ליבידו הוא מונח אשר טבע פרויד בהתייחס לאנרגיה נפשית ומינית. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על משמעותו של הליבידו בשלבי ההתפתחות לפי פרויד.
ליבידו הינו מונח אשר טבע אבי הפסיכונאליזה, זיגמונד פרויד. ליבידו מתייחס לאנרגיה נפשית העומדת בבסיס האינסטינקטיים המיניים. כחלק מתיאוריית שלבי ההתפתחות של פרויד, בכל שלב התפתחותי האנרגיה הנפשית - הליבידו, המתייחס ליצר החיים או יצר העונג, מקושר לאזור ארוגני בגוף. כלומר, בכל פעם מקור הליבידו באיבר אחר אשר בו הדחפים הלא מודעים הינם המשמעותיים ביותר, והם המניעים את ההתנהגות האנושית המאפיינת את אותו שלב.
תיאוריית הדחף היצרי של פרויד היוותה הבסיס לתיאוריית שלבי ההתפתחות שלו. לפי תיאורייה זו, אנו נולדים עם דחפים יצריים, שהם חלק מהגירויים הפנימיים של הנפש, והיא נבנית להכלה, שליטה ופריקת גירויים אלו. במהלך שלבי התפתחות שונים, חלקי גוף שונים (איזורים ארוגניים) דורשים פעילות אשר מאפשרת פריקתם. אותה אנרגיה יצרית המרוכזת באזור מסוים בגוף היא הליבידו. כך למשל, בשלב האוראלי, ליבידו אוראלי מתרכז בחלל הפה ויוצר צורך בפעולת יניקה ולכן הוא מוצא אובייקט חיצוני ליבידינלי (שד או בקבוק) אשר מאפשר את פריקתו. בתהליך התפתחות תקין, פריקת הליבידו תאפשר מעבר טבעי לשלב הבא. במצבים של חסכים או של סיפוק יתר, יתרחש קיבעון אשר עלול להוביל לדביקות הליבידו באזור כלשהו או כלפי אובייקט כלשהו.
מקורות
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
