פסיכואנליטיקאים רבים הדגישו את השפעת הקשר עם ההורים על התפתחותו הרגשית של הילד הצעיר, ואת משמעותה של השפעה זו על חייו הבוגרים. באופן יוצא דופן הדגיש אלפרד אדלר, פסיכואנליטיקאי אשר ייסד את זרם הפסיכולוגיה האינדיווידואליסטית, דווקא את יחסיו של הילד עם אחיו ואת מיקומו בסדר הלידות כגורם משפיע המעצב את האישיות ואת סגנון החיים המאפיין את האדם (מכלול האמונות שיש לאדם לגבי עצמו, לגבי אחרים ולגבי החיים).
חשוב להדגיש, כי על פי אדלר סדר הלידה אינו קובע את סגנון החיים, אלא את האופן שבו האדם תופס מצבים ונותן להם משמעות.
הילד הבכור: אדלר כינה אותו "המלך המודח". אלו ילדים אשר נהנו מתשומת ליבם המלאה של הוריהם עד שהגיע הילד השני. מרגע הלידה השניה, הם מרגישים שנדחקו הצידה ושנגזלה מהם אהבתה של האם ומפתחים קנאה באחיהם הקטן. הכאב והאכזבה הנובעים מאובדן תשומת הלב מובילים לעצמאות ולבידוד, וילדים אלו לומדים לשרוד לבד, ללא תלות בחיבה ובתשומת לב מאחרים. ילדים אלו יהיו בעלי כמיהה חזקה לעבר ופסימיות מהעתיד, בגלל הזיכרון של ה"כתר" שנגזל מהם כאשר היו בתקופה קריטית בחייהם.
הילד השני: ילדים אלו מגיעים לעולם שבו מלכתחילה תשומת ליבם של הוריהם מחולקת ולא נתונה להם באופן בלעדי, ולכן ההתמודדות שלהם עם תחרות בחיים נוטה להיות אדפטיבית ובריאה יותר. הילדים הללו מסתכלים על היכולות המפותחות של אחיהם ומנסים להשתוות אליהם, ולכן מפתחים דחף תחרותי חזק ושאיפה גבוהה להישגיות. במקרים שבהם התחרות בין שני האחים היא קשה והפרש הגילאים קטן, קורה לא אחת שאחד האחים מצליח בדיוק במקום בו השני נכשל, ולהיפך. למשל, אם האח הבכור נאה במיוחד, השני ינסה להרשים בחוכמתו ובאומץ לבו וכיוב'.
הילד הצעיר (בן הזקונים): אלה ה"תינוקות" של המשפחה. על אף שיש רבים אשר עליונים מהם, הם נמצאים במעמד מיוחד ומוגן לעומת האחרים. הם מפתחים תכונות מיוחדות כדי לגרום לאנשים אחרים לסייע להם לבנות את חייהם, כמו חוסר אונים, חן וקונדסות. המוטיבציה הגבוהה שלהם להתעלות מעל אחיהם הגדולים הופכת אותם לשאפתנים ובעלי הישגים מרשימים, אם כי חוסר הצלחה חוזר ונשנה עלול לדחוף אותם לייאוש.
הילד היחיד: הילד היחיד נמצא לכל אורך ילדותו והתבגרותו במצב שבו הילד הבכור נמצא בו שנים מועטות בלבד, כלומר, תשומת הלב של הוריו נתונה לו באופן בלעדי. ברוב המקרים הוא מפונק יתר על המידה וכאשר הוא גדל ויוצא מהבית, הוא מצפה שהכל יתנהל על פי רצונו.
בן במשפחה בה יש רק בנות, או להיפך: ילדים אלו מפתחים יחס מיוחד לתפקידם במשפחה ומטפחים תכונות שיסייעו להם למלא אותו. לרוב הם ייטו לייחס יתר חשיבות להבדלים בין המינים, היות שעובדה זו מייצגת את ההבדל המהותי שבינם לבין שאר הילדים במשפחה.
ניתן לראות כי בניגוד לפרויד, ששם במוקד הכמעט בלבדי את הקשר בין הילד להוריו, הרי שאדלר מייחס משקל גדול גם להשפעה של האחים על התפתחות האישיות.
ביבליוגרפיה
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
דרייקורס, ר. (1994). יסודות הפסיכולוגיה האדלריאנית. תל-אביב: המכון ע"ש אלפרד אדלר.
