הפסיכולוג והתיאורטיקן קארל רוג'רס הגדיר בתיאוריה שלו שני מנגנוני הגנה, הבולטים במיוחד בקרב אנשים שהפער בין מי שהם לבין מי שהיו רוצים להיות (בין העצמי האמיתי לעצמי האידיאלי שלהם) הוא גדול במיוחד.
על פי רוג'רס, האדם הבריא, כלומר, זה שקיבל לאורך חייו הערכה חיובית בלתי מותנית מהוריו וממחנכיו, יתקדם באופן טבעי לכיוון חוויות המקדמות את השאיפה שלו להגשמה עצמית, ויתרחק מכאלה המונעות ממנו להגיע לשאיפה זו. עם זאת, רוב הילדים מקבלים לאורך ההתפתחות בעיקר הערכה המותנית בהתנהגות שהינה מקובלת על ידי הוריהם. בצורה זו, הם מפנימים תחושת עצמי המבוססת על הציפיות של החברה ושל הסביבה מהם, ולא מהרצונות ומהשאיפות שלהם עצמם. כאשר ייתקל אדם זה בחוויה שאינה תואמת לתחושת העצמי שלו, הוא ישאף להרחיק אותה או לעוות אותה כדי שתתאים לתפיסה שלו את עצמו. הוא יעשה זאת באמצעות אחת משתי דרכים:
הכחשה - מניעת כניסתה של הסיטואציה המאיימת אל המודעות.
עיוות תפיסתי - עיוות החוויה כך שתוכל להיכנס למודעות ללא כל הפרעה (בדומה למנגנון הרציונליזציה שהגדיר פרויד). למשל, סטודנט החש מאויים מבחינות ומציונים עלול לעוות את התחושה הזו בכך שיאשים את המרצה שלו באיכות הוראה נמוכה, חיבור מבחן עם שאלות מטעות וכו'. בכך, הוא יעוות את החוויה כדי למנוע מחוסר הביטחון שלו להיכנס למודעות ולאיים על העצמי שלו.
ביבליוגרפיה
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Rogers, C. R. (1967). On Becoming a Person: a Therapist's View of Psychotherapy. London: Constable.
