גיל ההתבגרות הוא אחד הגילאים "הידועים לשמצה" אשר מעוררים חששות רבים בקרב הורים: האם הנסיכה הקטנה והעדינה תהפוך לרוקרית מלאת עגילים? האם השיחות האינטימיות של לפני השינה יוחלפו בהמהומים לקוניים וטריקת דלתות? היום מצביעים מחקרים רבים על כך שברב המקרים גיל ההתבגרות אינו סוער וקיצוני כפי שמקובל היה לתפוס אותו בעבר. יחד עם זאת, חלק מן המתבגרים מתמודדים עם קשיים רגשיים והתנהגותיים משמעותיים. במקרים אלו וכאשר מתעוררים קונפליקטים משפחתיים משמעותיים, ניתן להיעזר בסיוע מקצועי.
קשיים בגיל ההתבגרות
אז איזה מתבגר היית? פעיל ואנרגטי? סוער ורעשני? מסתגר ומדוכדך? כפי שזכור לרבים מאיתנו, גיל התבגרות הוא תקופה של שינויים גופניים, רגשיים וחברתיים משמעותיים. בגיל ההתבגרות מתמודד המתבגר עם המשימה המרכזית של גיבוש זהות אחידה ויציבה יותר. תהליך זה כולל בחינה של היבטים שונים של הזהות העצמית כזהות מינית, פוליטית, חברתית ומשפחתית. במקביל, עומד המתבגר בפני אתגרים הנוגעים למעמדו החברתי, השתלבותו בחברת בני גילו ויצירת קשרים עם בני המין השני
המתבגר ניצב, אם כן, בפני משימות התפתחותיות משמעותיות אשר לא תמיד משאביו מספיקים להתמודדות עמן. נטייתם של מתבגרים לחשיבה קיצונית ("אני אמות אם היא תעזוב אותי"), לעיסוק עצמי מוגבר ולהתנהגויות של לקיחת סיכונים עשויים להקשות על ההתמודדות ולהגביל את יכולתו של המתבגר להשלים את המשימות ההתפתחותיות הניצבות בפניו. כמו כן, לעיתים מביא "החיפוש העצמי" לקונפליקטים משפחתיים או להתנהגויות שאינן מקובלות על ההורים (שימוש בסמים, לבוש מסוים). במקרים אלו עשויים הקונפליקטים והקשיים הרגשיים להביא למצוקה משמעותית אשר יכולותיו הקוגניטיביות והרגשיות של המתבגר אינן מאפשרות לו להתמודד עמה. מצוקה זו עשויה לפגוע בהתפתחות הזהות, הדימוי העצמי והיחסים המשפחתיים והבין אישיים ולכן חשוב שלא להתייחס אליה כאל "משבר גיל התבגרות בלבד".
-
הורים כמודל חיקוי חיובי לבני נוער
-
טיפים להתמודדות עם קונפליקטים מול ילדכם המתבגרים
-
טיפול במתבגרים- מתי יש לפנות?
למרות האמונה כי גיל ההתבגרות הוא גיל קשה וסוער מצביעים מחקרים על כך שרק שליש מהמתבגרים יחוו תקופת התבגרות סוערת ומשברית המלווה בקונפליקטים ועימותים רבים. גיל ההתבגרות אמנם מלווה פעמים רבות ב"דרמות" וחלק גדול מן המתבגרים יעברו תקופות קשות יותר גם במסגרת התבגרות נורמטיבית; עם זאת, קשיים ממושכים, קונפליקטים קשים והתנהגויות המסכנות את התפתחותו הסדירה של המתבגר מצריכים התערבות מקצועית: לא תמיד הקשיים "יסתדרו עם הזמן" וגם כשכן- הם עשויים להשאיר את חותמם לאורך זמן. מספר מצבים מצביעים על הצורך בסיוע מקצועי:
מצוקה או קושי נפשי
החל מגיל ההתבגרות עולה שכיחותן של הפרעות רגשיות כגון דיכאון, הפרעות אכילה, הפרעות חרדה ועוד. במקרים אלו ו/או כאשר המתבגר מדווח על חוויה סובייקטיבית של מצוקה יש להתייחס לקשיים במלוא הרצינות.
התנהגויות המסכנות את המתבגר
המתבגר פונה לפעילות עבריינית או אסורה (סמים, גניבות), אינו משתף פעולה עם טיפול רפואי הכרחי (נער חולה סכרת המסרב להזריק אינסולין או להקפיד על תפריט דיאטה), לוקח סיכונים (נהיגה לא אחראית) או נושר מהמסגרת החינוכית.
קונפליקטים משפחתיים ובעיות התנהגות בבית
המתבגר אנו משתף פעולה עם ההורים, מקלל, מכה או משליט טרור על ההורים או האחים.
קשיים חברתיים
התחום החברתי הוא תחום מרכזי וקריטי בחייו של המתבגר, וכאשר הוא מתמודד עם קשיים חברתיים, נידוי או בדידות- סביר להניח כי יחווה גם מידה כזאת או אחרת של מצוקה.
סוגי טיפול במתבגרים
ישנן מספר שיטות טיפוליות מרכזיות בעבודה עם מתבגרים בהתאם לטיב קשייו של המתבגר, מידת שיתוף הפעולה והמוטיבציה שלו והעדפות ההורים:
טיפול אישי
בדומה לטיפול בילדים ובמבוגרים, פסיכותרפיה למתבגרים מבוסס על עיבוד קשיי הסתגלות וקשיים רגשיים (דיכאון, חרדה) ומתן כלים להתמודדות עמם. כמו כן, הטיפול מספק ליווי, תמיכה והכוונה בהתמודדות עם המשימות ההתפתחותיות הניצבות בפני המתבגר ועם קשיים ספציפיים כגירושי הורים, קשיים חברתיים, בעיות הסתגלות, אובדן וכן הלאה. שיטות הטיפול האישי המקובלות הן פסיכותרפיה פסיכודינמית או פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (בעיקר לחרדה ודיכאון).
יצירת קשרים בין אישיים וחברתיים היא אחת המשימות המרכזיות הניצבות בפני המתבגר, ויכולתו ליצור קשרים אלו משפיעה באופן משמעותי על תפקודו הרגשי והלימודי. בהתאם, שיטת טיפול המתאימה למתבגרים היא טיפול קבוצתי או קבוצת מיומנויות חברתיות המרחיבה את מעגלי ההכרות ומאפשרת למתבגר לתרגל באופן מוגן ומונחה אינטראקציות בין אישיות. קבוצות מסוג זה עשויות לתרום ולהרחיב את יעילות הטיפול עבור מתבגרים הנמצאים גם בטיפול פרטני.
מחקרים רבים מצביעים על הקשר בין קשיים משפחתיים לקשיי הסתגלות וקשיים רגשיים של מתבגרים. ממצא זה אינו מפתיע: גם אם תקופת ההתבגרות מלווה בהרחבת האוטונומיות ודג על ההיבט החברתי, בני נוער עדיין נשענים על התא המשפחתי וזקוקים ליציבותו. תמיכת ההורים, השגחתם על המתבגר וקיומו של תא משפחתי יציב ותומך קשורים ברווחה נפשית והסתגלות טובה של המתבגר. בהתאם, טיפול משפחתי במתבגרים הוא טיפול יעיל המסייע במקרים של קונפליקטים רבים, דפוסי תקשורת בעיתיים, קושי של המשפחה לסייע למתבגר השרוי במצוקה (למשל, נערה עם הפרעות אכילה), קושי של המשפחה לקבל את עצמאותו של המתבגר והשינויים החלים בו (למשל, מתבגר היוצא מהארון) וכן הלאה. טיפול משפחתי במתבגרים יעיל אף הוא במקביל לטיפול פרטני במתבגר עצמו.
כאשר המתבגר חווה מצוקה ומוכן לפנות לסיוע מקצועי, באופן טבעי קל יותר לסייע לו. עם זאת, מתבגרים רבים עשויים לסרב להגיע לטיפול, להכחיש את קשייהם ("הילדים בכיתה פשוט לא מעניינים אותי") או לא לחוות מצוקה סביב התנהגויות המטרידות את הוריהם (בעיקר במקרים של בעיות התנהגות, התמכרויות וכד'). במקרים אלו, או כאשר ההורים חשים בלתי מסופקים מתפקודם כהורים למתבגר, עשויה לסייע הדרכת הורים למתבגרים. הדרכת ההורים מציעה הכוונה בהשמת גבולות, פתרון קונפליקטים, שיפור דפוסי תקשורת, מתן תמיכה למתבגר המתמודד עם קשיים רגשיים או משברים וכן הלאה. הדרכת הורים עשויה לסייע גם כאשר המשפחה כולה והמתבגר בפרט עומדים בפני משבר או שינוי כגירושין, מחלה של הורה וכן הלאה.
טיפולים נוספים ושילוב בין טיפולים
מלבד לשיטות טיפול אלו, נעזרים חלק מהמתבגרים גם בטיפול באמצעות תרופות פסיכיאטריות אשר במרבית המקרים ניתנות לזמן מוגבל, ומשפרות את יעילות הטיפול הנפשי. במקרים של סכנה לחיי המתבגר (הפרעת אכילה קשה, אובדנות) עשוי לסייע אף אשפוז פסיכיאטרי עד תום המשבר האקוטי.
חשוב להדגיש כי למרות האוטונומיות המתרחבת שלו, המתבגר עדיין תלוי ביותר בסביבתו החברתית, החינוכית והמשפחתית. לכן, טיפול במתבגרים כולל פעמים רבות התייחסות למכלול המערכות המשמעותיות בחי המתבגר ולא רק התערבות פרטנית. מתבגר מדוכא, למשל, עשוי להיתרם מטיפול פרטני ובמקביל לו טיפול משפחתי המחזק את יכולת ההורים לתמוך בו, כאשר בו זמנית מתקיים גם שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי כדי לסייע לו בהשתלבות החברתית-לימודית בבית הספר.
