מה גרם למיליוני אנשים בגרמניה, בספרד ובאיטליה לנהות כעיוורים אחרי שליטים טוטליטריים כגון היטלר ומוסוליני? מדוע חושש האדם מחופש ומעצמאות ועושה הכל כדי לברוח מהם, כולל התמסרות מוחלטת לשליטים המאמללים אותו? מהם הגורמים הנפשיים שמובילים אותנו להיות אלימים כלפי עצמנו וכלפי סביבתנו? אלו חלק מהשאלות שעליהן ביקש הפסיכואנליטיקאי אריך פרום להשיב בספרו "מנוס מחופש".
"מנוס מחופש" הוא ספר שפרסם הפסיכואנליטיקאי אריך פרום בשנת 1941. הוא תורגם לעשרות שפות והפך לרב-מכר. פרום טען בספרו כי במאה ה-20 הגיעו בני האדם למצב אידיאלי כביכול, שבו הם משוחררים מהאילוצים ומהכבלים שהגבילו אותם בשנים עברו. העולם המערבי עבר ממשטרים מונרכיים וטוטליטריים למשטרים דמוקרטיים, שבהם מי שחייב בדין וחשבון הוא השליט כלפי האזרח, ולא להיפך. המוסדות הדתיים איבדו מכוחם, וכל אדם יכול לבחור אם להאמין ולציית לחוקיה של הכנסיה או לפעול על פי הצווים המוסריים שהוא מגדיר לעצמו. באופן כללי, אחראי האדם לגורלו במידה שמעולם לא היתה לו בעבר, ואף על פי כן, ואולי דווקא בשל כך, הוא מוצא את עצמו במצב של בדידות קיומית, ניכור מסביבתו ואכזבה ממעמדו ומהישגיו. החופש שהוצנח עליו מאיים עליו מאוד, ועל כן הוא מעדיף להימנע ממנו, לברוח ממנו ולהפקיד את חייו בידי כוחות גדולים וחזקים ממנו.
בספר, הגדיר פרום 3 דרכים מרכזיות באמצעותן מתבצעת הבריחה מהחופש:
סמכותיות: באמצעות מנגנון זה, מחפש האדם לוותר על עצמאותו דרך התמזגות עם אנשים הנתפסים על ידו כחזקים. לחילופין, הוא יכול לבקש לעשות את האחרים תלויים בו, לנצל אותם ולהשתמש בהם על מנת להגדיל את כוחו. פרום טען כי שתי הנטיות הללו הן שני צדדים של אותו מטבע, ושתיהן מהוות גישה סמכותנית לבריחה מחופש. כמו כן, הגישה הסמכותנית מסבירה לדבריו את ההתמסרות של אנשים כה רבים למשטרים הפאשיסטיים באירופה בתקופתו, כהשתעבדות לדמות חזקה, המפחיתה מהנטל של היותם אדונים לעצמם.
הרסנות: באמצעות מנגנון זה, מבקש האדם להימנע מתחושת החולשה והבדידות דרך הרס האובייקטים שאיתם הוא צריך להתמודד. לחילופין, הוא יכול להפנים את התוקפנות הזו ולהביאה לידי ביטוי בהתנהגויות של הרס עצמי, כגון התמכרויות לסמים ואלכוהול ואף התאבדות. לדעתו של פרום, מקורה של ההרסנות הזו היא בטנאטוס, יצר המוות אותו הגדיר פרויד כאחד המניעים הבסיסיים להתנהגותו של האדם, לצד יצר המין (הליבידו).
קונפורמיות אוטומטית: באמצעות מנגנון זה, מבקש האדם לבטל את הייחודיות שלו דרך התאמה מוחלטת לדרישות ולציפיות של החברה. המחשבות, הרגשות והשאיפות שהוא מציג כלפי חוץ מנותקים מאילו שהם באמת שלו, וזאת על מנת לרצות את האנשים שמסביבו ולהימנע מעימות עם העצמי האמיתי שלו.
ביבליוגרפיה
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
פרום, א. (1958). מנוס מחופש. תל-אביב: דביר.
