"אתה חי בסרט!" הוא ביטוי בו משתמשים בסלנג היומיומי כדי לתאר מישהו שאיבד את הקשר שלו עם המציאות, או שחי בפנטזיה ומסרב לראות את המגבלות של המציאות. דונלד וויניקוט טען שהיכולת לשגות מדי פעם בפנטזיות היא בריאה: היא המהווה את הבסיס ליצירתיות שלנו וליכולת שלנו ליהנות מסרטים, ספרים ויצירות אמנות אחרות.
המונח מרחב פוטנציאלי נטבע ע"י הפסיכואנליטיקאי דונלד וויניקוט והתייחס, במקור, לאחד משלבי ההתפתחות הילדיים (להרחבה: חווית מעבר). בהמשך, הרחיב וויניקוט את המונח והתייחס אליו כמרחב נפשי הנמצא בתחום הביניים שבין חווית הכל יכולות הסובייקטיבית הילדית (תחושת הילד כי הוא שולט בסביבה) לבין המציאות האובייקטיבית. מרחב נפשי זה, הנמצא בחצי הדרך שבין מציאות אובייקטיבית לחוויה סובייקטיבית, הוא הבסיס הן ליצירתיות (אומנות, תכנון מקדים) והן ליכולת להרחיב את החוויה היומיומית הקונקרטית: כך, לדוגמא, ילד קטן המעמיד פנים שהמיטה היא אי בלב ים, יודע באופן רציונלי כי הוא יושב על מיטה, אך מסוגל להשהות את המציאות האובייקטיבית בכדי ליהנות מן המשחק בלב שלם. מרחב המעבר אינו משמעותי רק למשחק הילדי אלא גם לפעולות בעולם הבוגר: היכולת ללכת לקולנוע, למשל, דורשת שימוש במרחב פוטנציאלי מאחר והצופה נדרש להשהות את תפיסת המציאות (לשכוח ש"זה רק סרט, זה לא באמת קורה") כדי להתחבר וליהנות מהעלילה.
אדם אשר לא חווה בילדותו את חווית הכל יכולות הסובייקטיבית, וחי בחווית המציאות האובייקטיבית בלבד יהיה דל ונעדר מקוריות. לעומת זאת, אדם אשר חי בחווית הכל יכולות הסובייקטיבית ונעדר חיבור למציאות יהיה שקוע בעצמו ומנותק מהעולם החיצוני.
ביבליוגרפיה
וויניקוט, ד. ו. (2004). משחק ומציאות. תל-אביב: עם עובד.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
