TAT הוא מבחן השלכתי, במסגרתו על הנבדק לספר סיפור דמיוני בתגובה לתמונות המוצגות לפניו. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על התפתחות מבחן ה-TAT, ועל ביקורת ומגבלות המבחן.
מה זה מבחן TAT?
מבחן ה-TAT הוא מבחן השלכתי המבוסס על סיפור דמיוני אשר הנבדק מתבקש לספר בתגובה לכרטיסים אשר מוצגים לפניו. על גבי הכרטיסים מוצגות תמונות עמומות בשחור-לבן בהן לרוב מופיעות דמויות אנושיות. ההשערה העומדת בבסיס המבחן היא כי תוכן הסיפור עשוי להצביע על רגשותיו, תפיסותיו וצרכיו של הנבדק, במיוחד סביב יחסים בין-אישיים, אשר מכונים בשפה המקצועית ״יחסי אובייקט״.
מבחן ה-TAT הוא אחד מן המבחנים ההשלכתיים השכיחים בהם פסיכולוגים נעזרים במסגרת אבחונים והערכות פסיכולוגיות. המבחן מיועד לילדים ולמבוגרים, עם זאת לאורך השנים פותחו גרסאות נוספות של המבחן המיועדות לאוכלוסיות גיל שונות. כך למשל, עבור ילדים צעירים נעזרים במבחן ה-CAT בו יש שימוש בהאנשה של דמויות בעלי חיים, זאת במטרה לעורר את הזדהותם ודמיונם של הילדים בקלות רבה יותר.
המבחן כולל 31 כרטיסים, כאשר רק כ-10 מהם מוצגים לנבדק. מבין הכרטיסים המוצגים לנבדק, ישנם מספר כרטיסים קבועים אשר מוצגים לכלל הנבדקים וגם כרטיסים בעלי גרסאות שונות עבור כל מגדר סביב תמה זהה. שאר הכרטיסים, נבחרים לפי שיקולו של המאבחן בהתאם לנושאים בהם מתמקד האבחון.
התפתחות המבחן
המבחן פותח על ידי הפסיכולוג הנרי מוריי (Henry Murry) והפסיכותרפיסטית כריסטינה מורגן (Christina Morgan) במהלך שנות ה-30 במרפאה הפסיכולוגית של אוניברסיטת הרווארד. באותם שנים מוריי כיהן כמנהל המרפאה, זאת על אף שבזמן מינויו טרם רכש את השכלתו הרשמית כפסיכולוג. מורגן, הייתה קולגה וידידתו של מוריי, ובנוסף להיותה פסיכותרפיסטית, היא הייתה אמנית מעורכת, בין השאר על ידי תיאורטיקן חשוב בתחום הפסיכואנליזה, קרל גוסטב יונג.
בשנת 1943, יצאה גרסתו הרביעית של המבחן, ובה נכללו 31 הכרטיסים אשר נמצאים בשימוש עד היום. התמונות אשר מוצגות על גבי הכרטיסים, הן יצירות אמנות אשר צוירו על ידי אמנים שונים, כאשר חלקן היו צבעוניות במקור.
בניגוד לתמונות אשר נותרו כפי שהיו, הנחיות העברת המבחן הנהוגות כיום נקבעו על ידי לאופולד באלק (Leopold Bellak) בשנת 1997. בעבר, על המאבחן היה להעביר 20 כרטיסים לפי שיקולו. בלאק קיצר את זמן העברת המבחן בכך שהנחה להעביר 10 כרטיסים או יותר, כמו גם הציע סדר והנחיות להצגתם של הכרטיסים.
ביקורת ומגבלות
מבחן ה-TAT היה נתון לביקורת רבה במרוצת השנים מאז פיתוחו. ביקורת זו גברה בשנים האחרונות לנוכח שינויים בתחום הפסיכולוגיה, ובאקדמיה בכלל, המקדמים שימוש בכלים מתוקפים מחקרית ומודעות לרגישות רב-תרבותית. מכאן כי אלו הן הביקורות המרכזיות כיום:
1. ניתוח ממצאי המבחן באופן התרשמותי ולא אובייקטיבי – מערכת ציונים (ציינון) מתוקפת מחקרית עשויה לחזק את תוקף הממצאים מתוך המבחן. על אף שפותחו מספר מערכות כאלו אשר נמצאו כבעלות תמיכה מחקרית בינונית, אף מערכת ציונים לא נמצאה כמתאימה לשימוש רשמי. כך למעשה, מרבית הפסיכולוגים מבססים את ניתוח המבחן על פי ניסיונם והבנתם הקלינית ולא על פי שיטת ניתוח סדורה ומתוקפת מחקרית.
2. ייצוג מוטה תרבותית – בתמונות מוצגות דמויות המייצגות תרבות מערבית לבנה, דבר אשר עלול ליצור ריחוק תרבותי וסוציאלי בקרב מגזרים ותרבויות אחרות עם מאפיינים פיזיים אחרים או סממני זהות ייחודיים (כמו כיפה, חג׳אב וכדומה). בארה״ב, למשל, בעקבות הביקורת פותחה גרסה של המבחן (TEMAS) ובה דמויות לטיניות ואפרו-אמריקאיות, ואכן נמצא כי גרסה זו מעוררת בקרב הנבדקים סיפורים עשירים וחשופים יותר.
3. תמונות מיושנות – כאמור, התמונות אשר מוצגות בכרטיסים נבחרו בשנת 1943 ולא השתנו מאז. לכן, יש הטוענים כי הן מיושנות ומקשות על הזדהות והתייחסות אל נושאים רלוונטיים הנוגעים לחיי הנבדקים במאה ה-21, כמו סביבות עבודה מודרניות או אמצעי תקשורת טכנולוגיים.
עקב מגבלותיו של הכלי, פסיכולוג אשר נעזר במבחן נוקט משנה זהירות בנוגע אל הממצאים אשר עולים מתוך המבחן, כמו גם מגלה עירנות להבדלים תרבותיים וסוציאליים אשר עשויים להיות מעורבים. בנוסף, מבחן ה-TAT נערך תמיד כחלק מתוך הערכה או אבחון מלאים הכוללים כלים אבחוניים נוספים. למרות הביקורת על הכלי ומגבלותיו, פסיכולוגים רבים סבורים כי הוא מספק מידע השלכתי חשוב אשר טרם מושג באמצעות כלים אחרים.
מקורות
Lilienfeld, S. O., Wood, J. M., & Garb, H. N. (2000). The scientific status of projective techniques. Psychological science in the public interest, 1(2), 27-66
Morgan, W. G. (2002). Origin and history of the earliest thematic apperception test pictures. Journal of personality assessment, 79(3), 422-445
Weiner, I. B., & Green, R. L. (2017). Handbook of personality assessment. John Wiley & Sons
