מיסופוניה היא הפרעה נוירו-פסיכיאטרית המתבטאת בתגובה רגשית ופיזיולוגית עוצמתית לצלילים מסוימים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על תסמינים קליניים, שכיחות ההפרעה וטיפול במיסופוניה.
רבים מאיתנו יכולים למצוא רעשים מסוימים מעצבנים או אפילו בלתי נסבלים. דמיינו לעצמכם, לדוגמא, חריטה על לוח גיר שיכולה לעורר צמרמורת. עם זאת, ישנם אנשים אשר רעשים יום-יומיים כמו לעיסה או נשימה עלולים לעורר אצלם תגובה רגשית אינטנסיבית וחריפה. אנשים אלו עשויים לסבול ממיסופוניה – הפרעה נוירו-פסיכיאטרית המתבטאת בתגובה רגשית ופיזיולוגית עוצמתית לצלילים מסוימים. למרות שמדובר בהפרעה מוכרת, לא קיים מחקר רב אודותיה והיא אינה מופיעה במדריכי האבחון הפסיכיאטריים כהפרעה בפני עצמה. לעיתים מתייגים אותה כהפרעה בעיבוד החושי או כחלק מהפרעות חרדה או OCD.
תסמינים קליניים
ניתן להגדיר מיסופוניה כתגובה רגשית או פיזית עוצמתית לצלילים מסוימים, אשר נחשבת לא סבירה ביחס למצב. האנשים הסובלים ממנה בדרך כלל יהיו רגישים לרעש ספציפי וידווחו כי הוא "מטריף אותם". תגובתם יכולה לנוע בין כעס ועצבנות לבין התקף חרדה של ממש. לרוב הסובלים מההפרעה מבינים כי תגובתם לרעש הספציפי מוקצנת וכי אנשים אחרים אינם סובלים מרעש זה באותה מידה (אם בכלל).
לרוב אנשים הסובלים ממיסופוניה מדווחים על רגישות לרעשים המיוצרים על ידי גוף האדם – כגון רעשי לעיסה, שתיה, כחכוח בגרון וקולות נשימה. אחרים מדווחים על קושי לשמוע רעשים כגון רעשי הקלדה, זמזום, חריטה ועוד. לעיתים הקושי מתבטא בתגובה לרעשים חזרתיים כמו נקישות חוזרות ונשנות.
תסמיני ההפרעה יכולים להיות מתונים עד חמורים. בקצה המתון אנשים נוטים לחוש חרדה מתונה, חוסר נוחות, תחושת גועל ורצון לברוח או להימנע מהרעש. בקצה החמור יותר של ההפרעה אנשים נוטים לחוש זעם, כעס, פחד, מצוקה רגשית ואף התקף חרדה למשמע הרעש.
שכיחות והתפתחות ההפרעה
גיל ההתפרצות של ההפרעה אינו חד משמעי, אך אנשים לרוב מדווחים על הופעת סימפטומים בין הגילאים 9-13, כאשר היא נפוצה יותר בקרב נשים. מחקרים שבדקו שכיחות באוכלוסיה מצאו שכיחות של 5-20% במדגמים שונים.
כיום, אין עדיין הבנה ברורה של הגורמים למיסופוניה, אך ידוע כי מקור הבעיה אינו בשמיעה או באוזניים. חוקרים ומטפלים משערים כי מדובר בהפרעה אשר הינה בחלקה פסיכולוגית ובחלקה פיזיולוגית, וככל הנראה קשורה לאופן בו המוח מעבד ומפרש צלילים מסוימים ומפעיל תגובה אוטומטית בעקבותיהם. מחקר אחד מצא שאנשים עם מיסופוניה הראו פעילות מוגברת בקורטקס האינסולרי הקדמי, איזור במוח הקשור לעיבוד של רגשות ותחושות פיזיולוגיות, כאשר נחשפו לצלילים אליהם הם רגישים, מה שיכול לשפוך מעט אור על הבסיס הניורולוגי של ההפרעה.
השלכות על חיי האדם
ככל הפרעת שבבסיסה חרדה לקראת חוויה שלילית, הסובלים ממיסופוניה עשויים ללמוד להימנע מסיטואציות בהן הם עשויים להיחשף לצלילים אלו. הימנעות זו עשויה לפגוע באופן משמעותי בחיי היום-יום. כך למשל, אנשים עם מיסופוניה אשר מתבטאת בקושי עם רעשי לעיסה עשויים לחוש חרדה לפני ארוחות משפחתיות, הגעה למסעדות וכן הלאה ואף לעיתים עשויים להימנע מאירועים כאלה כדי שלא לחוות את הרעש ממנו הם סולדים.
טיפול
הטיפול במיסופוניה מתמקד בשינוי האופן בו האדם מפנה קשב, מפרש ומגיב לאותם צלילים. גישות הטיפול המומלצות כיום הן טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול מבוסס מיינדפולנס:
• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – הטיפול מבוסס על למידה על מיסופוניה ועל הטריגרים האישיים של האדם והאופן בו הם מתעוררים, לצד חשיפה הדרגתית לרעש הבלתי נסבל על מנת ליצור סבילות לרעש ולהפחית את ההימנעות ממנו. החשיפה נעשית תוך למידה של טכניקות לוויסות רגשי ופיזי בניסיון להפחית את התגובה העוצמתית אשר הרעש מעורר. כמו כן, האדם לומד להסית את הקשב לגירויים אחרים בסיטואציה כדי למתן את ההשפעה של הרעש המטריד. גם נוירופידבק נמצא יעיל בהורדת הרגישות לרעשים.
• טיפול מבוסס מיינדפולנס (MBT) – התערבויות מבוססות מיינדפולנס מתמקדות בפיתוח מיומנויות קשב לחוויה הנוכחית, וקבלתה ללא שיפוט או היקשרות. במיינדפולנס מבחינים בין כאב, במקרה זה תחושת החוסר נוחות הנגרמת כתוצאה מהחשיפה, לבין סבל – הפרשנות והמחשבות על הרעש המגבירים את עוצמת התגובה. גישה זו נמצאה יעילה בהפחתת התגובה הרגשית השלילית לצלילים, על ידי שינוי המשמעות שהאדם מייחס להם.
מקורות
Brout, J. J., Edelstein, M., Erfanian, M., Mannino, M., Miller, L. J., Rouw, R., ... & Kumar, S. (2017). Investigating misophonia: A review of the empirical literature, clinical implications, and a research agenda. Frontiers in Neuroscience, 11, 734. https://doi.org/10.3389/fnins.2017.00734
Edelstein, M., & Brang, D. (2020). Calm your brain, change your misophonic response: Neurofeedback as a treatment for misophonia. Frontiers in Neuroscience, 14, 618. doi: 10.3389/fnins.2020.00618
Kumar, S., Tansley-Hancock, O., Sedley, W., Winston, J. S., Callaghan, M. F., Allen, M., ... & Griffiths, T. D. (2017). The brain basis for misophonia. Current Biology, 27(4), 527-533. doi: 10.1016/j.cub.2016.12.048
Schröder, A., Vulink, N., & Denys, D. (2013). Misophonia: Diagnostic criteria for a new psychiatric disorder. PLoS ONE, 8(1), e54706. doi: 10.1371/journal.pone.0054706
