אתם יושבים בגן, במסיבת חנוכה של הילד, ותוך כדי ה"מעוז-צור" שולחים מבטים אל ההורים שלצדכם ולוחשים אחד לשני- "תראה איך שהוא לא זז מטר מאמא שלו", "מה הפלא שהילד מפחד מהצל של עצמו" וכן הלאה. הבנה אינטואיטיבית זו של השפעת קשר ההורה-ילד על התנהגותו ורגשותיו של הילד עומדת בבסיס הטיפול הדיאדי.
מה הוא טיפול דיאדי?
טיפול דיאדי הוא טיפול לילדים צעירים, פעוטות ותינוקות אשר מתבצע במסגרת של מפגשים משותפים של ילד, הורה ואיש מקצוע. שיטת טיפול זו יעילה במקרים של בעיות שינה ואכילה, קשיים התנהגותיים, התפרצויות זעם וקשיי ויסות של הילד או תחושה של ההורה כי אופן טיפולו בילד אינו טוב מספיק.
הטיפול הדיאדי מבוסס על ההנחה כי יחסים חיוביים של הילד עם הוריו הם הבסיס לתפקוד והתפתחות רגשית תקינים ולביסוס תפיסה עצמית חיובית. בהתאם, קושי באינטראקציה בין הילד להוריו או לאחד מהם יתבטא בבעיות התנהגותיות ורגשיות שונות, אשר יבואו לידי פתרון כאשר ישתנו היחסים בדיאדת (צמד) ההורה-ילד.
קשיים ביחסים בין ההורה לילדו עשויים לנבוע ממגוון גורמים הנוגעים לילד, להורה ולאיטראקציה ביניהם. פעמים רבות נובעים הקשיים מתפיסות וציפיות לא ריאליות של ההורה את עצמו ואת הילד, הנובעות מהביוגרפיה שלו עצמו. כך, לדוגמא, הורה אשר מצפה מילדו לבגרות לה ציפו ממנו עצמו בילדותו עשוי להגיב באופן נוקשה ומאוכזב כאשר הילד נוהג בילדותיות ומפגין פחדים או עקשות. הילד, בתגובה, חש כי אין מקום לפחדיו והופך מסוגר ומנותק מההורה. בדומה, אינטראקציה בין מאפייניו הייחודיים של הילד לציפיות המסויימות של ההורה עשויים להוות מקור להתנגשות: ילד בעל מזג קשה עשוי לגרום להורה לחוש חסר אונים וחסר ערך ולהתקשות להפגין סבלנות לקשייו של הילד מאחר ואלו, כביכול, משקפים את כשלונו כהורה.
כיצד מתבצע הטיפול הדיאדי?
טיפול לילדים בשיטת הטיפול הדיאדי מבוססת על מפגשים בין המטפל לבין הילד וההורה (בכל פעם עם הורה אחר) ועל מפגשים של ההורים עם המטפל ללא הילד. במרבית המקרים מדובר בטיפול קצר וממוקד המביא לשיפור משמעותי בזמן קצר.
במפגשים המשותפים לילד ולהורה המטפל צופה בדינמיקה בין ההורה לילד בזמן שהם משחקים, מציירים או עוסקים בפעילות אחרת. הצפייה הישירה מאפשרת למטפל לזהות אופנים שגויים בהם מפרש ההורה את התנהגותו של הילד ודפוסי תקשורת בעייתיים, ובהתאם להנחות את ההורה בזמן אמת כיצד לכוון את האינטראקציה באופן חיובי יותר. כך, לדוגמא, עשויים האם והמטפל לזהות כי בעוד שהאם חווה את בנה כתוקפני כאשר הוא לופת את ידה ומושך אותה לארגז הצעצועים שלו, הרי שהילד מביע את התלהבותו מהמשחק המשותף. הבנה זו עשויה להביא לשינוי בתגובתה של האם- במקום להעניש את הילד על "אלימותו" תוכל לומר "אתה נורא רוצה לשחק איתי, נכון? הנה, אני באה בשמחה, אבל כואב לי כאשר אתה מושך אותי ככה".
לעיתים מצטרף המטפל לפעילות המשותפת ומדגים- וכך גם מאפשר להורה והילד להתנסות- בסוג אחר של אינטראקציה או תקשורת (למשל, שימוש בהומור, הסבר חוויתי ולא רק רציונלי לילד וכן הלאה).
בשיחות המתקיימות ללא נוכחות הילד ניתנת להורים אפשרות לעבד את החוויות וההבנות, להבין את מקור הקשיים ולקבל הדרכה מן המטפל על יישום דרכי התמודדות עמם. השיחה מאפשרת להורה גם להבין את התנהגות ילדו באופן שונה, לזהות את הצרכים והרגשות העומדים בבסיס האינטראקציה ולהתבונן בה מזווית ראייה חדשה. הבנה זו מאפשרת שינוי דפוסי אינטראקציה ותקשורת בעייתיים הגורמים לקשיים השונים.
מתי יש לפנות לטיפולים אחרים או נוספים?
כיום קיימות שיטות רבות של טיפול בילדים, וניתן לבחור בהן במקום או במקביל לטיפול הדיאדי. הטיפול הדיאדי יעיל בעיקר כאשר קיים קושי משמעותי ביחסי ההורה-ילד. כאשר הילד מבוגר מדי או מסרב לשתף פעולה עם הטיפול, עשויה הדרכת הורים לסייע להורים באמצעות מתן כלים ומיומנויות התמודדות עם עם קשייו. טיפול לילדים המבוסס על שיטות דינמיות או קוגניטיביות התנהגותיות עשוי להיות יעיל במקביל לטיפול הדיאדי כאשר הילד מתמודד עם קשיים רגשיים (חרדה, קשיים חברתיים) משמעותיים במקביל לקשיים בקשר עם ההורה.
כמו כן, כאשר הורה חש כי הקשיים באינטראקציה עם הילד מושפעים בצורה ניכרת מקשיים רגשיים או נושאים בלתי מעובדים שהוא עצמו מתמודד עמם, מומלץ לפנות לטיפול נפשי במקביל.
