתח לידי דיכאון ולא כל חשש מתפתח לחרדה, אך חשוב להכיר את אפשרויות הטיפול וללמוד לזהות את הסימנים למצבים בהם יש בכך צורך.
איך מזהים כי ילד זקוק לטיפול?
בדומה למבוגרים, ילדים עשויים להזדקק לעזרה מקצועית כאשר הם סובלים ממצוקה רגשית ו/או כאשר תפקודם נמוך מהתפקוד המצופה מהם על פי גילם. עם זאת, בניגוד למבוגרים, ילדים מתקשים פעמים רבות לזהות ולבטא את מצוקתם באופן מילולי, ובמקרים אלו יובעו הקשיים בדרכים אחרות. מספר קריטריונים עשויים להצביע על הצורך בייעוץ מקצועי:
• עיכוב בהתפתחות: תפקודו של הילד נמוך מהמצופה לגילו, והוא מתקשה לרכוש מיומנויות בסיסיות כגון אכילה עצמאית, הליכה, דיבור, יצירת קשר עם בני המשפחה, משחק עם בני גילו וכן הלאה.
• רגרסיה התנהגותית ממושכת: הילד מאבד יכולות שרכש בעבר ומפגין חזרה לדפוסי התנהגות התואמים לגילאים צעירים יותר כמו הרטבה, מציצת אצבע וכדומה. חשוב לציין כי רגרסיה בתגובה לשינויים בחיי הילד (אח חדש/ מעבר דירה) נחשבת לנורמלית, אך הציפייה היא כי הילד ישוב לתפקוד תקין תוך זמן קצר.
• קשיי השתלבות והסתגלות: הילד מתקשה להשתלב במערכת החינוכית מבחינה חברתית ו/או לימודית.
• ביטויי מצוקה: הילד נראה עצוב, בוכה, מסתגר, מתקשה להיפרד מהוריו, מפגין שינויים בדפוסי האכילה והשינה, מדווח על פחדים וחלומות רעים או אומר ישירות כי הוא עצוב.
• הפגנת עניין או התנהגות מינית לא הולמים: הילד מתעסק במין באופן שאינו תואם את גילו, מטריד ילדים אחרים, מפגין עיסוק מוגבר ולא תואם גיל באיברי מין במשחק או בציור, ו/או מאונן בתדירות מוגזמת הבאה על חשבון פעילותו השוטפת.
• בעיות התנהגות: הילד מפגין התנהגות אלימה כלפי אנשים או בעלי חיים, אינו מציית לסמכות או עוסק בהתנהגות עבריינית (גניבה, ונדליזם).
בנוסף, לפעמים גם ללא אחד מסימני המצוקה המתוארים לעיל, נבחר לפנות לטיפול כדי לסייע בהתמודדות עם אירועים משמעותיים בחיי הילד. ביניהם התמודדות עם מחלות כרוניות, שינויי חיים משמעותיים (אובדן הורה, גירושים, הגירה) או לאחר אירוע טראומטי (תאונה, פגיעה מינית).
אבחון מקדים
בניגוד לאדם מבוגר אשר פונה לפסיכותרפיה מיוזמתו, מי שמביאים ילדים לטיפול הם לרוב ההורים, פעמים רבות בהמלצת המסגרת החינוכית. בהרבה מהמקרים הילד מופנה תחילה להליך של אבחון פסיכולוגי, מתוך רצון לנסח באופן יותר ברור מה עומד בבסיס המצוקה שלו. למשל, ישנם מקרים בהם מאבחנים הפרעות קשב וריכוז, לעומת מקרים אחרים בהם המצוקה מגיעה ממקור יותר רגשי.
כאשר ישנו חשד לבעיה התפתחותית או לימודית, הילד מופנה לאבחונים ייחודיים לתחומים אלו ובהם נבחנות יכולותיו הקוגניטיביות, המוטוריות, החברתיות והרגשיות. בהתאם לקשיים שזוהו, נקבעת תוכנית טיפולית מומלצת, המשלבת באופן אידיאלי עבודה עם ההורים, המסגרת החינוכית וגורמים נוספים, במטרה ליצור שיתוף פעולה שיסייע לטיפול בילד בכל תחומי החיים.
כאשר סיבת הפנייה איננה קשורה למרכיבים התפתחותיים או לימודיים, או שמרכיבים אלו נשללו בתהליך של אבחון, ניתן להתייחס לתחילת הטיפול הרגשי (מספר הפגישות הראשונות) כתהליך של היכרות ואבחון. במסגרת שלב זה המטפל או המטפלת מנסים להכיר את הילד והסביבה המשפחתית לעומק על מנת לברר מה הוא מקור הקושי הרגשי וכיצד נכון יהיה לטפל בו.
גישות שונות לטיפול בילדים
בדומה לטיפול רגשי במבוגרים, טיפול בילד מאפשר לו לעבד את חוויותיו ורגשותיו, ומקנה לו כלים ומיומנויות להתמודדות עם נסיבות החיים או הקשיים הרגשיים הגורמים לו סבל. בעוד שהטיפול במבוגרים מבוסס לרוב על שיחות, פסיכותרפיה בילדים מבקשת להתאים את עצמה לגילו, יכולותיו ו"שפתו" של הילד שמגיע לטיפול, ולכן היא מבוססת פעמים רבות על משחק, יצירה ואומנות. קיימות כיום מגוון גישות של טיפול רגשי לילדים, הנבדלות זו מזו במודל התיאורטי העומד בבסיסן ובכלים בהן הן עושות שימוש.
פסיכותרפיה פסיכודינמית לילדים
באופן כללי, טיפול פסיכודינמי מתייחס למגוון גישות טיפוליות שצמחו מתוך עקרונות הבסיס של הפסיכואנליזה של פרויד, ובמיוחד על ההבנה שקיים בנו עולם פנימי ולא מודע, אשר משחק תפקיד חשוב בשימור הקשיים שלנו וכן בתהליכי ריפוי.
טיפול דינמי בילדים התפתח כתחום נפרד במהלך העשורים האחרונים, והפך לתחום בעל תיאוריות ספציפיות והכשרה ייעודית. בתוך כך, הטיפול מבוסס במרבית המקרים על יצירת קשר עם עולמו הפנימי של הילד באמצעות משחק (Play Therapy). המשחק נתפס כשפה אשר הילד משתמש בה בכדי להמחיז ולבטא מחשבות ורגשות, חיוביים ושליליים כאחד.
משחקים כגון משחקי קופסא, משחקי תפקידים, יצירה ומשחקי דמיון, מלמדים על האופן בו הילד מגיב לדמויות סמכות, תופס מושגים כגון תחרות ושיתוף פעולה, מתנהל בגמישות או נוקשות, מתמודד ומביע תוקפנות ועוד. במסגרת טכניקת הטיפול במשחק, המטפל מגיב לצרכיו של הילד הן באמצעות השתתפותו במשחק והן באמצעות פרשנות על המשחק של הילד. כך, הוא עוזר לילד לעבד את רגשותיו ולחולל שינוי בתחומים בהם הוא חש מצוקה. כאשר מדובר במתבגרים, נוטה הטיפול להתבסס יותר על שיחה ופחות על משחק.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)
פסיכותרפיה עם ילדים המתבססת על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הינה גישה טיפולית אשר דומה ביסודה לטיפול CBT במבוגרים, ומתמקדת לרוב בבעיה ממוקדת. טיפול זה נוטה להיות תחום בזמן, לעומת הטיפול הפסיכודינמי, ובמסגרת הטיפול מאתר המטפל דפוסי חשיבה המחזקים ומשמרים את מצוקתו של הילד, לצד התנהגויות לא אדפטיביות אשר רכש לאורך חייו בתהליך של למידה. בטיפול CBT, המטפל מסייע לילד לבחון את המחשבות שלו ולאתגר אותן, ולצד זאת יוזם עמו התנסויות בשטח, שיאפשרו לו ללמוד התנהגויות חדשות. יש לציין כי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עם ילדים אפקטיבי במיוחד במקרים של חרדות או פוביות ספציפיות.
פסיכותרפיה קבוצתית לילדים
טיפול קבוצתי מסייע לילדים להתמודד עם קשיים ומצוקות אשר מתבטאים במרחב החברתי. ככזה, הוא מתאים במיוחד לטיפול בקשיים חברתיים בדרגות חומרה שונות, כמו למשל במקרים של חרדה חברתית או הפרעות תקשורת כאספרגר ו-PDD. טיפול קבוצתי מספק לילד מרחב בטוח להתנסות בקשרים עם ילדים אחרים. הילדים בקבוצה רוכשים כישורים חברתיים חדשים באמצעות למידה הדדית, כאשר מנחה הקבוצה מסייע להם להתמודד עם פחדים וקשיים אשר מתעוררים בדרך.
הדרכת הורים
בניגוד לטיפול ישיר בילד, הדרכת הורים מתמקדת בהורים עצמם, לרוב במקביל לטיפול הפרטני של הילד. ההדרכה מסייעת לתהליך הטיפולי בילד באמצעות שינוי האופן בו הוריו מבינים אותו ומתקשרים עמו. במסגרת ההדרכה, ההורים מקבלים מגוון כלים להבנת עולמו הפנימי של ילדם ולהתמודדות עם מצבים מורכבים ביחסים עמו.
ההדרכה עוסקת בנושאים כגון הצבת גבולות, ניסוח מסרים, שיפור התקשורת והתיאום בין שני ההורים ועוד. הדרכת הורים יעילה במיוחד במקרים בהם הילד מסרב להשתתף בפסיכותרפיה, או כאשר ההורים מאוד מושפעים מהמצוקה של הילד ולכן זקוקים לכלים קונקרטיים שיסייעו להם להתמודד עם הקושי.
עם זאת, יש לציין כי לא בכל המקרים הורים זקוקים להדרכה מעשית. לעיתים, דווקא ההיבטים הרגשיים והתחושות שהם חווים כהורים זקוקים להתייחסות מעמיקה מצד דמות טיפולית חיצונית. מתוך צורך זה, הלך וצובר תאוצה בשנים האחרונות סגנון אחר של עבודה טיפולית עם הורים – טיפול בהורות. טיפול בהורות הינו תהליך טיפולי דינמי השם את זהות האדם כהורה במוקד התהליך הרגשי. לדוגמא, הורים שמרגישים תחושה של חוסר מימוש בכל הקשור לחוויית ההורות שלהם, או חווים תחושות של עצב, פספוס או אכזבה ביחס לאחד או יותר מילדיהם, יוכלו להיעזר בטיפול רגשי אשר ישים את ההורות שלהם במרכז. טיפול כזה יאפשר למשל לעסוק בציפיות המודעות והלא מודעות כלפי עצמם כהורים וכלפי ילדיהם, ולהבין את המנגנונים הנפשיים העומדים בבסיסן.
מקורות
אורן, ד. (2011). טיפול בהורות: הבחנה בין סוגי התערבויות טיפוליות עם הורים ומקומו הייחודי של טיפול דינאמי בהורות. פסיכו אקטואליה – רבעון הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, ינואר 2011, 15-27.
רחמים, ל. (2016). לגלות את הגן הנעלם: ילדים בטיפול. תל אביב: הוצאת דיונון.
Skelton, R. M. (Ed.). (2006). The Edinburgh international encyclopaedia of psychoanalysis. Edinburgh: Edinburgh University Press
