סדיזם ומזוכיזם הן נטיות אנושיות המאופיינות בהפקת הנאה וסיפוק משליטה וגרימת כאב לעצמי או לאחר. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא מתי סדיזם ומזוכיזם נחשבות כהפרעות מיניות, ועל סדיזם ומזוכיזם בראי תיאוריות פסיכולוגיות.
סדיזם ומזוכיזם הם מונחים המתארים הפקת הנאה וסיפוק מאקטים הנקשרים בכאב ובשליטה. בסדיזם, האדם מפיק הנאה מסבל שחווה זולתו, ואילו במזוכיזם האדם נהנה או מקבל סיפוק מתוך היותו כואב וסובל. לרוב, מושגים אלו מוזכרים בהקשר של דפוסי התנהגות מיניים, אך בפועל היבטים שלהם מתקיימים גם בצורות נוספות של אינטראקציה בין-אישית.
חשוב לציין כי BDSM היא תופעה מעט שונה, היות ובניגוד להתנהגות סדיסטית או מזוכיסטית קלאסית, היא מחייבת הסכמה של שני הצדדים המשתתפים בקשר.
מהם סדיזם ומזוכיזם?
באופן היסטורי, המושגים סדיזם ומזוכיזם הומשגו לראשונה מתוך ההקשר של הפרעות במיניות, כאשר כל אחד מהם קרוי על שמו של אדם אחר. סדיזם מיני נקרא על שמו של המרקיז הצרפתי דה-סאד, אשר חי בין השנים 1814-1740 ונכלא מספר פעמים בשל אלימותו כלפי נשים. מזוכיזם מיני נקרא על שמו של הסופר האוסטרי סאשר-מזוש, אשר חי בין השנים 1895-1935 ותיאר בכתיבתו דמויות השואבות הנאה מינית מכאב והשפלה הנגרמים בידי אחרים.
סדיסט: בהקשר המיני, עבור הסדיסט עינויים וגרימת כאב לאחרים הם תנאי לגירוי מיני וליכולת לחוות הנאה מינית, כך שמיניות נכרכת בחוויה של שליטה על אדם אחר. במקרים קיצוניים, הסדיזם עשוי להתקשר לאונס אלים וכוחני, וגם כמובן לרצח.
מזוכיסט: לעומת הסדיסט, המזוכיסט הוא בעל פנטזיה ודחפים מיניים הקשורים בהיותו מושפל, מוכה, קשור או סובל בדרך כלשהי. כלומר, מיניות נכרכת בחוויה של כאב ושל היות נשלט. במקרים קיצוניים, מזוכיזם עלול לערב פגיעות פיזיות או פסיכולוגיות קשות הנגרמות בידי אחרים או אפילו על ידי עצמו.
התנהגויות מיניות מזוכיסטיות וסדיסטיות נפוצות יותר בקרב גברים, ולעיתים קרובות ניתן למצוא את שתי הנטיות אצל אותו האדם; אם כי לרוב ישנה העדפה מובהקת לאחת מהן. כמו כן, נטיות אלו יכולות להתקיים בתוך מגוון ההתנהגויות המיניות הנורמטיביות. למשל, בתוך חיזור שבו גבר נהנה מהמרדף אחר אישה לא-מושגת (מזוכיזם) ואישה שנהנית מסבלו של גבר שכמיהתו אליה אינה מתממשת (סדיזם).
אף על פי כי מרבית העיסוק בנושא הוא בהקשר של מיניות, סדיזם ומזוכיזם יכולים להתבטא בכל קשר בין-אישי שאיננו מיני בהכרח, בו אחד הצדדים הוא אקטיבי ושולט (סדיזם) ואילו השני הוא פסיבי ונשלט (מזוכיזם). כמו כן, גם מלנכוליה, דיכאון, פגיעה עצמית (למשל חיתוך בעור) ואובדנות, עשויים להוות ביטוי למזוכיזם; וקיים גם מזוכיזם המוסרי, שעיקרו הוא גרימת סבל לעצמי באמצעות ביקורתיות עצמית גבוהה.
מתי מדובר בהפרעה?
לפי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM), סדיזם או מזוכיזם נחשבות כהפרעות מיניות כאשר:
1. הן מתמשכות – הדחפים המיניים או הפנטזיות מתקיימים על פני תקופה של 6 חודשים או יותר.
2. הן מסבות פגיעה בעצמי או באחר – הדחפים המיניים או הפנטזיות גורמים למצוקה קלינית משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, תעסוקתי או בתחומים אחרים חשובים של תפקוד. בנוסף, כאשר האדם פועל על פי דחפים מיניים אלו עם אדם אחר ללא הסכמתו.
יש לציין כי כיום מטפלים מיניים חלוקים על הסעיף הראשון של התנאים לאבחנה ב-DSM, שגרסתו האחרונה והעדכנית יצאה ב-2013. הם טוענים כי כל עוד נטיות אלו מתבטאות במערכת יחסים מוסכמת ובטוחה (למשל ב-BDSM), הן יכולות להיות נורמטיביות ובריאות.
סדיזם ומזוכיזם בראי תיאוריות פסיכולוגיות
זיגמונד פרויד, אבי הפסיכולוגיה, הסביר את הסדיזם והמזוכיזם המיני על ידי המושג 'חזרה כפייתית', תופעה לא מודעת שבה אדם חוזר שוב ושוב על חוויה טראומתית, במטרה לא מודעת לתיקון שלה או למציאת פתרון נפשי טוב יותר עבורה. כלומר, בתחילת דרכו, פרויד האמין שאדם המדגים התנהגות סדיסטית או מזוכיסטית "משחזר" בכך טראומה מילדותו. יש לציין כי לא מדובר בהכרח בטראומה מינית, אלא בכל חוויה טראומתית מוקדמת (כמו למשל נטישה או הזנחה). חוויות אלה לא תמיד נגישות למודעות, כך שלעיתים הדרך של הנפש לגשת אליהן היא לחוות אותן שוב באמצעות כאב גופני או נפשי.
מאוחר יותר בכתביו, פרויד הגה את התיאוריה הדו-יצרית על מנת להסביר את הנטייה האנושית למזוכיזם. תיאוריה זו טוענת כי בבסיס האדם שני דחפים בסיסיים ומנוגדים – דחף המוות ודחף החיים. בתוך כך, פרויד טען כי הנטייה למזוכיזם היא ביטוי של דחף המוות, אשר כולל רגשות והתנהגויות מזיקות לעצמי (כמו למשל דיכאון, אובדנות ופגיעה עצמית) ונמצא במתח מתמיד עם דחף החיים.
תחת ההבנה של התיאוריה הדו-יצרית, נטבעו המושגים מזוכיזם ראשוני ומזוכיזם משני המתייחסים לרמות ביטוי שונות של דחף המוות. בעוד מזוכיזם ראשוני כולל ביטוי ישיר של דחף המוות, משום שהאדם מפנה אל עצמו אנרגיה הנוגדת את רווחתו הנפשית והפיזית; מזוכיזם משני כולל ביטוי לא ישיר שלו, כתוצאה מתוקפנות סדיסטית שעברה הפנמה לאחר שנדחתה על ידי הסביבה (למשל אם הורה נוקם על תוקפנות שילד מפגין, ומגיב אליה בתוקפנות עוצמתית).
מאוחר יותר בפסיכואנליזה, מלאני קליין תיארה את התוקפנות הסדיסטית של התינוק כאשר התייחסה לשלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואליים של פרויד, וראתה בהם ביטויים של היבטים נורמטיביים, חשובים ואף הכרחיים לשם התפתחותה של הנפש. למשל, היא הציעה כי בשלב האוראלי התינוק נושך בפטמה ומכאיב לאמו, מתוך רצון ״להשתלט״ על גופה, כך שלא יצטרך לחוש את היותו תלוי בהזנה, במגע ובשאר הצרכים שהיא מספקת לו. כך, הביטוי הסדיסטי מגן על התינוק מפני מגע עם תוכן נפשי מאיים שהוא עדיין אינו מסוגל להכיל.
רונלד פיירברן, המשתייך לזרם יחסי האובייקט בפסיכואנליזה, הסביר את הנטיות לסדיזם ומזוכיזם דרך דפוס היחסים שהאדם חווה בילדותו עם הדמויות ההוריות, אשר עבר הפנמה. הוא טען כי אדם אשר חווה עם הוריו יחסים בעלי אופי סדיסטי-מזוכיסטי, כלומר יחסים במסגרתם צד אחד הוא השולט והאקטיבי והצד השני הוא כנוע ופסיבי, יחפש קשרים דומים בהמשך חייו.
מתוך הראייה כי נטיות סדיסטיות או מזוכיסטיות מבטאות צרכים ראשוניים (קליין ופרויד) או החייאה של יחסים מוקדמים (פיירברן), כיום בתחום המיני רואים את הנטיות הללו כהעדפה מינית מקובלת, כל עוד הן מתקיימות במערכת יחסים מוסכמת ובטוחה עבור שני הצדדים, כמו ב-BDSM. בעבר, מטפלים מיניים תפסו את מימוש הנטיות הסדיסטיות והמזוכיסטיות כביטוי של טראומה מינית, אך כיום המחקר מראה כי מרבית המשתתפים ב-BSDM אינם שורדי טראומה ואינם אלימים יותר מהאוכלוסייה הכללית.
מקורות
ברונסטיין ק. (2008). התיאוריה הקלייניאנית – נקודת מבט בת זמננו. תועלת ספרים.
מיטשל א. ס. ובלאק מ. ג'. (2006). פרויד ומעבר לו. תולעת ספרים.
מנור א., אבקסיס א. (2020). הרצאה 1: מה קשור? על שליטה, אהבה ומיניות [וידאו]. https://www.betipulnet.co.il/portal/lecture/Introduction_to_BDSM_for_Sex_Therapists
פרויד, ז. 2002 .מיניות ואהבה. ברמן, ע. (עורך). עם עובד, סדרת פסיכואנליזה. תל- אביב.
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (DSM-5). American Psychiatric Pub
