המודע הוא אחד משלושת הרבדים המרכזיים במודל הטופוגרפי של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה. לצד הסמוך למודע והלא מודע, "המודע" מתאר את חלקי הנפש שזמינים באופן מידי לתחושת האדם ולחשיבתו, ומהווים את התכנים שנחווים באופן גלוי בהווה.
לפי פרויד, המודע כולל את כל המחשבות, הרגשות, התחושות והתפיסות שהאדם ער להן בזמן נתון. מדובר ברובד הדינמי של הנפש המשתנה מרגע לרגע, בהתאם לגירויים פנימיים וחיצוניים. דוגמה לכך היא אדם שנמצא במסיבה: ייתכן שבכניסתו הוא ער למראה בגדיו, אך כעבור זמן קצר, כאשר יתמקד בשיחה, יוסט מוקד תשומת הלב לתוכן דבריה של בת שיחו, ואילו הבגדים יידחקו מן המודע, אל הסמוך למודע.
מערכת היחסים בין המודע לבין הלא מודע והסמוך למודע
המודע מתאפיין בכך שהוא מכיל תכנים הנגישים לעיבוד שכלי, אך אינו בהכרח כולל את כלל הידע הזמין לאדם. ישנם תכנים אשר ניתנים לשליפה מידית אך אינם נמצאים במוקד תשומת הלב – תכנים אלה מצויים ב"סמוך למודע". גבול זה בין המודע לסמוך למודע הוא חדיר יחסית, ומידע עשוי לעבור בקלות יחסית בין השניים.
המודע במודל הטופוגרפי אינו מבנה יציב ונפרד, אלא רמה של תודעה המתקיימת במסגרת יחסים דינמיים עם הלא מודע והסמוך למודע. כלומר, תכנים מודעים יכולים לעבור אל הלא מודע כאשר הם מאיימים או יוצרים קונפליקט פנימי, במסגרת מנגנוני הגנה כמו הדחקה. באופן דומה, תכני הלא מודע יכולים לחדור למודע בצורות סמליות, כמו חלומות, פליטות פה, סימפטומים נוירוטיים או יצירה אמנותית.
המודע בטיפול הדינמי
במסגרת הפסיכואנליזה, לפי פרויד, המטפל מבקש לסייע למטופל להפוך תכנים לא מודעים לתכנים מודעים, מתוך הנחה כי תובנה מודעת לתכנים מודחקים עשויה להביא להקלה סימפטומטית ולשינוי נפשי. עם זאת, פרויד הדגיש כי אין מדובר בתהליך פשוט או ישיר, שכן קיימת התנגדות פנימית חזקה לשחזור תכנים לא מודעים.
מקורות
לפלאנש, ז' ופונטאליס, ז'. (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
ביטמן, א. (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
